נסיון אברהם

עצה טובה:

קרא:

ש"ד גויטיין, "העקדה", דבר ערב רה"ש תש"ד;

נח חכם, "ברורי דברים", במישור כ"ט תשרי תש"ד;

קירקאגארד, "עקדת יצחק","ימי תשובה ליקוט לימים נוראים בהוצאת בני עקיבא תש"א, עמוד ע"ב.

הקדמת אברבנאל, לפרקנו:

הפרשה הזאת היא כל קרן ישראל וזכותם לפני אביהם שבשמים, ולכן היא שגורה בפינו בתפילתנו כל היום, ומפני זה ראוי להפליג בה העיון והחקירה יותר מבשאר הפרשיות.

ורבו דברי המפרשים בעניין הניסיון, ואלה דברי מקצתם:

רש"י, פסוק א':

ד"ה אחר הדברים האלה: יש מרבותינו אומרים (סנהדרין פ"ט): אחר דבריו של שטן, שהיה מקטרג ואומר: מכל סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד או איל אחד. אמר לו: כלום עשה אלא בשביל בנו, אילו הייתי אומר לו: זבח אותו לפני, לא היה מעכב.
ויש אומרים: אחר דבריו של ישמעאל, שהיה מתפאר על יצחק שמל בן י"ג שנה ולא מיחה. אמר לו יצחק: באבר אחד אתה מיראני, אילו אמר לי הקדוש ברוך הוא: זבח עצמך לפני, לא הייתי מעכב.

פסוק י"ב:

ד"ה כי עתה ידעתי: ...מעתה יש לי מה להשיב לשטן ולאומות התמהים מה היא חיבתי אצלך. יש לי פתחון פה עכשיו, שרואים כי ירא אלהים אתה.

ראב"ע:

(1) פסוק א':

ד"ה והאלוהים נסה: יש לומר כי הסמ"ך תחת שי"ן והה"א תחת האל"ף.

(2) פסוק א':

ד"ה והאלוהים נסה: ...והגאון אמר שמילת "ניסה" הראות צדקתו לבני אדם. גם מילת "ידעתי" כטעם הודעתי. והלא ידע זה הגאון כי בשעה שעקד בנו לא היו שם אפילו נעריו.

רמב"ן, פסוק א':

ד"ה והאלוהים נסה: עניין הניסיון הוא, לדעתי, בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו, אם ירצה יעשה, ואם לא ירצה לא יעשה, ייקרא ניסיון מצד המנוסה, אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכוח אל הפועל, להיות לו שכר מעשה טוב לא שכר לב טוב בלבד. דע כי "השם צדיק יבחן" (תהלים י"א ה'), כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בניסיון, ולא יבחן את הרשעים, אשר לא ישמעו. והנה כל הניסיונות שבתורה לטובת המנוסה.

פסוק י"ב:

ד"ה כי עתה ידעתי: מתחילה היתה יראתו בכוח, לא יצא לפועל במעשה הגדול הזה, ועתה נודעה במעשה, והיה זכותו שלם, ותהי משכורתו שלמה מעם ה' אלהי ישראל. ודעת הפרשה ש"האלהים" הוא המנסה ומצוה בעקידה, ו"מלאך ה'" הוא המונע והמבטיח, יתברר בפסוק "המלאך הגואל אותי" (להלן מ"ח ט"ז).

רשב"ם, פסוק א':

ד"ה ויהי אחר הדברים האלה: כל מקום שנאמר "אחר הדברים האלה" מחובר אל הפרשה שלמעלה. אחר הדברים האלה שהרג אברם המלכים אמר לו הקדוש ברוך הוא: "אל תירא אברם" מן האומות. "ויהי אחר הדברים האלה", שנולד יצחק "ויוגד לאברהם לאמר" כו' "ובתואל ילד את רבקה". וכן "אחר הדברים האלה" שהגיד מרדכי על בגתן ותרש, "גידל המלך אחשורוש את המן", שרצה להרוג את מרדכי, והועיל לו מה שהציל את המלך ונתלה המן. אף כאן אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו שלאברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן, וחרה אפו של הקדוש ברוך הוא על זאת, שהרי ארץ פלשתים בכלל גבול ישראל והקדוש ברוך הוא ציוה עליהם "לא תחיה כל נשמה", וגם ביהושע מטילין על ערי חמשת סרני פלשתים גורל, לכן "והאלהים ניסה את אברהם".

ספורנו, פסוק א':

ד"ה נסה את אברהם: כיון שיהיה בפועל אוהב וירא, כמו שהיה בכוח. ובזה ידמה יותר לבוראו שהוא טוב לעולם בפועל, כי אמנם הכוונה במציאות האדם היתה שידמה לבוראו, כפי האפשר, כאשר העיד באומרו "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו".

