פרשת חוקת
שנת תשי"ב
חטאו של משה
במדבר פרק כ, פסוקים א - יא
דברים רבה ב' ב':
זהו שאמר הכתוב (תהלים ל"ט) "בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו, אך הבל כל אדם".
מהו "בתוכחות על עון"? על ידי עוון אחד שהיה ביד משה שהוכיח את בניך ואמר להם: "שמעו נא המורים", יסרת אותו והוכחת אותו.
מהו "ותמס כעש חמודו"? כל חמדה שהיה מתאוה משה ליכנס לארץ, המסות אותו כעש זה, שנכנס בכלים ומרקיבן. ואין "חמודו" אלא ארץ ישראל שנאמר (ירמיהו ג') "ואתן לך ארץ חמדה".
ואם כך הגיע למשה הצדיק – על אחת כמה וכמה שאר כל הבריות... "אך הבל כל אדם."
| 1. |
מה היה חטאו של משה לפי דעת המדרש? |
| 2. |
מי ממפרשינו (עיין גיליון חקת תש"ו) הולך בעקבות המדרש הזה? |
| 3. |
ומקשים על דברי מדרש זה: והלא בדברים ט' ז' אמר: "ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם" – ולמה לא נחשב לו לחטא?
ענה לקושיה? |
1) פסוק ג'
ד"ה ולו גוענו: הלואי שגוענו. |
|
מה קשה לו?
ועיין רש"י, בראשית נ' פסוק ט"ו:
ד"ה לו ישטמנו: שמא ישטמנו. לו מתחלק לעניינים הרבה. יש לו משמש בלשון בקשה ולשון הלואי כגון לו יהי כדבריך לו שמעני ולו הואלנו לו מתנו; ויש לו משמש בלשון אם ואולי כגון לו חכמו לו הקשבת למצותי ולו אנכי שוקל על כפי; ויש לו משמש בלשון שמא לו ישטמנו, ואין לו עוד דומה במקרא והוא לשון אולי כמו אולי לא תלך האשה אחרי לשון שמא הוא; ויש אולי לשון בקשה כגון אולי יראה ה' בעניי אולי ישיב ה' אותי הרי הוא כמו לו יהי כדבריך; ויש אולי לשון אם אולי יש חמשים צדיקים. | |
2) פסוק ח'
ד"ה ואת בעירם:(במדרש רבה) מכאן שחס הקב"ה על ממונם של ישראל. |
|
מקשה בעל דברי דוד:
ולמה נקט רש"י "ממונם של ישראל", דמשמע אפילו באינו בעל חיים, ומנליה זה? דילמא דוקא על בעל חי חס הקב”ה משום צער בעלי חיים שהוא דאורייתא כדאיתא בבא מציעא ל"ב: מדברי שניהם נלמד: "צער בעלי חיים מדאורייתא!" ואין חילוק בין בהמת ישראל לבהמת עכו"ם, כדאיתא (בבא מציעא שם) "בהמת עובד כוכבים מטפל בה (לענין פריקת בהמה רובצת תחת משאה) כבהמת ישראל" משום צער בעלי חיים.
ישב דברי רש"י והסר מהם תלונת בעל דברי דוד! | |
פסוק ח'
"וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם"
רמב"ן, סמוך לסוף דבריו לפסוק ח':
ועל דעתי טעם ודברתם אל הסלע: כמו על הסלע, וכן כה אמר ה' צבאות אל העמודים ועל הים ועל המכונות בבלה יובאו (ירמיה כ"ז י"ט כ"ב). יצוה שיאמרו לעיני העדה בהיותם נקהלים כולם שהשם יוציא להם מים מן הסלע, וכן עשה. ואל יקשה עליך ודברתם אל הסלע לעיניהם, כי טעמו כמו לפניהם, שישמעו כולם, וכן ויאמר חנניה לעיני כל העם לאמר כה אמר ה' ככה אשבר את על נבוכדנאצר מלך בבל וגו' (שם כ"ח י"א), וכן רבים.
או טעם "לעיניהם" בכאן, שיהיה הדיבור בהיותם נקהלים שם והסלע לעיניהם, כמו שאמר בעשייה (פסוק י') ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע, כי כאשר נקהלו שם וראו הסלע פנים בפנים אמרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים, כמו שהזכירו חכמים (מכילתא בשלח ו') שלא יאמרו מעינות היו שם.
ויתכן שהוא כמסורס, הקהל את העדה אל הסלע ודברתם לעיניהם ונתן מימיו.
| 1. |
מהם הקשיים בפסוקנו שמתרצם הרמב"ן בדבריו? |
| 2. |
שים לב: שלוש תשובות שונות ניתנות בדברי הרמב"ן.
(1) "ועל דעתי", (2) "או טעם לעיניהם בכאן", (3) "ויתכן שהוא כמסורס".
הסבר כל אחת משלוש תשובותיו! |
פסוק ח'
"וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם"
| 1. |
מקשים: למה לו להוסיף המלים האחרונות, ודי לו לומר: "והוצאת להם מים מן הסלע"?
נסה לישב קושייתם. |
| 2. |
מקשים: ולמה לא קיים משה את המצווה עליו ולא השקה את העם, שנאמר "ותשת העדה"?
ישב הקושיה! |