פרשת התשובה

ר' יוסף אלבו, ספר העיקרים מאמר ד' פרק כ"ד:

כשעיינו בפרשת ניצבים היטב, מצאנו שמה שאמר הכתוב (ל' ט"ו) "ראה נתתי לפניך... אשר אנכי מצווך היום לאהבה את ה'... לשמוע בקולו ולדבקה בו..." מדבר על התשובה, לפי המשך הפרשה וקישורה. וזה, שבתחילה אומר (ב'): "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו", וגמר העניין בתשובה ואמר שצריך שתהיה בלב שלם שה' יעזרהו אם תהיה כך, וזהו שאמר בסוף (י'): "כי תשוב אל ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך". ואחר כך אמר משבח גודל מעלת התשובה עם קלות מציאותה (י"א) "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת... כי קרובה אליך..." וכל זה בלי ספק מדבר על התשובה. ויורה על זה (=ראיה לכך) אמרו (י"ד) "בפיך ובלבבך לעשותו", שעניין התשובה תלוי בוידוי הפה ובחרטת הלב... והפליג הכתוב לשבח אותה בשאמר (י"ב) "לא בשמים היא ולא מעבר לים היא". וזה (=פירושו, כוונת הפסוק) כאילו אמר, שהדבר לגודל ערכו היה ראוי לך להשתדל ולטרוח בעדו כל טורח שבעולם, אפילו לעלות לשמים, אם אפשר, או לעבור הים, כדי להשיגו, שהוא דבר יקר הערך מאוד... שהשכל גוזר שלא היה ראוי שיספיק כופר אל החוטא בעד חטאו. כל שכן, שאין ראוי שיקובל החוטא בתשובה בדברים, כמו שהנביא אומר (הושע י') "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'", אם לא על צד החסד האלוקי, ולזה הזהיר עליה מאוד ואמר (ט"ו) "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב... ובחרת בחיים... למען תחיה"... כי אחר שהראה דרך קלותו, כשאמר "כי קרוב אליך הדבר"... ועל כן ראוי לך שלא תתרשל בהשגתו, שהוא חיים לנפשך. וכמו שלא תתרשל בבקשת החיים, כך אין ראוי לך שתתרשל בזה. וזהו שסמך אל זה "ובחרת בחיים". וביאר שהחיים הללו, שיושגו במצוה הזאת, הם בעצמם התכלית המושג מצד התורה, וזהו אומרו "לאהבה את ה' אלוקיך ולשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה...".

פסוקים י"א-י"ד

"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ"

דברים רבה ח':

"כי המצוה... לא בשמים היא". אמר להם משה: שלא תאמרו משה אחר עומד ומביא לנו תורה אחרת מן השמים! – כבר אני מודיע אתכם "לא בשמים היא". שלא נשתייר הימנה בשמים.

רש"י, פסוק י"ד:

ד"ה כי קרוב אליך: התורה ניתנה לכם בכתב ובעל פה.

רמב"ן, פסוק י"א:

ד"ה וטעם כי המצוה: ... והנכון, כי על כל התורה יאמר (לעיל ח' א') "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום", אבל "המצוה הזאת" על התשובה הנזכרת, כי "והשבות אל לבבך" (בפסוק א') "ושבת עד ה' אלוהיך" (בפסוק ב') מצוה שיצוה אותנו לעשות כן. ונאמרה בלשון הבינוני לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות כן. והטעם, לאמר כי אם יהיה נדחך בקצה השמים, ואתה ביד העמים, תוכל לשוב אל ה' ולעשות ככל אשר אנכי מצוך היום, כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך, אבל קרוב אליך מאוד לעשותו בכל עת ובכל מקום.

פסוק ו'

"וּמָל ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ"

פסוק ב'

"וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ"

פסוק י'

"כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"

תחיית האומה היא היסוד של בניין התשובה הגדולה, תשובת ישראל העליונה ותשובת העולם כולו שתבוא אחריה.
כשרוצים באמת לשוב, אף על פי שמעוכבים בשביל כמה מניעות כמו מחמת בלבול דעת או מחמת חלישות כוח או מחמת אי יכולת לתקן דברים שהם נוגעים בין אדם לחברו, אף על פי שהעיכוב הוא גדול מאוד, והלב מוכרח להיות נשבר מפני ידיעת גודל החובה המוטלת על האדם לתקן את כל פגמיו, באופן היותר טוב והיותר שלם, מכל מקום כיוון שהרצון לשוב בתשובה הוא אמיץ, אף על פי שאין בכוחו עדיין לסלק את כל המניעות, צריכים לקבל את ההארה הזאת של תשובה בתור תוכן המטהר והמקדש, עד שלא יזוז, מפני העיכובים של אי השלמת התשובה מכל רוממות ומכל עלייה רוחנית... וכשם שזהו כלל גדול אצל היחיד, ככה הוא אצל הציבור בכללותו, הארת התשובה ישנה בישראל. התעוררות חפצה של האומה בכללה לשוב אל ארצה, אל מידותה, אל רוחה ואל תכונתה, באמת אור של תשובה יש בה. באמת הדבר מתבטא בבירור גמור בביטויה של תורה: (דברים ל' ב') "ושבת עד ה' אלוקיך", (דברים ל' י') "כי תשוב אל ה' אלוקיך", התשובה היא תשובה פנימית, אלא שהיא מכוסה בהרבה מסכים חוצצים – ואין כוח בשום עיכוב לעכב את האור העליון מהופיע עלינו.
גם מתוך החול ייגלה הקודש. וגם מתוך החופש הפרוץ יבוא העול האהוב. עבותות זהב ישתרגו ויעלו גם מתוך השירה החופשנית. תשובה מזהירה תצא גם מתוך הספרות החיצונית. זאת תהיה הפליאה העליונה של חזון הגאולה, יגמול זה הציץ, יפוח הפרח, יבושל הפרי, וידע העולם כולו, כי רוח הקודש מדבר בכנסת ישראל בכל תנועות רוחה, וסוף הכל הוא לתשובה המביאה רפואה וגאולה לעולם.