רמב"ם, מורה נבוכים ג' כ"ד:

...דע, כי כל ניסיון שבא בתורה אין כוונתו ועניינו אלא כדי שידעו בני אדם מה שצריך להם לעשותו... וכאילו עניין הניסיון, שיעשה מעשה, אין הכוונה גוף המעשה ההוא, אבל הכוונה שיהיה משל, שילמדו ממנו וילכו אחריו באומרו (דברים י"ג ד') "לדעת הישכם אוהבים את ה'", ואין פירושו, שידע ה' - כי הוא כבר ידעו; וכן (שמות ל"א י"ג) "כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם" אשר פירושו: שידעו האומות...
ואמנם עניין אברהם אבינו בעקדה כלל שני עניינים גדולים, הם פינות התורה. העניין האחד להודיע אותנו גבול אהבת ה' ויראתו, עד היכן היא מגעת, והוא: שיהיה איש עקר בתכלית הכוסף לילד ובעל עושר גדול ואיש נכבד ונבחר שיישאר מזרעו אומה, ונולד לו בן אחר הייאוש, איך יהיה חשקו בו ואהבתו אותו! אבל ליראתו את ה' יתברך ולאהבתו לקיים מצוותו בוולד האהוב, הניח כל מה שקיוה בו, והסכים לשחוט אותו אחרי מהלך ג' ימים. כי אילו היה רוצה לעשותו לשעתו בבוא המצוה אליו, היה פעולת בהלה בלתי הסתכלות; ואמנם עשותו זה אחר ימים מעת בוא המצוה אליו, היה המעשה במחשבה ובהסתכלות אמתי ובחינת חוק מצוותו ואהבתו ויראתו... וכדי שיתפרסם לבני אדם, מה ראוי לעשות בשביל אהבת ה' יתברך ויראתו, לא לתקוות גמול ולא לפחד עונש... ואמר המלאך לו (י"ב) "כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה", רצונו לומר, שבזה המעשה אשר בו תיקרא ירא אלוקים גמור, ידעו כל בני אדם גבול יראת ה' מהו. ודע, שכבר חיזק זה העניין בתורה וביארו ואמר, שתכלית התורה כולה וכל מה שכללה אותו ממצוות עשה וממצוות לא תעשה ומייעודים ומסיפורים אמנם הוא דבר אחד, והוא: יראת ה' יתברך, והוא אומרו (דברים כ"ח נ"ח) "אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה לירא השם הנכבד והנורא..." – זה אחד משני העניינים המכוונים בעקדה...

ספר העיקרים, מאמר ה' פרק י"ג:

...ואם תשאל: אחרי שה' יודע אם יעמוד בנסיונו אם לא... מה צורך אל הייסורים הללו? והתשובה בזה, שאין ראוי שיהיה שכר הטורח והעמל בפועל שווה למי שאינו סובל אותו בפועל, ועל כיוצא בזה נאמר (מלכים א' כ') "אל יתהלל חוגר כמפתח" שאין ראוי שיתהלל מי שלא עשה הגבורה בפועל, אף על פי שהוא מוכן לעשותה והוא חגור כלי מלחמה, כמי שכבר פעל ועשה הגבורה בפועל, והוא מפתח (מסיר) מעליו כלי המלחמה; ועל כן פעמים הרבה מביא הקדוש ברוך הוא יסורין על הצדיק להרגילו, שיסכים המעשה הטוב עם המחשבה הטובה, שמתוך המעשה יתחזק לבו באהבת ה', לפי שכל פועל יקנה בנפש תכונה חזקה יותר כשהיא נקנית בזולת מעשה וייקרא ההרגל בעבודה "ניסיון", כמו שכתב הרמב"ן ז"ל... (שמות כ' י"ז) "כי לבעבור נסות אתכם בא האלוקים"

(ראו ברמב"ן שם, החל מן "אבל ייתכן שיאמר כי לבעבור הרגילכם")..

.

אברבנאל:

...הניסיון הזה, אין עניינו הבחינה, כדי שידע האל מה שלא היה יודע, אבל ו"האלוקים ניסה" הוא מגזרת "נס", כי הפועל הנפלא הזה שעשה אברהם בדבר ה' עומד לנס עמים, כדגל רם ונישא, אליו גויים ידרושו ויביטו אחריו!

רמבמ"ן:

ופעמים שתהיה כוונתו לחזק ולאמץ את לב המנוסה במידה מן המידות, עד שחשוב קניין ותכונה בנפשו. כי החלק המעשיי לא יושלם בידיעת המידות הטובות והבנתם בלבד, כי אם בהוסיף עליהם התמדת הפעולות וההרגל בהם, עד תתחזק המידה בלב העושה להיות תמיד מוכן וזריז לעשות המעשים הנמשכים ממנה בשמחה בלי עצלות. ועל הדרך הזה אמר "והאלוקים ניסה את אברהם", כלומר שנתן לו יד להמציא לו מקום לאמץ את לבבו בדרכי היראה ועבודת האל יתברך על ידי המעשה הגדול והנורא אשר ציווהו לעשותו...