מצוות שונות
ויקרא פרק יט, פסוקים כג - כו
| א. | טעם מצוות ערלה ונטע רבעי |
"וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה' וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם"
בטעם המצוות האלה נאמרו דעות שונות:
מורה נבוכים, ג' פרק ל"ז:
...וכן שמו (עובדי עבודה זרה) לחוק שראשית פרי כל אילן שפריו נאכל ייעשה בו כן, רוצה לומר שיקריבו קצתו ויאכלו קצתו בבית עבודה זרה; ופרסמו גם כן שאיזה אילן שלא ייעשה כן בראשית פריו, ייבש האילן ההוא, ויישל פריו או תמעט תבואתו או תארע לו מכה, כמו שפרסמו שכל ולד שלא יעבירו אותו באש ימות. ולפחד בני אדם על ממונם מיהרו גם כן לזה. ועמדה התורה כנגד זה הדעת, ואמר יתעלה בשריפת כל מה שיוציא האילן העושה פרי לשלושת השנים, כי קצתם יתנו פרי אחר השנה, וקצתם יתנו תחילת תבואתם אחר שנתיים, וקצתם אחר שלוש. ורוב מה שתאחר הנטיעה תחילת תבואתה בארץ ישראל הוא לשלוש שנים. וייעד לנו יתעלה אשר באיבוד זאת התבואה הראשונה והשחתה תרבה תבואות האילן, אמר "להוסיף לכם תבואתו", וציוה באכילת נטע רביעי לפני ה' תחת שהיו אוכלים ערלה בבית עבודה זרה, כמו שביארנו.
וממה שזכרוהו גם כן עובדי עבודה זרה הקדמונים בעבודת הנבטים שהם היו מעפשים דברים שזכרום וישמרו בהם בוא השמש במעלה ידועה ומעשה כישוף רבים, וחשבו שהדבר הזה יהיה מזומן ביד כל אחד, וכשייטע אדם אילן עושה פרי, יזרה סביבו או במקומו מן הדבר ההוא המעופש, וימהר להצמיח האילן ולתת פריו מהרה יותר מן הנהוג, וזכרו שזה עניין נפלא מאוד, ושהוא עניין יותר נפלא מכל מיני הכישוף במהירת יציאת פרי כל עץ שעושה פרי. וכבר ביארתי לך והודעתיך בריחת התורה ממעשה הכישוף כולם. ולזה אסרה התורה כל פרי שיתן האילן בשלוש שנים מיום נטיעתם ואין צריך אם כן למהר נתינת פרים, לפי מה שהיו חושבים (עובדי עבודה זרה). ואחר שלוש שנים יוציאו רוב האילנות הנותנים פרי פרים בארץ ישראל, לפי מנהג טבעם, לא נצטרך למעשה הכישוף ההוא המפורסם אצלם אז.ד"ה וערלתם: ... וטעם המצוה הזאת, לכבד את ה' מראשית כל תבואתנו מפרי העץ ותבואת הכרם, ולא נאכל מהם עד שנביא כל פרי שנה אחת הילולים לה'. והנה אין הפרי בתוך שלוש שנים ראוי להקריבו לפני השם הנכבד, לפי שהוא מועט, ואין האילן נותן בפריו טעם או ריח טוב בתוך שלוש שנים, ורובן לא יוציאו פירות כלל עד השנה הרביעית. ולכך נמתין לכולן ולא נטעום מהם עד שנביא מן הנטע שנטענו כל פריו הראשון הטוב קודש לפני השם ושם יאכלוהו ויהללו את שם ה', והמצוה הזאת דומה למצות הביכורים. ואמת הדבר עוד, כי הפרי בתחילת נטיעת האילנות רב הלחות דבק מאוד מזיק לגוף ואיננו טוב לאכלה, כדג שאין לו קשקשת (לעיל י"א ט'), והמאכלים הנאסרים בתורה הם רעים גם לגוף: והרב נתן גם בזה טעם במורה הנבוכים (ג' ל"ז) כטעמו ברוב המצוות, כי היו לחרטומים ולמכשפים בזמן ההוא מיני כשוף יעשו אותם בעת נטיעת האילנות, ויחשבו כי בהם ימהר האילן להוציא פריו קודם זמנו הידוע במנהגו של עולם, ובבואו יקריבו את הפרי לפני העבודה זרה שעשו בשמה הכישוף ההוא, ולכך ציותה התורה באיסור הפרי הבא קודם שלוש שנים שלא יבואו לעשות המעשים הרעים ההם, כי רובי האילנות יביאו פירות בשנה הרביעית. ושנאכלהו לפני השם, היפך אוכלם אותו לפני עבודה זרה.
העלאת הפרי או פדיונו אל המקום אשר יבחר ה' היא ההודאה כי מעשי הטבע ומעללי אנוש אינם רק תוצאה מכניסטית של דרך הטבע וניצולו בידי בני אדם, כי אם כולם "ממקום קדוש יהלכו" ובזכות השתעבדות הלב מאהבה אל מצות הקדוש ברוך הוא מגיע לאדם כל החיל הזה.
מהו טעם המצוות האלה, לפי הדעות הנ"ל?
