תלונת משה

לדברי משה כאן מקשה בעל עקדת יצחק:

למה מנע משה, רועה נאמן, עצמו מלבקש על שאלתם זו כמנהגו תמיד (ועיין שמות ט"ו מ"ד; שמות י"ז ד') ונעשה להם קטיגור?

פסוק י"ג

"מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה..."

פסוק ט"ו

"וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג"

מדרש שוחר טוב (לתהלים) פרק כ"ג:

אמר משה לפני הקב”ה: ריבונו של עולם! אם לא אתן להם - הורגין אותי. ואם אדבר כנגדן - הורגין אותי. מכאן ומכאן הרוג אני. בבקשה ממך, הרוג נא את ההרוג, שנאמר: "הרגני נא הרוג."
מיד חרה לו לקב”ה, שנאמר (תהלים ק"ו): "ויקציפו על מי מריבה – וירע למשה בעבורם". אמר לו הקב”ה: תן בשר לבני!
אמר לו: מאין לי בשר?
אמר לו: "פרדעים היו לך במצרים?! כינים היה לך במצרים?! וכל כך היית שם עשיר ועכשיו נעשית עני?!
אמר לפניו: ולא משלך היה לי?
אמר לו: במצרים היה לי וכאן אין לי? "היד ה' תקצר"?

השוה מדרש זה למדרשים הבאים המובאים ברש"י:

שמות ו' ט':

ד"ה מקצר רוח: ...ורבותינו דרשוהו (ש"ר סנהדרין קי"א) לענין של מעלה (שמות ה') שאמר משה למה הרעותה, אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין, יש לי להתאונן על מיתת האבות הרבה, פעמים נגליתי עליהם באל שדי ולא אמרו לי מה שמך ואתה אמרת מה שמו, מה אומר אליהם.

ד"ה וגם הקימותי וגו': וכשביקש אברהם לקבור את שרה לא מצא קרקע עד שקנה בדמים מרובים, וכן ביצחק ערערו עליו על הבארות אשר חפר, וכן ביעקב (בראשית ל"ג) ויקן את חלקת השדה לנטות אהלו ולא הרהרו אחר מדותי, ואתה אמרת למה הרעותה.

שמות י"ז ה':

ד"ה עבר לפני העם: וראה אם יסקלוך, למה הוצאת לעז על בני.

במדבר ל"א כ"א:

ד"ה ויאמר אלעזר הכהן: לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות שנתעלמו ממנו הלכות גיעולי נכרים. וכן אתה מוצא בשמיני למלואים שנאמר (ויקרא י') ויקצוף (משה) על אלעזר ועל איתמר בא לכלל כעס בא לכלל טעות. וכן (במדבר כ') בשמעו נא המורים ויך את הסלע, ע"י הכעס טעה.

דברים א' י"ז:

ד"ה תקרבון אלי: (ספרי) על דבר זה נסתלק ממנו משפט בנות צלפחד. וכן שמואל אמר לשאול (שמואל א' ט') אנכי הרואה. אמר לו הקב"ה חייך שאני מודיעך שאין אתה רואה. ואימתי הודיעו, כשבא למשוח את דוד (שם ט"ז) וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו, אמר לו הקב"ה ולא אמרת אנכי הרואה? (שם ט"ז) אל תבט אל מראהו.

ועיין גיליון וארא תש"ו שאלה ג'.

ועיין גיליון וארא תשי"א שאלה ב'.

ועיין גיליון שמיני תשי"א שאלה ב'.

ועיין גיליון דברים תש"ד שאלה ה2.

פסוק ט"ו

"וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי - הָרְגֵנִי נָא הָרֹג"

רש"י:

ד"ה ואם ככה את עושה לי: תשש כוחו של משה כנקבה כשהראוהו הקב"ה הפורענות שהוא עתיד להביא עליהם. על זאת אמר לפניו אם כן הרגני תחילה.

רמב"ן:

ד"ה ואם ככה את עושה לי: תשש כוחו של משה כנקבה, שהראהו הקב"ה פורענות שהוא עתיד להביא עליהם על זאת, אמר לפניו אם כן הרגני נא הרוג, לשון רש"י. ולא הבינותי זה, שכינוי “את” כלפי מעלה הוא. ועל דרך הפשט, מנהג הלשון הוא גם בזכר, את כרוב ממשח הסוכך (יחזקאל כ"ח י"ד).