פסוק ד'
"וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי"
הכתב והקבלה:
הודיעני נא במה ארווה צמאון העם, הלוא זה הוא היותר הכרחי לחיי אדם. וצדקו מאד בתלונתם עלי, ואם יתאחר עליהם עוד מעט זמן בהתגברות הצימאון, לא ירע בעיני, אף אם יבזוני בתכלית הביזיון עד שיסקלו עלי אבנים מגודל צערם, כי אין אדם נתפס על צערו. ואין "וסקלוני" מאמר החלטי, שבודאי יסקלוני (זי ווערדען מיך שטייניגען) אבל הוא מאמר רשותי (מאגען זי מיך שטייניגען), ראוי להם לסקל נגדי באבנים, כי רועה הצאן מחויב לנהל צאנו על מי מנוחות, לא במקומות אין מים. (שורש ס.ק.ל לא ישמש דוקא על המיתה מדכתיב [שמואל ב' ט"ז] "ויסקל באבנים את דוד" – והלא לא מת!)
|
במה שונה הכתב והקבלה מן הפירוש הרגיל של הפסוק, ומה המריצו לפרש בדרך זו? |
פסוק ה'
"עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם"
רש"י:
ד"ה עבור לפני העם: וראה אם יסקלוך, למה הוצאת לעז על בני.
רמב"ן:
ד"ה עבור לפני העם: כלשון "העביר אותו לערים" (בראשית מ"ז כ"א), "והעברתי את אויביך בארץ לא ידעת" (ירמיה ט"ו י"ד), שתעבור מהם אל אחר, או כמו "ויעבור את הכושי" (ש"ב י"ח כ"ג), "והוא עבר לפניהם" (בראשית ל"ג ג'), שקדם ללכת קודם להם. ועניין הכתוב הזה, כי העם היו ברפידים, והצור אשר יצאו ממנו המים היה בחורב, והוא הר סיני, על דעת הראשונים (ראה במסכת שבת פ"ט ע"ב), או עיר לפני ההר קרוב לו, על דעתי, כאשר אפרש עוד (להלן י"ט א', דברים א' ו'). והנה הוצרך משה לקדם לפני העם לעבור מרפידים אל חורב כמהלך פרסה או פרסאות, רחוק מן המחנה לפניהם, ועל כן אמר לו: "עבור לפני העם וקח אתך מזקני ישראל והלכת", כלומר שתלך עד שתראה אותי עומד לפניך על הצור בחורב.
והנה הכה בצור ויצאו ממנו מים, ולא סיפר הכתוב "ותשת העדה ובעירם", כאשר בשניה (במדבר כ' י"א), אבל בידוע שעשו כן. וברור הוא שלא הלכו העם אל חורב לשתות, כי לא באו לפני הר סיני עד אחרי כן בחודש השלישי. אבל שלחו שם נעריהם ובהמתם לשאוב מים ולהביא להם כמנהג המחנות. וקרוב אלי, שיצאו מים מן הצור בחורב, מים קרים נוזלים, הלכו אל רפידים, ושם שתו אותם, והוא שאמר הכתוב (תהלים ע"ח ט"ז) "ויוציא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים", וכתוב (שם ק"ה מ"א) "פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר". ומה שאמר (שם ע"ח כ') "הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטופו", גם הוא על הצור הזה בחורב, על דרך הפשט.
אור החיים:
אולי שידע ה' כי גדל הצימאון בעם, ויהיו מסתכנים אפילו בזמן מועט, לזה אמר, כי מדי עוברו יעבור לפני העם, פירוש: בדרך שידעו שאתה הולך למצוא להם מים, כדי שישקוט אש הצימאון מהם ביני וביני...
|
מה ההבדל בין שלושת המפרשים בטעם הציווי הנ"ל? |
פסוק ה'
"וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר"
ראב"ע:
ד"ה ומטך: בציווי.
השוה גם ראב"ע, פרק י"ד פסוק ו':
ד"ה ויאסור: בציווי. כמו "ויבן שלמה את הבית".
|
מה קשה לו, ומה פירוש המילה "בציווי"? |