מכות מצרים

בנו יעקב, בפירושו לספר שמות (בגרמנית, בכתב-יד!) בהקדמתו למכות מצרים:

אין מקום לדבר על "מלחמה בין ה' ובין פרעה" – תהיה זו תמונה בלתי מתאימה למסופר בפרקים אלה. לו רצה ה' להכניע את פרעה, כי אז עשה זאת במכה אחת. אין המכות המחשת כוחו של ה', אין הם עונשים לפרעה ועבדיו, כי בהטלת עונש אין מקום למשא ומתן. אין המכות נשלחות כגמול על הנעשה כבר ולא כהרתעה בפני עשיית פשעים להבא. תכלית המכות היא אחרת, והיא נאמרת בפי משה לפרעה כפעם בפעם.

פרק ז' פסוק י"ז

"...כֹּה אָמַר ה' בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' 
הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם"

פרק ז' פסוק כ"ז

"...וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ 
הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים"

פרק ח' פסוק י"ז

"...כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי
הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת הֶעָרֹב..."

פרק ט' פסוק ב'

"כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם"

פרק ט' פסוק ג'

" הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד"

פרק ט' פסוק י"ד

"כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ..."

פרק ט' פסוק י"ח

"הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד"

פרק י' פסוק ד'

"כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי
הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ"

ראב"ע, פרק ח' פסוק ט"ו:

ד"ה ויאמרו החרטומים: בעבור שראו שעשו כמעשה אהרן בדבר התנין, גם במכת הדם והצפרדעים, ולא יכלו עתה לעשות כאשר עשה אהרן, אמרו לפרעה: לא באה זאת המכה בעבור ישראל לשלחם, רק מכת אלוהים היא, כפי מערכת הכוכבים על מזל ארץ מצרים... ועוד: כי משה אמר לפרעה דבר מכת היאור לפני היותה, וככה מכת הצפרדעים ולא הזכיר לו בתחילה מכת הכינים.

רמב"ן, פרק ח' פסוק ט"ו:

ד"ה ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלוקים היא: ...ומה שאמר ר' אברהם, כי משה לא הודיעם מכת הכינים, נראה בעיני שהיכה אהרן במטה לעיני פרעה כאשר עשה בפיח, אבל לא התרה בו. כי אין הקדוש ברוך הוא מתרה בפרעה רק במכות אשר בהן מיתה לאדם, וכתיב בצפרדעים (תהלים ע"ח מ"ה) "וצפרדע ותשחיתם", שהוא רומז למיתה... וכן הארבה – ימיתם ברעב, כי אכל יתר הפליטה הנשארת להם מן הברד. והכל רחמים מאיתו באדם, כעניין שנאמר (יחזקאל ל"ג ט') "ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה, ולא שב מדרכו, הוא רשע בעוונו ימות, ואתה נפשך הצלת". ולכן לא התרה בו בכינים ולא בשחין ובחושך, רק בדבר, בעבור שהוא מיתה, וראוי שתחול גם באדם, כאשר אמר לו אחר כך (ט' ט"ז) "ואולם בעבור זאת העמדתיך", ולכן הודיעו העניין – איך יהיה. ואמר במקצת המכות "השכם בבוקר הנה יוצא המימה". ועל דרך הפשט היה בעת צאת המלכים בבוקר להשתעשע על המים, וציוה הקדוש ברוך הוא למשה שילך שם. והטעם כי בדם – בעבור היותה המכה הראשונה – רצה שיעשנה לעיניו ובלי יראה ממנו. וזה טעם (ז' ט"ו) "וניצבת לקראתו" שיתייצב לפני פרעה ויעמוד כנגדו ביד רמה, וכן במכת הערוב נאמר (ח' ט"ז) "השכם בבקר והתייצב לפני פרעה הנה יוצא המימה". ובברד (ט' י"ג) – "השכם בבקר והתייצב לפני פרעה". והוא גם כן בצאתו המימה. כי הערוב והברד אשר בהן המיתה והעונש לבני-אדם רצה הקדוש ברוך הוא שיהיה לעיני כל העם, כי בצאת המלך המימה ילכו מרבית העם אחריו; והנה יתרה אותו לעיניהם, אולי יצעקו אל אדוניהם לשוב מדרכו הרעה. ואם לא יעשו כן, יהיו חייבים להיענש. אבל בשאר המכות די בהתראת המלך, על כן נאמר בהן (ז' כ"ו; ט' א'; י' א'): "בוא אל פרעה" שיבוא אל היכלו. ולא הזכיר בכינים ובשחין כן בעבור שהוצרך אהרן להכות בעפר, והיכל המלך אין שם עפר, כי היא רצפת בהט ושש. וכן הוצרך משה וזרק הפיח השמימה. והנה עשו אלה השתים בפני פרעה בהיותו בחצר גינת ביתן המלך, או כיוצא בו.

