השירה

גיליון זה הוא המשך גיליונות תש"ב-תש"ג-תש"ד שעסקו בחלקים

הראשונים של פרשתנו, פסוקים א'-י"ט.

פסוק כ"ו

"אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם לוּלֵי..."

רש"י:

ד"ה אפאיהם: אמרתי בלבי אפאה אותם. ויש לפרש אפאיהם אשיתם פאה להשליכם מעלי הפקר. ודוגמתו מצינו בעזרא (נחמיה ט' כ"ב) "ותתן להם ממלכות ועממים ותחלקם לפאה", להפקר. וכן חיברו מנחם. ויש פותרים אותו כתרגומו: יחול רוגזי עליהן, ולא ייתכן, שאם כן היה לו לכתוב אאפאיהם, אחת לשימוש, ואחת ליסוד, כמו (ישעיה מ"ה ה') "אאזרך", (איוב ט"ז ה') "אאמיצכם במו פי", והא' התיכונה אינה ראויה בו כלל. ואונקלוס תרגם אחר לשון הברייתא השנויה בספרי, החולקת תיבה זו לשלוש תיבות אמרתי אף אי הם, אמרתי באפי אתנם כאילו אינם, שיאמרו רואיהם עליהם איה הם.

רמב"ן:

ד"ה אפאיהם: אמרו המדקדקים: אפזרם בכל פאה. ואם כן יהיה טעם 'אמרתי' שהיה הרצון לפניו במידת הדין, שיהיו ככה לעולם מפוזרים בכל פאה, ושיהיה זכרם מאנוש נשבת לעד, לולי כעס אויב אגור...

אברבנאל:

המפרשים פרשו "אפזרם בכל הפאות", ואני אחשוב שהוא בהפך: אמרתי לשומם בפאה אחת, כדי שאשביתה מאנוש זכרם, כמו שהיה מעניין עשרת השבטים שהוליך מלך אשור לחלח וחבור, שלא נודע עוד מהם דבר באיזה מקום הם. ועניינו כי בהיות ישראל כולו יחד בפאה אחת, כאשר יגבר האויב עליהם ובחימה יוכל לכלותם מעל פני האדמה. כמו שחשב לעשות אחשורוש, להשמיד להרוג ולאבד כל היהודים אשר במלכותו ביום אחד. אבל בהיותם מפוזרים בכל הפאות, אף שיכעס עליהם מלך אחד, יחמול עליהם מלך אחר, ויברחו מגוי אל גוי וממלכה אל עם אחר, בהיות שמה מאחיהם. וכבר העירו חז"ל על ההשגחה הנפלאה הזאת (פסחים פ"ז): "צדקת פזרונו בישראל (שופטים ה') צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל שפיזרם בין האומות". והוא האמת, הלוא ידעתם האומה הגדולה שהיו אנשי Troia, ולהיותם כולם מקובצים בפאה אחת, באו עליהם היוונים והשמידום ולא נשארו מהם שם ושארית. וכן קרה לאומות אחרות, ולהיות ישראל מפוזרים, לא תמו בכליה כוללת. ואם היות שנשארו מעט מהרבה, הנה טעמם עמד בם, וזכרם לא יסוף מפני בני אדם בכל אורך הגלות המופלא הזה. והנה ראינו שמלך Angleterra השמיד כל היהודים, שהיו במדינות מלכותו, וכן עשה בזמן אחר מלך צרפת את היהודים אשר בארצו (כי רבו מארבה, ואין להם מספר). ואם היו שם היהודים כולם מקובצים, לא היה נשאר מהם עד אחד. וה' יתברך אמר (ויקרא כ"ו) "ואף גם זאת בהיותם בארץ גלותם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם", ומפני זה היה הפיזור צדקה וחסד רב להישארות האומה והצלתה.

(והשווה לדבריו רמב"ן, בראשית פרק ל"ב פסוק ט':

ד"ה והיה המחנה הנשאר לפליטה: ... והכוונה בזה, כי יעקב יודע שאין זרעו כולו נופל ביד עשו, אם כן יינצל המחנה האחד על כל פנים. וגם זה ירמוז שלא יגזרו עלינו בני עשו למחות את שמנו, אבל יעשו רעות עם קצתנו בקצת הארצות שלהם, מלך אחד מהם גוזר בארצו על ממוננו או על גופנו, ומלך אחר מרחם במקומו ומציל הפלטים. וכך אמרו בבראשית רבה (ע"ו ג') "אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו", אלו אחינו שבדרום, "והיה המחנה הנשאר לפלטה", אלו אחינו שבגולה. ראו כי גם לדורות תרמוז זאת הפרשה)

1.

כמה פירושים נותן רש"י למילה "אפאיהם", ואלו הם?

2.

מה קשה לרמב"ן בפירוש המדקדקים, ומה תיקן בהוסיפו עליהם את דבריו "שיהיה ככה עולם"?

3.

במה נבדל אברבנאל מדעת המפרשים המובאת בראש פירושו?

4.

מה הגורמים השונים שמנעו אותו מללכת בדרכיהם?