פרשת ציצית

רש"י, פסוק ל"ח:

ד"ה ועשו להם ציצית: על שם הפתילים התלוים בה, כמו (יחזקאל ח' ג') "ויקחני בציצית ראשי". דבר אחר ציצית על שם "וראיתם אותו", כמו (שיר השירים ב' ט') "מציץ מן החרכים".

ראב"ע, פסוק ל"ח:

ועשו להם ציצית: ייתכן על שני פירושים: האחד שיעשו ציצית כמו כמו "בציצית ראשי" (יחזקאל ח' ג'), והם החוטים היוצאים שאינם ארוגים.

פסוק ל"ט:

ד"ה והיה לכם לציצית: ...והפירוש השני כאשר העתיקו חז"ל, ובעבור שיש עדים נאמנים על הפירוש השני בטל הראשון, והם העתיקו כי זאת המצוה עם בגד שיש לו ארבע כנפיים והציצית הם הגדלים. ועוד אפרשנו. והנה מצוה על כל מי שיש לו בגד בארבע כנפיים שיתכסה בו ביום תמיד ולא יסירנו מעליו למען יזכרו, והמתפללים בטלית בשעת התפילה יעשו זה, בעבור שיקראו בקריאה שמע "והיה לכם לציצית", "ועשו להם ציצית", רק לפי דעתי יותר הוא חייב להתעטף בציצית בשאר השעות משעת התפילה, למען יזכור ולא ישגה ולא יעשה עבירה בכל שעה, כי בשעת התפילה לא יעשה עבירה.

רשב"ם, פסוק ל"ח:

ד"ה ציצית: כמו "בציצית ראשי", קבוצת פתילים תלויין כשער הראש.

פסוק ל"ט:

ד"ה והיה לכם לציצית: הציצית הזה יהי לכם לראייה שתראו אותו, כמו "מציץ מן החרכים". וכן מצאתי בספרי.

פסוק ל"ט

"וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם"

פסוק ל"ט

"וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם..."

פסוק מ'

"לְמַעַן תִּזְכְּרוּ"

פסוק ל"ט

"וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם"

ספרי ט"ו ע':

(ט"ו ל"ט) "ולא תתורו אחרי לבבכם", מגיד שהעיניים הולכים אחר הלב. או הלב אחרי העיניים? אמרת: וכי לא יש סומא שעושה כל תועבות שבעולם? הא מה תלמוד לומר: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"? מגיד שהעיניים הולכים אחר הלב.

רש"י:

ד"ה ולא תתורו: כמו (לעיל י"ג כ"ה) "מתור הארץ". הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות: העין רואה, והלב חומד, והגוף עושה את העבירות.

(והשווה איוב פרק ל"א פסוק ז':

"וְאַחַר עֵינַי הָלַךְ לִבִּי")

(והשווה סוטה ח' א':

אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות)

(להבנת הספרי הנה דברי המלבי"ם, שם:

לולא קדמו ציורי התאוה, למשל, בלבו בדרך רע להסיר מפניו יראת ה', לא היה נפעל ממראה עיניו; ומה שנפעל ממראה עיניו על התאווה, זה אות כי כבר סללה התאווה מסילה בלבבו מקודם, ושקדמו בלבו מחשבות אוון להקל ביראת ה'...)

פסוק ל"ט

"וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם..."

והשווה לפסוק זה:

קהלת פרק י"א פסוק ט':

"שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ... וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ"

רש"י, לקהלת שם:

כאדם שאומר לעבדו ולבנו: חטא, חטא! כי פעם אחת תלקה על הכל. אף כאן החכם אמר: שמח... כי על כל אלה יביאך השופט במשפט.

ראב"ע, לקהלת שם:

ועניינו כמו אומר: עשה רע, ותראה מה יבוא עליך.

ספרי:

ר' ישמעאל אומר: "ולא תתורו אחרי לבבכם" למה נאמר? לפי שהוא אומר (קהלת י"א) "שמח בחור בילדותך והלך בדרכי לבך"... בדרך ישר או בדרך שתרצה? תלמוד לומר: ולא תתורו אחרי לבבכם.

מלבי"ם, בביאור דברי ר' ישמעאל:

נפש האדם וכוחותיה נבראו באורח ישר, וטבע הלב נוטה אל הטוב, רק שהאדם מקלקל את טבעו ומעלה על לבו ציורים רעים, ועל כן לא יכול לומר "ולא תלכו אחרי לבבכם", שאם היה הולך כפי מה שדרכי הלב סלולות בטבע יצירתו, היו דרכים טובים וישרים, ולכן אמר החכם "שמח בחור והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך", שמדבר ממי שהולך בדרכי לבו הטובים...

פסוק ל"ט

"וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם"

רמב"ם, הלכות עכו"ם פרק ב' הלכה ג':

... ולא עבודת כוכבים ומזלות בלבד היא שאסור להפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה, מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך, ונחשוב ונימשך אחר הרהורי הלב, מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריה, ואם יימשך כל אדם אחרי מחשבות לבו, נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו, כיצד? פעמים יתור אחר עבודת כוכבים ומזלות ופעמים יחשוב בייחוד הבורא, שמא הוא – שמא אינו? מה למעלה ומה למטה...? ופעמים בנבואה, שמא היא אמת – שמא אינה? ואינו יודע המידות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו, ונמצא יוצא לידי מינות; ועל עניין זה הזהירה התורה ונאמר בה "ולא תתורו אחרי לבבכם...", כלומר: לא יימשך כל אחד מכם אחרי דעתו הקצרה, וידמה שמחשבתו משגת האמת. כך אמרו חכמים (ברכות י"ב) "אחרי לבבכם" זו מינות...

ספורנו:

ד"ה וראיתם אותו וזכרתם: תזכרו שאתם עבדים לאל יתברך, שקיבלתם מצוותיו באלה ולשבועה וזה בראותם הציצית שהוא כחותם האדון בעבדיו. ובזה תחדלו מתור אחרי לבבכם להשיג שרירות לבכם בעושר וכבוד אפילו על ידי גזל.