רשב"ם, פרק ז' פסוק כ"ו:

ד"ה ויאמר ה' אל משה בוא אל פרעה: שתי פעמים היה משה מתרה את פרעה בשתי מכות, ובשלישי לא היה מתרה. וכן כל הסדר בכל שלוש המכות אינו מתרה: בדם ובצפרדע התרה, בכינים לא התרה; בערוב ובדבר התרה, ובשחין לא התרה; בברד ובארבה התרה, ובחושך לא התרה.

רבנו בחיי, על התורה פרק ח' פסוק י"ז:

ד"ה הנני משליח בך... את הערוב: לא תמצא באחת המכות שיזכיר הכתוב את המכה בה"א הידיעה. והיה ראוי שיאמר הכתוב: הנני משליח בך ערוב; אבל הערוב הזה לא היה יצירה חדשה, רק שהיתה מכה משולחת להשליח בהם את הערוב אשר במדבר, כעניין שכתוב בפורענות (ויקרא כ"ו כ"ב) "והשלחתי בכם את חית השדה". ומה שהזכיר למעלה (ז' כ"ז) "את כל גבולך בצפרדעים" לא היה יצירה חדשה גם כן, כי מן המים עלו והשריצו מן האור זה מזה. ובמדרש (שמות רבה ט' ט') "הנני משליח בך את הערוב" – בנוהג שבעולם בשר ודם שהוא מבקש להביא רעה על שונאו, מביאהּ עליו פתאום כדי שלא ירגיש בו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, מתרה בו בכל פעם ופעם על כל מכה ומכה, שנאמר "הנני משליח בך", (שמות ט' ג') "הנה יד ה' הויה במקנך", (ז' כ"ז) "הנני נוגף", (ט' י"ח) "הנני ממטיר", (י' ד') "הנני מביא מחר", וכן בכל המכות. וזהו שאמר הכתוב (איוב ל"ו כ"ב) "הן אל ישגיב בכוחו מי כמוהו מורה" – תשובה לרשעים קודם אבדן. ואם אינם שבים - מאבדן מן העולם, שנאמר (איוב ל"ו י"א-י"ב): "אם ישמעו ויעבדו – יכלו ימיהם בטוב ושניהם בנעימים. ואם לא ישמעו – בשלח יעבורו".

רלב"ג, פרק ח' פסוק י"א:

ד"ה וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו ולא שמע אליהם: ייתכן שבאו אליו משה ואהרן אחרי שסרו הצפרדעים לבקש ממנו שישלח את ישראל כמו שהבטיחם, ולא שמע אליהם; ואז אמרו לו – לפי מה שאחשוב – שאם מאן הוא לשלח את העם, הנה יכה במטה אשר בידם את עפר הארץ, והיה לכינים. וכאשר מאן לשלחם, אז ציוה משה לאהרן שיכה עפר הארץ והיה לכינים בכל ארץ מצרים, כמו שהיה מנהגם בשאר המכות הקודמות, כי לא היו מביאים המכות כי אם לתכלית שישלח בני-ישראל ממצרים.

פסוק י"ז

"כֹּה אָמַר ה' בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'..."

שמות רבה ט':

הדא הוא דכתיב (איוב ל"ו כ"ב) "הן אל ישגיב בכוחו, מי כמוהו מורה". בנוהג שבעולם בשר ודם שהוא מבקש להביא רעה על שונאו, פתאום מביא עליו עד שלא ירגיש, והקדוש ברוך הוא מתרה לפרעה על כל מכה ומכה, כדי שישוב בו. הדא הוא דכתיב (ז' י"ז) "בזאת תדע כי אני ה'"; (ז' כ"ז) "הנה אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים"; (ט' י"ט) "שלח העז את מקנך".

רש"י, פרק ד' פסוק כ"ג:

ד"ה שלח את בני... הנה אנכי הורג וגו': היא מכה אחרונה, ובה התרהו תחילה, מפני שהיא קשה. וזהו שנאמר באיוב (ל"ו כ"ב) "הן אל ישגיב בכוחו", לפיכך "מי כמוהו מורה". בשר-ודם המבקש להינקם מחברו מעלים את דבריו שלא יבקש הצלה, אבל הקדוש ברוך הוא ישגיב בכוחו, ואין יכולת להימלט מידו כי אם בשובו אליו, לפיכך הוא מורהו ומתרה בו לשוב.