"ועתה ישראל..."

דברים פרק ד, פסוקים א - ד

עצה טובה: לפסוק ב' למד ספר העיקרים מאמר ג' פרק י"ד.

רמב"ן, הקדמה לספר דברים:

הספר הזה עניינו ידוע שהוא משנה תורה, יבאר בו משה רבינו לדור הנכנס בארץ רוב מצוות הצריכות לישראל. ולא יזכיר בו דבר בתורת כהנים, לא במעשה הקרבנות ולא בטהרת הכהנים ובמעשיהם, שכבר ביאר אותם להם, והכהנים זריזים הם, לא יצטרכו לאזהרה אחר אזהרה. אבל בישראל יחזיר המצוות הנוהגות בהם, פעם להוסיף בהן ביאור, ופעם שלא יחזיר אותן רק להזהיר את ישראל ברוב אזהרות. כמו שיבואו בספר הזה בענייני עבודה זרה אזהרות מרובות זו אחר זו בתוכחות, וקול פחדים אשר יפחיד אותם בכל עונשי העבירות. ועוד יוסיף בספר הזה קצת מצוות של נזכרו כלל, כגון הייבום (להלן כ"ה) ודין המוציא שם רע (להלן כ"ב) והגירושין באשה (להלן כ"ד) ועדים זוממין (להלן י"ט) וזולתן. וכבר נאמרו לו כולן בסיני או באוהל מועד בשנה הראשונה קודם המרגלים, כי בערבות מואב לא נתחדשו לו אלא דברי הברית, כאשר נתפרש בו (להלן כ"ח ס"ט), ועל כן לא נאמר בספר הזה "וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל", או "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם" מצוה פלונית. אבל לא נכתבו המצוות בספרים הראשונים, שידבר עם יוצאי מצרים, כי אולי לא נהגו באותן המצוות רק בארץ, אף על פי שהן חובת הגוף, כאשר בא בעניין הנסכים (במדבר ט"ו), או מפני שאינן תדירות לא הזכיר רק בבנים נוחלי הארץ. וטרם שיתחיל בביאור התורה התחיל להוכיחם ולהזכיר להם עוונותיהם, כמה ימרוהו במדבר, וכמה התנהג עמהם הקדוש ברוך הוא במידת הרחמים, וזה להודיע חסדיו עמהם. ועוד שיוּכחו בדבריו שלא יחזרו לקלקולם, פן ייספו בכל חטאתם. ולחזק לבם, בהודיעו אותם כי במידת הרחמים יתנהג עמהם לעולם. שלא יאמר אדם: לא נוכל לרשת את הארץ, כי אין אדם אשר לא יחטא, ומיד תהיה מידת הדין מתוחה כנגדנו ונאבד, ולכן הודיעם משה רבינו כי הקדוש ברוך הוא רחמן מלא רחמים, כי הסליחה והמחילה ממנו יתברך סיוע ועזר לבני אדם בעבודתו, וכעניין שאמר הכתוב (תהלים ק"ד ד') "כי עמך הסליחה למען תיוורא".

רמב"ן, דברים פרק א' פסוק א':

