פרשת דברים
שנת תשי"ב
השופטים
דברים פרק א, פסוקים ט - יח
| 1. |
לדעת ר' דוד הופמן, בפירושו לדברים (עמוד 3, Das Buch Deuteronomium) נאמר תכנו העיקרי של פרק א' בפסוקים ו'–ח' ובפסוקים י"ט עד פרק ב', א'. הפסוקים ט'–י"ח (שבהם עוסק גיליוננו) אינם אלא מאמר מוסגר.
הסבר, מדוע יש לראות את פרשתנו כמאמר מוסגר, ומה הקשר בין עניינו של מאמר מוסגר זה לבין עניינו של כל הפרק. |
| 2. |
הסבר, מה מקום הברכה שמברך משה את ישראל (פסוק י"א) בין הפסוקים האלה, ובין דברי משה שלא יוכל לשאת טרחם (פסוק ט' ופסוק י"ב)? |
השוה:
שמות י"ח |
דברים א' |
פסוק כ"א
"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱ-לֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע" |
פסוק י"ג
"הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם" |
פסוק כ"ה
"וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל" |
פסוק ט"ו
"אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים" |
מלבי"ם:
יתרו אמר "ואתה תחזה..." שמשמע שמשה יבחר אותם, ומשה אמר "הבו לכם", היינו שישראל יבחרו אותם, כי לבחירת שרים ושופטים אלה היה צריך (א) שיהיו חכמים ונבונים ואלה נודעו לישראל, כל שבט ידעו החכמים והנבונים שביניהם. אמנם שיהיו (ב) יראי אלוקים, אנשי אמת שונאי בצע שהם דברים שבלב; זה לא יוכלו ישראל לדעת. ועל זה אמר יתרו "ואתה תחזה". ועל כן ציוה משה שישראל יבחרו מכל שבט ושבט החכמים והנבונים שבהם, ועל זה אמר "וידועים לשבטיכם", ומשה יבחר מהם ברוח הקודש מי שהם יראי אלוקים ואנשי אמת ושונאי בצע; ומצב זה יתיחס המינוי אל משה, ועל זה אמר "ואשימם בראשיכם".
| 1. |
מה ההבדל העקרוני בין אפיון השופטים בשמות ובין אפיונם כאן? |
| 2. |
כיצד מסביר המלבי"ם את השוני הזה? |
| 3. |
התוכל להסביר את ההבדלים שבין שני המקומות גם בדרך אחרת? |
השוה:
פסוק י"ג
"הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם"
פסוק ט"ו
"וָאֶקַּח... אֲנָשִׁים חֲכָמִים - וִידֻעִים"
רש"י:
ד"ה אנשים חכמים וידועים: אבל נבונים לא מצאתי (ספרי). זו אחת משבע מידות שאמר יתרו למשה ולא מצא אלא שלשה אנשים צדיקים חכמים וידועים.
הכתב והקבלה, בשם הגר"א:
ולא אמר "נבונים" מפני שהם נכללים בכלל חכמים, כי כל דבר שחוזר ושונה, מוסר אותו בפעם השניה בדרך כלל ולא בפרט, כמו שאומר בבראשית פרק א':
פסוק כ"ו: "נעשה אדם... וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ";
פסוק כ"ח: "ויברך אותו... ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ".
| 2. |
מה בין שתי השיטות (של רש"י ושל הגר"א) בפתרון קושי זה?
לדרכו של רש"י עיין גיליון קרח תשי"א שאלה ב' 2. |
פסוק י"ז
"לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט"
| 1. |
סנהדרין ז' ע"ב:
לא תכירו פנים במשפט- ר' יהודה אומר: לא תכירהו (רש"י: אם הוא אוהבך);
ר' אליעזר אומר: לא תנכרהו (רש"י: אם הוא שונאך לא תיעשה לו כנכרי לחייבו).
כיצד מבוססים שני הפירושים האלה מבחינה לשונית על מילת "תכיר"? |
| 2. |
השוה לפסוקנו ויקרא י"ט ט"ו:
"לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל"
מה בין "נשיאת פנים" לבין "הכרת פנים"? |
| 3. |
רש"י:
ד"ה לא תכירו פנים: (ספרי) זה הממונה להושיב הדיינין שלא יאמר איש פלוני נאה או גיבור אושיבנו דיין, איש פלוני קרובי אושיבנו דיין בעיר, והוא אינו בקי בדינין, נמצא מחייב את הזכאי ומזכה את החייב - מעלה אני על מי שמינהו כאילו הכיר פנים בדין.
וכן ברמב"ם, הלכות סנהדרין ג' הלכה ה':
כל סנהדרין או מלך או ראש גולה שהעמידו להם לישראל דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה וראוי להיות דיין – אף על פי שהוא כולו מחמדים ויש בו טובות אחרות – הרי זה שהעמידו עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תכירו פנים במשפט..."
והשוה לדברי רש"י כאן את דבריו פרק ט"ז י"ט:
ד"ה לא תכיר פנים: אף בשעת הטענות. אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה, אחד עומד ואחד יושב, לפי שכשרואה שהדיין מכבד את חברו - מסתתמין טענותיו.
ומקשה ר' אליהו מזרחי:
ולא ידעתי למה לא יפרש שם (בפרשת שופטים) שהוא אזהרה לממונה להושיב דיינים ויפרש כאן (בפרשת דברים), שהוא אזהרה לדיינים, מכיוון שכל המקרא הזה באזהרת שופטים קמיירי, כדכתיב: "ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמור: שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדול תשמעון..."
התוכל לישב קושייתו ולהסביר למה לא פירש רש"י במקומנו כמשמעו, שאל הדיין ידבר? |