"פוקד עוון אבות על בנים"

פסוק ה':

מכילתא:

בזמן שאינן מסורגין, או בזמן שהן מסורגין? הא כיצד: רשע בן רשע בן רשע. ר' נתן אומר: קוצץ בן קוצץ בן קוצץ. כיון ששמע משה את הדבר הזה (שמות ל"ד ה') "ויקוד ארצה וישתחוה". אמר: "חס ושלום! אין בישראל רשע בן רשע בן רשע".

(יש פרשני המכילתא הסבורים שהגירסא המדויקת היא במדרש תנאים, "(דברים ה' ט') 'פוקד עוון אבות על בנים' – כששמע משה כך, נרתע לאחוריו ונבהל, עד שאמר לו (=הקדוש ברוך הוא): ,בזמן שאינן מסורגין. או אפילו הן מסורגין? תלמוד לומר: "לשונאי" – רשע בן רשע בן רשע... כיון ששמע משה את הדבר הזה...)

מכילתא דר' שמעון בן יוחאי:

"פוקד" – אין פוקד אלא מזכיר וכן הוא אומר (בראשית כ"א): "וה' פקד את שרה" ואומר (שמות ג' ט"ז) "פקוד פקדתי אתכם". ר' יהודה אומר: כונס אני עונותיכם לידי ותולה עד ארבעה דורות, כיהוא בן נמשי; וכן הוא אומר (מלכים ב', ט"ו י"ב) "בני רביעים ישבו לך על כסא ישראל", ויהי לו כן.

ברכות ז' א':

אמר מר: צדיק וטוב לו – צדיק בן צדיק. צדיק ורע לו – צדיק בן רשע. איני (=אם כך הוא) והא כתיב "פוקד עוון אבות על בנים" וכתיב (דברים כ"ד) "ובנים לא יומתו על אבות" ורמיזן קראי אהדדי? ומשנינן: לא קשיא: הא כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, הא כשאין אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם.

במדבר רבה י"ט (ל"ג):

זה אחד משלושה דברים שאמר משה לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לו (=הקדוש ברוך הוא): "לימדתני". ...השניה: כשאמר לו הקדוש ברוך הוא: "פוקד עוון אבות על בנים", אמר משה: "ריבונו של עולם! כמה רשעים הולידו צדיקים, יהיו נוטלים מעוונות אביהם?! תרח עובד צלמים, ואברהם בנו צדיק, וכן חזקיה צדיק, ואחז אביו רשע. וכן יאשיהו – צדיק, ואמון אביו רשע. וכך נאה – שיהיו הצדיקים לוקין בעוון אביהם?! אמר לו הקדוש ברוך והא: "לימדתני! חייך שאני מבטל דברי ומקיים דבריך, שנאמר (דברים כ"ד) "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות", וחייך שאני כותבן לשמך, שנאמר (מלכים ב', י"ד ו') "ככתוב בספר תורת משה אשר ציוה ה'".

מדרש השכם (מתוך ספר הליקוטים לאליעזר גרינהוט כרך א' ירושלים תרנ"ט):

גדולה הצלת קטנים לאבותם, שהצלת גדולים פעמים היא ממתנת עד ארבעה דורות, והצלת קטנים מכפרת מיד. ומניין שהצלת גדולים עד ארבעה דורות? שנאמר "פוקד עוון אבות על בנים על שילשים ועל ריבעים". אין אתה יכול לומר, שאם היה האב רשע והבנים צדיקים, שהוא פוקד רשעת האב עליהם, שאין זו מידת הדין. ואין אתה יכול לומר, שהוא נתפס בחובו, שאין זו מידות המרחמים. ואיזו מידת הרחמים? תולה לאב עד ארבעה דורות, אם נמצא אחד מהם צדיק – הרי האב ניצול. לא נמצא אחד מהם צדיק – כל אחד נתפס על מעשיו. שמא תאמר "פוקד עוון אבות על בנים" לשון קצף הוא, צא ולמד מי"ג מידות (שמות ל"ד ו'-ז') "ה' ה' אל רחום וחנון וגו' פוקד עוון אבות על בנים", אף כשהוא אומר "פוקד עוון אבות על בנים" לשון רחמים הוא, שאם יהיה אחד מהדורות צדיק - הוא מצילם... ועוד: משה רבנו בשעה שבא לבקש רחמים מהו אומר? (במדבר י"ד) "ועתה יגדל נא כוח ה' כאשר דיברת ה' ארך אפים... פוקד עוון אבות על בנים" – ואילו היה לשון קצף – לא היה אומר זה. 

