פרשת נשא
שנת תש"ה
מפקד בני גרשון
במדבר פרק ד, פסוקים כא - מט
| 2. |
פסוק כ"ב
"נָשֹׂא..."
למה נאמר במניין זה "נשא" בבני קהת (פרק ד' פסוק ב') וכן בבני גרשון ולא נאמר "פקד" כמו שנאמר במניין בני לוי הראשון, פרק ג' פסוק ט"ו:
פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם
ולמה בבני מררי שוב לא נאמר "נשא" אלא (פסוק כ"ט)
בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם? |
| 3. |
למה בבני גרשון ומררי נאמר
פסוק כ"ג
"לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד"
פסוק ל'
"לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד"
ולא כמו שנאמר בבני קהת
פרק ד' פסוק ג'
"לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד"? |
1) פסוק כ"ב
ד"ה נשא את ראש בני גרשון: כמו שציויתיך על בני קהת לראות כמה יש שהגיעו לכלל עבודה. |
|
מה מתרץ רש"י בדבריו עד "בני קהת"? והלוא ברור שפסוקנו משווה במילת "גם" את מניין בני גרשון למניין בני קהת? | |
2) פסוק כ"ב
ד"ה נשא את ראש בני גרשון: כמו שציויתיך על בני קהת לראות כמה יש שהגיעו לכלל עבודה. |
|
מה ראה להוסיף את המילים "לראות כמה יש" ומה תיקן בדבריו?
ועיין רש"י, פרק ד' פסוק ב':
ד"ה נשא: מנה מהם את הראויין לעבודת משא, והם מבן שלושים ועד בן חמשים שנה, והפחות משלושים לא נתמלא כוחו. מכאן אמרו: בן שלושים לכוח, והיותר על בן חמשים כוחו מכחיש מעתה. | |
3) פסוק כ"ה
ד"ה את יריעות המשכן: עשר תחתונות. |
|
מה קשה לו, ומדוע לא תירץ כראב"ע:
ד"ה ומכסה התחש: אחז הכתוב דרך קצרה שלא הזכיר מכסה עורות אלים? | |
4) פסוק כ"ו
ד"ה אשר על המשכן: כלומר הקלעים והמסך של חצר הסוככים ומגינים על המשכן ועל מזבח הנחושת סביב. |
|
5) פסוק כ"ו
ד"ה את כל אשר יעשה להם: כתרגומו ית כל דיתמסר להון, לבני גרשון. |
|
לשם מה הביא את תרגום אונקלוס?
ועיין ראב"ע:
לכלי העבודה או למשכן ולמזבח.
ורמב"ן:
כתרגומו ית כל דיתמסר להון, לבני גרשון, לשון רש"י. ואם כן יהיה 'יעשה' כמו "ואיש במעון ומעשהו בכרמל" (שמואל א' כ"ה ב'), נכסיו אשר הוא עושה בהן. והנכון יותר, "כל אשר יעשה להם" למשכן ולמזבח, כי כלים רבים להם. | |
6) פסוק כ"ז
ד"ה על פי אהרן ובניו: ואיזה מהבנים ממונה עליהם? - ביד איתמר בן אהרן הכהן. |
|
פסוק כ"ד
"זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי לַעֲבֹד וּלְמַשָּׂא"
ראב"ע:
ד"ה ולמשא: שם הפועל, וכמוהו "ולמסע את המחנות" (להלן י' ב') כי משקלי שמות הפעלים משתנים.
| 3. |
מה מובן ההערה הדקדוקית בסוף דבריו "כי משקלי שמות הפעלים משתנים", ולשם מה הביאה? |
פסוק מ"ח
"וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם שְׁמֹנַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמֹנִים"
במדבר רבה ו' י"ב:
ויהיו פקודיהם... זו היא שאמרו: מנאם בפרט - מנאם בכלל (= מנה קהת גרשון מררי כל אחד בפני עצמו, ואחר כך כולם יחד), כאדם שיש לו חפצים נאים ומשובחין וחביבין עליו ביותר, מונה אותם בפרט וחוזר ומונה אותם בכלל, מתוך ששמח בריבוי מניינם.
| 3. |
התזכור עוד מקומות בתורה, שבהם נדרש מניין ישראל כסימן לחיבתם לפני המקום? |