פרשת ויגש
שנת תש"ז
התוודעות יוסף לאחיו
בראשית פרק מה, פסוקים א - יג
| 1. |
פסוק ב'
"וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי"
השוה לפסוקנו:
פרק כ"ז פסוק ל"ח
"וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ"
פרק כ"ט פסוק י"א
"וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ"
פרק מ"ב פסוק כ"ד
"וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ" (יוסף)
פרק מ"ג פסוק ל'
"וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ" (יוסף)
לא מצינו בכל התנ"ך, שאדם "נותן קולו בבכי" חוץ מאשר בפסוקנו. נסה להבהיר את המשמעות המדויקת של ביטוי זה. |
| 2. |
השוה פסוק ה'
"וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם"
לפרק מ"ד פסוק ל"ג
"וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר"
הסבר את הגוון השונה שבהוראת "ועתה" בשני הפסוקים האלה! |
| 3. |
השוה פסוק ה'
"כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי"
לפסוק ח'
"וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה"
התוכל להסביר את סיבת השוני בבחירת הפעלים? |
| 4. |
השוה פסוק ח'
"...וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם"
לפסוק ט'
"שָׂמַנִי אֱ-לֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם..."
מה סיבת השינויים בין תיאור יוסף את מצבו לאחיו ובין תיאור מצבו הנמסר לאחים למען השמיעו באוזני אביו? |
פסוק ד'
"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ"
אברבנאל:
הוצרך אל ההגשה כדי לומר להם מעשה המכירה בחשאי, כי חרפה היא להם, וכדי שהמצרים שיצאו הרגע לא ישמעו...
|
התוכל להסביר את סיבת "ההגשה" בדרך אחרת? |
פסוק ד'
"אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי"
1) ספורנו:
ד"ה אשר מכרתם: ובזה תדעו שאני יוסף בלי ספק שלא ידע איש במכירתי, ושאני אחיכם, זולתנו, כי הקונים לא ידעו שאני אחיכם. |
|
מה רצה לתרץ בדבריו?
מה קשה לו בפסוקנו? | |
2. רשב"ם, פרק ל"ז פסוק כ"ח:
ד"ה ויעברו אנשים מדינים: ובתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם, וממתינים היו לישמעאלים שראו, וקודם שבאו הישמעאלים, עברו אנשים מדינים אחרים דרך שם, וראוהו בבור ומשכוהו, ומכרוהו המדינים לישמעאלים. ויש לומר שהאחים לא ידעו, ואף על פי שכתוב "אשר מכרתם אותי מצרימה", יש לומר שהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו. זה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא, כי "ויעברו אנשים מדינים" משמע על ידי מקרה, והם מכרוהו לישמעאלים. |
|
התוכל להביא ראיות מן התנ"ך לשימוש דומה בפעלים?
ועיין במדבר י"ז ו':
"וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'"!
מה המשותף לשיטת הרשב"ם בפירוש הפסוקים כאן ולשיטת הרמב"ם בדבריו המובאים בשאלה הבאה (ד)? | |
פסוק ח'
"לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱ-לֹהִים"
מורה נבוכים, מאמר ב' פרק מ"ח:
מבואר הוא מאוד שכל דבר מחודש אי אפשר לו מבלתי סיבה קרובה חידשה אותו (=אשר חידשה, אשר גרמה), ולסיבה ההיא סיבה, וכן עד שיגיע לסיבה הראשונה לכל דבר, רוצה לומר: רצון ה' ובחירתו. ומפני זה יחסירו הנביאים פעמים בדבריהם הסיבות ההם האמצעיות כולם, וייחסו זה הפועל המתחדש אל הבורא, ויאמרו שהוא יתעלה עשאו... דע, כי הסיבות הקרובות כולם אשר מהם יתחדש מה שיתחדש, אין הפרש בין היות הסיבות ההן עצמיות טבעיות או בבחירה או במקרה (רוצה לומר "בבחירה" – שתהיה סיבת המתחדש ההוא בחירת אדם...) שזה כולו ייוחס לה' בספרי הנביאים... ובאו באלה הדברים כולם לשון "אמירה" ולשון "דיבור" ולשון "ציווי" ולשון "קריאה" ולשון "שליחה". ...ובעניין אליהו הנביא ז"ל כאשר סיבב ה' לו פרנסתו נאמר לו (מלכים א' י"ז) "ציויתי שם אשה אלמנה לכלכלך" ואמר יוסף הצדיק "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים".
| 1. |
מה הקושי בפסוקנו, המתורץ בדברי הרמב"ם האלה? |
| 2. |
מהן "הסיבות האמצעיות" אשר החסיר יוסף בדבריו? |
| 3. |
התדע עוד פסוקים בתנ"ך המתבארים בדרך זו? |