רלב"ג:

...מי שיתן האלוהות לזולתי אעניש אותו השונא אותי ועובד עבודה זרה בעונש נפלא שייענשו על זה העוון בני החוטא, השילשים והריבעים. ולזה ראוי שישמרו האנשים מעבוד עבודה זרה. ואולם למי שיאהבני וישמור מצוותי באופן שידבק בי אעשה חסד נפלא, יימשך החסד ההוא לזרעו לאלפים מהדורות.
והנה יסופק בזה המאמר ספק, והוא: איך ייתכן שיעניש ה' יתברך בני החוטא, והנה אין להם אשם בחטא אביהם??
ואנחנו מתירים זה הספק בזה האופן והוא, שהעונש יביא ה' על העוברים על דבריו אם על צד ההשגחה, אם על דרך התוכחת, אם על צד סוד ההשגחה, שיחולו עליהם הרעות הנכונות שיבוא עליהם לצד המערכת. וכאשר יהיו אלה הרעות באופן שיגיע להם רע לזרעם ולא היה מגיע להם לולא חטא אבותיהם.
והמשל: כאשר מרו אבותינו חויב להם מהעונש שיגלו בין האומות ויירשו גויים ארצם. והנה נמשך לזרעם אחריהם הגלות, בסיבת הימצאם גולים בהיוולדם, עד שלא ייתכן שיימלטו מזה הרע, אם לא... בהיותם על תכלית השלמות שייתכן שיוציאם ה' על דרך המופת (=באורח נסי). ובזה האופן אמר הנביא (איכה ד') "אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו". וזה שאם לא חטאו אבותינו - היינו אנחנו נמצאים בארץ... והנה כשנמצאנו בגלות בחטא אבותינו, הנה לא יספיק לנו לשוב שמה ההישמר מהפעולות המגונות (=אשר גרמו הגלות), אבל יצטרך לנו, שנקנה מהשלמות, שנהיה דבקים בה' יתעלה באופן שיוציאנו מהגלות על צד ההשגחה הנפלאה.
ובזה העון לא היה עול, אם יגיע לבנים עונש בעבור חטא האבות, כי זהו במקרה.

שד"ל, פירוש ל"פוקד עון אבות על בנים, "בכורי עתים החדש" תר"ו:

...ואשר אני אחזה לי הוא כי ודאי משמעות המקרא הוא, שאף על בנים צדיקים ה' פוקד עוון אבות, וכן היתה אמונת אבותינו וכן אמרו חז"ל: "צדיק ורע לו – צדיק בן רשע!" והוא דבר שהחוש מעיד עליו, שבכמה וכמה עניינים טובים ורעים האב זוכה לבנו, ומעשי האב ודרכיו ומעלליו גורמים בהכרח טובה או רעה לזרעו אחריו, והמידה הזאת היא אחד מסודות ההשגחה הנסתרת בכל המאורעות ההווים בעולם "והאלוקים עשה שיראו מלפניו", כי כל אב אוהב את זרעו, והדאגה שמא חטאיו יביאו רעות גם לבניו, תעצרנו אם מעט ואם הרבה מלכת תמיד בשרירות לבו, ואף אם לא תעצרנו הנה הרואים את בניו מדוכאים בסיבת עוונו יצעקו מרה עליו, ויהיה האיש למשל ולשנינה, ורבים ישמעו וייראו ולא יעשו כמעשהו... והנה זה שאמרתי כי עניין פקידת עוון אבות על בנים הוא דבר שהחוש מעיד עליו וכו'. הוא דומה למה שפירש הרלב"ג שעונש האבות נמשך גם לבניהם במקרה, על דרך "אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו";
וגם ידעתי כי מליצת פוקד עוון אבות על בנים, אין משמעותה שהעונש נמשך לבנים במקרה, אלא שהאל מעניש את הבנים בכוונה מכוונת, כמו "ופקדתי עליהם חטאתם" (שמות ל"ב ל"ד), "ופקדתי עליו דרכיו" (הושע ד' ט'). וכן מילת פקודה עניינה עונש מכוון לא רק במקרה, כמו "באו ימי הפקודה, באו ימי השלום" (שם נ"ו ז'), "ומה תעשו ליום פקודה" (ישעיה י' ג').
ואולם כן הוא דרך התורה לצייר לנו הטובות והרעות כיורדות מלמעלה בכוונה לשכר ולעונש, אף אם הן נמשכות ובאות בדרך הטבע, לפי מנהגו של עולם; כי באמת אין דבר בעולם שיהיה במקרה, אלא הכל נמשך מסיבותיו, והכל משתלשל אל הסיבה הראשונה (עיין כוזרי מאמר ה' סימן ט'), וכמו שלאיים על בני-אדם ולהדריכם בדרך ישרה חקק ה' בחוקות הטבע שיהיו עוונות האב גורמים רע לזרעו אחריו, וכמו שלאיים על בני ישראל אמרה תורה כי ה' אל קנא ונוקם ובעל חמה, כן אמרה גם כן שהוא פוקד עוון אבות על בנים, כאילו הוא עושה זה דרך נקמה וחרון-אף, גם כי באמת לא יקרה הדבר אלא בדרכי הטבע ולא לנקמה חלילה, אלא הכל לטובת בני-אדם.

רגיו, בכורי עתים החדש תר"ו:

אחשוב כי על כל פנים הבנים עצמם הם החוטאים, ולכן בצדק יפקוד האל עליהן העוונות שעשו הם עצמם, אכן קרא לעוונם בשם "עוון אבות", לפי שהכתוב מדבר בעוון שלמדו הבנים מאבותיהם...