הלכות גניבה

פסוק א'

"אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים"

רש"י:

אין זו רציחה, הרי הוא כמת מעיקרו. כאן לימדתך תורה: אם בא להרגך, השכם להרגו, וזה להרגך בא, שהרי יודע הוא, שאין אדם מעמיד עצמו ורואה שנוטלין ממונו בפניו ושותק, לפיכך על מנת כן בא, שאם יעמוד בעל הממון כנגדו - יהרגנו.

ראב"ע:

ופירוש אין לו דמים אין על הורגו שפיכות דמים. ויש לתמוה מן המפרשים דמים חיים. אם כן מה הוא "איש דמים" (שמואל ב' ט"ו ח'), "דמיו בו" (ויקרא כ' ט').

רמב"ם, הלכות גניבה פרק ט' הלכה ז' ח' ט':

הבא במחתרת בין ביום בין בלילה – אין לו דמים, אלא אם הרגו בעל הבית או שאר האדם פטורין. ורשות יש לכול להרגו... שנאמר "אין לו דמים". ואחד הבא במחתרת או גנב שנמצא בתוך גנו של אדם או בתוך חצרו או בתוך קרפיפו בין ביום בין בלילה. ולמה נאמר "במחתרת"? לפי שדרך רוב הגנבים לבוא במחתרת בלילה. ומפני מה התירה תורה דמו של גנב, אף על פי שבא על עסקי ממון? לפי שחזקתו שאם עמד בעל הבית לפניו ומנעו – יהרגנו. ונמצא זה הנכנס לבית חברו לגנוב כרודף אחר חברו להרגו, ולפיכך ייהרג... היה הדבר ברור לבעל הבית שזה הגנב הבא עליו אינו הורגו ואינו בא אלא על עסקי ממון – אסור להורגו; ואם הרגו, הרי זה הורג נפש, שנאמר "אם זרחה השמש עליו" – אם ברור לך הדבר כשמש שיש לו שלום עמך, אל תהרגהו. לפיכך אם הבא במחתרת על בנו, אינו נהרג שוודאי שאינו הורגו, אבל הבן הבא על אביו נהרג.

השגת הראב"ד:

"לבוא במחתרת בלילה". אמר אברהם: איני נמנע מלכתוב את דעתי, שנראה לי שאף על פי שדרשו חכמים "אם זרחה עליו השמש" דרך משל – אם ברור לך כשמש שלא בא על עסקי נפשות וכו', אף על פי כן אינו יוצא מידי פשוטו: ביום אינו רשאי להרגו, שאין גנב בא ביום אלא אם יכול להשמיט – שומט ובורח, ואינו מתעכב לגנוב ממון גדול ולעמוד על בעליו להורגו אלא גנב בלילה, מפני שהגנב יודע שבעל הבית בבית, או בא להרוג או ליהרג; אבל גנב ביום – אין בעל הבית מצוי, ושמוטא בעלמא הוא. ובחיי ראשי כל מבין די לו בזה.

פסוק ב'

"אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ"

מכילתא קל"ב ב':

אם זרחה השמש עליו – וכי השמש עליו בלבד זרחה, והלוא על כל העולם כולו זרחה? אלא מה שמש שלום בעולם, אף זה, אם ידוע הוא שבשלום עמו והרגו – הרי זה חייב.

סנהדרין ע"ב א':

...אם זרחה השמש עליו – וכי השמש עליו בלבד זרחה, אלא אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך – הרגהו, ואם לאו אל תהרגהו...

פסוק ג'

"אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם"

רש"י:

ד"ה חיים שנים ישלם: ולא ישלם לו מתים, אלא חיים או דמי חיים.

רשב"ם:

ד"ה חיים: שלא טבחו, אז שניים ישלם ולא ארבעה וחמשה.