המשכן

שמות פרק כה

הערה: דעות שונות בטעם המשכן ובטעם כליו. עיין גיליונות תש"ב-תש"ג.

רש"י, פרק ל"א פסוק י"ח:

ד"ה ויתן אל משה: אין מוקדם ומאוחר בתורה. מעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן ימים רבים היה, שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, וביום הכיפורים נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל, ולמחרת התחילו בנדבת המשכן, והוקם באחד בניסן.

רמב"ן, פרק ל"ה פסוק א':

ויקהל משה: יכלול "כל עדת בני ישראל" האנשים והנשים, כי כולם התנדבו במלאכת המשכן. והנה משה אחר שציוה לאהרן והנשיאים וכל בני ישראל האנשים כל אשר דבר ה' אתו בהר סיני, אחרי שיבור הלוחות, ונתן על פניו המסוה, חזר וציוה והקהילו אליו כל העדה אנשים ונשים. וייתכן שהיה זה ביום מחרת רדתו. ואמר לכולם עניין המשכן אשר נצטוה בו מתחילה קודם שיבור הלוחות, כי כיון שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא, ונתן לו הלוחות שניות, וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם, הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם, ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם כעניין שציוהו תחלה, כמו שאמר (לעיל כ"ה ח') "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ולכן ציוה אותם משה עתה בכל מה שנצטוה מתחילה.

שמות רבה ל"ג ג':

ויקחו לי תרומה. הדא הוא דכתיב (שיר השירים ה') "אני ישנה ולבי ער", אמרה כנסת ישראל: אני ישנתי לי מן הקץ, אלא הקדוש ברוך הוא ער, שנאמר (תהלים ע"ג) "צור לבבי וחלקי אלוקים לעולם"... אני ישנה ממעשה העגל (=נתייאשתי שמא חס ושלום לא יתרצה עוד) ולבי ער – הקדוש ברוך הוא מרתיק עלי (= לשון הכאה ודפיקה) הוי: "ויקחו לי תרומה". וכמו שאמר (שיר השירים ה'): "קול דודי דופק... פתחי לי אחותי רעיתי".

תנחומא תרומה (ח'):

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". אימתי נאמרה למשה הפרשה הזו של משכן? ביום הכיפורים עצמו, אף על פי שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל. אמר ר' יהודה בר' שלום: אין מוקדם ומאוחר בתורה שנאמר (משלי ה') "נעו מעגלותיה לא תדע" – מטולטלות הן שביליה של תורה ופרשותיה. הוי: ביום הכיפורים נאמר למשה "ועשו לי מקדש" מניין? שכן עלה משה בששה בסיון, ועשה ארבעים יום וארבעים לילה. ועוד עשה ארבעים ועוד עשה ארבעים – הרי מאה ועשרים, ואתה מוצא שביום הכיפורים נתכפר להם, ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם מעשה העגל. ולכך נקרא "משכן העדות", שהוא עדות לכל באי עולם, שהקדוש ברוך הוא שוכן במקדשם. אמר הקדוש ברוך הוא: יבוא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שנעשה בו העגל, שכתוב בו (ל"ב) "ויתפרקו העם את כל נזמי הזהב", ולכן מתכפרין בזהב "וזאת התרומה... זהב". אמר הקדוש ברוך הוא (ירמיהו ל') "כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך".

מה ההבדל בין רש"י לרמב"ן ביחס לזמנו של ציווי עשיית המשכן?

האפשר לתלות במחלוקת הנ"ל גם שינוי דעות בטעם מצוות המשכן?

כיצד יש להבין את כוונת מדרש תנחומא בהביאו כסיום לדבריו את ירמיהו ל' י"ז "כי אעלה ארוכה לך..." ובאיזה מובן המשכן הוא ארוכה ומרפא לחטא העגל?

בעל דבק טוב, (פירוש על רש"י) מקשה על דברי רש"י הנ"ל:

"וקשה, אם כן – לכתוב כסדר!"

התוכל לענות על קושייתו בהיעזרך בדברי התנחומא?

שאלה קשה שאלה קשה ביותר