ראב"ע, פסוק ג':
ד"ה יתר שאת: ראוי היית ליתרון על הכל שתהיה נישא.
ד"ה ויתר עז: כפול בטעם כדרך כל הנבואות ופירוש עז תקיף.
רשב"ם, פסוק ג':
ד"ה כוחי וראשית אוני: דיבור אחד הוא. דרך המקראות לכפול את דבריהם. כוחי כמו חילי וחילי ממוני. וגם אוני ממוני הוא, כדכתיב "מצאתי און לי", "וידיו תשבנה אונו".
ראב"ע, פסוק ו':
ד"ה בסודם אל תבוא: אמר ר' משה הכהן ז"ל כי כבודי כמו ונפשי. ורבים בספר תהילות כמוהו. ויפה פירש כי הטעם הוא כפול, כדרך הנבואות "שאל אביך..." "מה אקוב..." והנה בסודם כמו בקהלם, ותבוא כמו תחד, ונפשי כמו כבודי.
פסוק ז':
ד"ה ועברתם: כפול הטעם.
פסוק י"א:
ד"ה ולשורקה: כפול כי היא כגפן, ועיר כאתון גם כן.
רשב"ם, פסוק י"א:
ד"ה אוסרי לגפן עירֹה: עיר בן אתונות צריך לקשור לגפן אחת להטעינו מרוב ענבים.
ד"ה ולשורקה: אחת בני אתונו. כפל לשון כדכתיב בשלמה "וישראל ויהודה רבים איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו" כי משופעים ביין היו.
רד"ק, פסוק ו':
כשנתייעצו ונקהלו במעשה שכם... ונכפל העניין במלים שונות. |
מלבי"ם, פסוק ו':
בסודם: בתחילה כשהיה הדבר סוד אצלם ("ויענו את שכם במרמה") לא היה על פי עצתי, ואחר כך בקהלם, כאשר נקהלו ויבואו אל העיר בטח ויהרגו את כל זכר, שאמרו שעשו זה להציל כבודי ("ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו") – לא היה זה לכבוד לי.
פסוק ז':
ארור אפם: ויש הבדל בין אף ובין עברה שאף הוא שחוטא על מי שחטא כנגדו, ועברה אם על ידי זה שולח חרונו גם על מי שלא חטא, עד שעובר כל גבול. ונגד שכם היה אף, ונגד אנשי שכם – עברה. |
שאלה קשה