ד"ה אמר אלה הדברים: על המצוות אשר יזכיר בכל הספר מתחילת עשרת הדברות בפרשת ואתחנן, כמו שאמר (פסוק ה') "הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר", כי על התורה ידבר. ויחסר מפסוק "ה' אלהינו דיבר אלינו" (פסוק ו') מלת אמירה, וכמוהו כי "נשני אלוהים את כל עמלי, כי הפרני אלהים" (בראשית מ"א נ"א-נ"ב), כי אמר. ושיעור הכתובים האלה, אלה המצות אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן, בארבעים שנה לצאתם ממצרים באחד לחדש העשתי עשר, ככל אשר ציוה ה' אותו אליהם, והיה זה אחרי הכותו את סיחון ועוג. בארץ מואב. שם הואיל משה לבאר להם התורה הזאת לאמר, ויאמר "ה' אלוהינו דיבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת" וגו'. והטעם, כי כאשר הואיל משה לבאר להם המצוות, אמר להם בתחילת דבריו: ה' אלוהינו דיבר אלינו בחורב, אחרי שנתן לנו עשרת הדברים שנכבוש הארץ מיד ונעבור את הירדן, וחטאותיכם גרמו לכם זה וזה. ונמשכו דברי הפתיחה הזאת, עד שהשלים בהם בפסוק "ושמרת את חוקיו ואת מצוותיו אשר אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה' אלוהיך נותן לך כל הימים" (להלן ד' מ'). אז קרא משה אל כל ישראל אשר היו לפניו ואמר (להלן ה' א'): "שמע ישראל את החוקים ואת המשפטים אשר אנכי דובר באזניכם היום", והתחיל בביאור התורה עשרת הדברות שישמעו אותם בביאור מפי המקבל אותם מפיו של הקדוש ברוך הוא, ואחרי כן הודיעם ייחוד השם - "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" (להלן ו' ד'), וכל המצות שבספר הזה. ולכך יפרש בכאן "אשר דיבר משה אל כל ישראל" ושם "ויקרא משה אל כל ישראל", כי ביאור התורה ותשלום המצות צריך להיות במעמד כל ישראל, כאשר היה במתן התורה. ומפני שהאריך בדברי הפתיחה הזאת, חזר הכתוב למקום שפסק בתחלת ביאור התורה ואמר (להלן ד' מ"ד-מ"ה) "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, אלה העדות החקים והמשפטים אשר דיבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים". והזכיר (להלן ד' מ"ו) כי היה בעבר הירדן בגיא בארץ סיחון, והיא ארץ מואב הנזכר בכאן, כי ישראל לא נכנסו לארץ מואב רק באותו החלק שטהר אליהם בסיחון כמו שנתבאר בספר של מעלה (במדבר כ"א י"ג). והנה הזכיר בכאן שני דברים: אמר שדיבר משה אל בני ישראל, ככל אשר ציוה ה' אותו אליהם, וזה רמז אל המצוות שיאמר להם בספר הזה, שלא נזכרו עד הנה בתורה. ואמר שהם ככל אשר ציוה אותו השם, לא הוסיף ולא גרע על מה שנצטווה, והזכיר זה בעבור שלא אמר בהם "וידבר ה' אל משה", ולכן כלל אותם עתה שהם כולם ככל אשר נצטווה מפי הקדוש ברוך הוא. ואמר עוד כי הואיל משה באר את התורה, וזה רמז במצוות שנאמרו כבר, שיחזור אותם לבאר אותם ולחדש בהם דברים. וטעם "הואיל משה", שרצה לבאר להם את התורה, והזכיר כן להודיע כי מעצמו ראה לעשות כן ולא ציוהו השם בזה, מלשון "הואל נא ולין" (שופטים י"ט ו'), "ולו הואלנו ונשב" (יהושע ז' ז'), וכן רבים.

רמב"ן, דברים פרק ג' פסוק כ"ד:

ד"ה ה' אלוקים: ... והנה השלים התוכחות בזה שהודיע אותם שגרמו אבותיהם רעה על עצמם, וגם עליו גרמו עונש שלא יעברו לארץ, אבל הם הבנים יעברו ויירשו אותה אם לא יהיו כאבותם, דור סורר ומורה. ולכך יתחיל עתה להזהירם בכללי המצות, שלא יוסיפו עליהם ולא יגרעו מהם.

רמב"ן, דברים פרק ד' פסוק מ"א:

ד"ה אז יבדיל משה שלוש ערים: פירש רבי אברהם: ביום שהבדיל משה שלוש ערים, אז אמר דברי הברית. ואינו נכון, אבל הוא כפשוטו כי משה אסף כל ישראל לבאר להם התורה, ופתח להם בדברי התוכחות, וכאשר אמר בפניהם תוכחותיו במה שעשו והאזהרות על עבודה זרה ועל ייחוד השם והשלים להם שישמרו חוקיו ומצותיו למען ייטב להם, אז אמר במעמדם לפניהם: עתה נקיים המצוה אשר ציונו השם, ותהיינה בצר במדבר ורמות בגלעד וגולן בבשן, ערי מקלט לנוס שמה כל רוצח בשגגה. ואף על פי שאינן קולטות עד שייבדלו אותם שבארץ כנען, אמר: מצוה שבאה לידינו נקיים אותה למען ייטב לנו. ואחרי כן קרא בקול גדול אל כל ישראל שהיו שם, ואמר אליהם (להלן ה' א') "שמע ישראל את החוקים ואת המשפטים" וגו', כי עתה יפתח במצות ובביאור התורה, כאשר פירשתי בתחילת סדר אלה הדברים.

רמב"ן, דברים פרק כ"ו פסוק ט"ז:

ד"ה היום הזה ה' אלוקיך מצוך: הנה השלים משה לבאר את התורה ולחדש כל המצוות אשר ציוה אותו השם לחדש להם, ולכך אמר "היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים", כי כבר השלמתי לך הכל. והזכיר "ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך"...

מהו מבנה ספר דברים, לדעתו, ולכמה חלקים יתחלק?

מהו מקומו המיוחד של פרקנו בתוך הספר כולו?

שאלה קשה שאלה קשה ביותר