פרשת ויצא
שנת תש"ז
יעקב ולבן
בראשית פרק לא, פסוקים כה - מב
פסוקים כ"ו-ל'
"וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב. לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר. וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ. יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵא-לֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע. וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי"
| 1. |
מהו מבנה הנאום הזה, והיכן נקודת השיא שלו? |
| 2. |
האם השאלות בפסוקים כ"ו-כ"ז הן שאלות רטוריות או שאלות ממש? |
| 3. |
מה בין כ"ו "ותגנוב את לבבי" ובין כ"ז "ותגנוב אותי"? |
| 4. |
השוה את דברי הכתוב בתארו את בריחת יעקב:
פסוק י"ז
"וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו עַל הַגְּמַלִּים"
פסוק י"ח
"וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ"
לדברי לבן בתארו את הבריחה:
פסוק כ"ז
"וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי"
מהי סיבת השינויים, ומדוע בחר לבן בבניין פיעל? |
| 5. |
מה מובנו המיוחד של "ועתה" בפסוק ל'?
והשוה דברים ד' א':
"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם"
דברים י' י"ב:
"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"
ועיין רש"י, שם:
אף על פי שעשיתם כל זאת, עודנו רחמיו וחיבתו עליכם, ומכל מה שחטאתם לפניו אינו שואל מכם כי אם ליראה וגו'!
שמואל א', י"ב י"ג:
"וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם וְהִנֵּה נָתַן ה' עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ"
שופטים ט' ט"ז:
"וְעַתָּה אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאִם טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ וְאִם כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ" |
פסוק ל"ו
"וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי"
רמב"ן:
ד"ה ויחר ליעקב וירב בלבן: מתחילה נתן לו רשות לחפש, כי אמר "עם אשר תמצא את אלוהיך", ואמר: "נגד אחינו הכר לך מה עמדי", ואיך ימצא, אם לא יחפש וימשש? אבל מתחילה היה חושש אולי אחת הנשים או העבדים גנבו את אלוהיו, ועתה בראותו כי אינם עמהם חרה אפו, כי אמר: לא איבד את אלוהיו, רק תואנה הוא מבקש ממני, אמר לו: למה דלקת אחרי כאשר ירדוף האדם אחרי הגנב, הנה לא מצאת עמי מכל כלי ביתך דבר, והיה ראוי לי לקחת ממך כל מה שאוכל, כי אתה החלפת את משכורתי עשרת מונים, והיית תובע ממני הטרפות, ושילמתי לך שלא כדין.
| 2. |
השוה את מקומנו לפסוקים הבאים:
שמות ל"ב י"ט –
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר"
ועיין ספורנו:
ד"ה וירא את העגל: כשראה שהיו שמחים בקלקול שעשו, כעניין "כי רעתכי אז תעלוזי". ובזה התקצף ונואש שיוכל לתקון המעוות באופן שיחזרו לתמותם, ויהיו ראוים לאותן הלוחות.
במדבר י"ב ט'-
"וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלַךְ"
ועיין ספורנו:
ד"ה ויחר אף ה': שלא נכנעו תכף, כמו שעשה דוד באומרו אל נתן "חטאתי" (שמואל ב' י"ב, י"ג).
במדבר ט"ז ט"ו-
"וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם"
מה הקושי המשותף לפסוקנו ולשלושת הפסוקים הנ"ל? |
פסוקים ל"ו-מ"ב
| 1. |
מה מבנה הנאום הזה? חלק אותו לפסקאות! מהי נקודת השיא של הנאום? |
| 2. |
למה חזר יעקב פעמיים על דבריו:
פסוק ל"א
"זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ"
פסוק מ"א
"זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ"
ומהי סיבת השינויים בחזרה? |
| 3. |
על ידי איזה אמצעי סגנוני מובלטת התרגשות יעקב בתחילת נאומו? |
| 4. |
השוה את דברי הכתוב
פסוק כ"ג
"וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים"
לדברי יעקב
פסוק ל"ו
"כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי"
מדוע בחר יעקב בפועל זה, ומה בינו לבין ר.ד.ף? |
פסוק ל"ח
"רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי"
| 1. |
ספורנו:
ד"ה רחליך ועזיך לא שיכלו: הנה הפך זה מצאת בי, שלא בלבד עבדתיך באמונה, במשפט הצדיקים, אבל היטבתי לך יותר, שהשתדלתי באופן שלא שיכלו.
מה קשה לו, ומה תיקן בדבריו? |
| 2. |
חזקוני:
ד"ה לא אכלתי: מנהג הרועים כשהוא נוהג צאן למרחוק למצוא מרעה דשא, ואינו מוצא לקנות לו מזון, לפי שנתרחק מן הישוב, לוקח לו מאילי הצאן שאינם ראויים לפריה ואוכלם.
מה קשה לו, ומה תיקן בדבריו? |
פסוק ל"ט
"טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה"
| 1. |
אור החיים, מקשה:
קשה, איך יוצדק לומר בדבר שנטרף לשון הבאה?
נסה לענות לשאלתו! |
| 2. |
רש"י:
ד"ה טרפה: על ידי ארי וזאב.
מה קשה לו?
עיין שמות פרק כ"ב פסוק י"ב, רש"י:
ד"ה אם טרוף ייטרף: על ידי חיה רעה.
רשב"ם:
ד"ה יביאהו עד: קצת מאברי הטרפה לעדות, כדכתיב "כאשר יציל הרועה מפי הארי שני כרעים או בדל אוזן". |