המכות הראשונות
שמות פרק ז
הערה: לפרק ז' פסוק ג': "ואני אקשה את לב פרעה" ולשאלה הכרוכה בו עיין
גיליונות וארא תש"ב, וארא תש"ד.
עצה טובה לקוראי גרמנית להבנת פרשתנו, קרא: B. Jacob, Gott u. Pharao, Monatsohr
F. Geach, u. Wissenschaft d. Judentume 1924 S.118 ff. 202 ff. 268 ff.
א. | חלוקת עשר המכות |
רב המפרשים מחלקים את עשר המכות לשלוש (או ארבע) קבוצות: דם-צפרדע-כנים; ערוב-דבר-שחין; ברד-ארבה-חושך; בכורות. (ר' יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ"ך עד"ש באח"ב). התוכל למצוא מהו המיוחד לכל קבוצה, ומבדילהּ מחברותיה? |
ב. | שש המכות הראשונות |
עשה לך טבלה מעין זו לשש המכות הראשונות:
התראה
הוצאה לפועל על ידי
תגובת החרטומים
תגובת פרעה
דם
יש
הנה אנכי מכה...
משה ואהרן
ויעשו כן החרטומים
ויחזק לבבם ולא שמע...
ולא שת לבו
צפרדע
יש
כינים
אין
ערוב
דבר
שחין
ונסה לענות לשאלות הבאות:
1.
מהי סיבת השינויים בטור הראשון?
(עיין רשב"ם, פרק ז' פסוק כ"ו:
ד"ה ויאמר ה' אל משה: ב' פעמים היה משה מתרה את פרעה בב' מכות ובשלישי לא היה מתרה. וכן כל הסדר (בכל שלוש מכות אינו מתרה): בדם ובצפרדע התרה, בכינים לא התרה; בערוב ובדבר התרה, בשחין לא התרה. בברד ובארבה התרה, בדבר לא התרה.
לדעת הרמב"ן, פרק ח' פסוק ט"ו:
ד"ה ויאמרו החרטומים: ...ומה שאמר ר' אברהם כי משה לא הודיעם מכת הכינים, נראה בעיני שהכה אהרן במטה לעיני פרעה, כאשר עשה בפיח (להלן ט' י'), אבל לא התרה בו, כי אין הקדוש ברוך הוא מתרה בפרעה רק במכות אשר בהן מיתה לאדם, וכתיב בצפרדעים "וצפרדע ותשחיתם" (תהלים ע"ח מ"ה), שהוא רומז למיתה או להשחתה שהזכירו רבותינו (שמות רבה י' ד') שהיו מסרסים אותם. וכן הארבה ימיתם ברעב, כי אכל יתר הפלטה הנשארת להם מן הברד. והכל רחמים מאתו באדם, כעניין שנאמר (יחזקאל ל"ג ט') "ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא שב מדרכו הוא רשע בעוונו ימות ואתה נפשך הצלת". ולכן לא התרה בו בכינים ולא בשחין ובחושך רק בדבר, בעבור שהוא מיתה, וראוי שתחול גם באדם, כאשר אמר לו אחר כך (להלן ט' ט"ז) "ואולם בעבור זאת העמדתיך", ולכן הודיעו העניין איך יהיה. ואמר במקצת המכות "השכם בבקר הנה יוצא המימה"...)
2.
כיצד יש להבין את תגובת החרטומים במכה השלישית לפי:
רש"י, פסוק ט"ו:
ד"ה אצבע: מכה זו אינה על ידי כשפים, מאת המקום היא.
ראב"ע, פסוק ט"ו:
ד"ה ויאמרו: בעבור שראו שעשו כמעשה אהרן בדבר התנין גם במכת הדם והצפרדע. ולא יכלו עתה לעשות כאשר עשה אהרן, אמרו לפרעה: לא באה זאת המכה בעבור ישראל לשלחם, רק מכת אלהים היא כפי מערכת הכוכבים על מזל ארץ מצרים. כי כבר פירשתי כי פרעה לא כיחש הבורא, רק השם שהזכיר לו משה. וזה כדרך כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו מן השמים. על כן חזק לב פרעה. ואשר יחזק זה הפירוש שאמרו "אצבע אלוהים היא" ולא אמרו "אצבע ה'", שהוא אלהי ישראל. כאשר אמר פרעה במכות הצפרדעים העתירו אל ה'. וזה השם הזכיר במכות האחרונות. ועוד כי משה אמר לפרעה דבר מכת היאור לפני היותה. וככה מכת צפרדעים. ולא הזכיר לו בתחילה מכת הכינים.
רמב"ן, פסוק ט"ו:
ד"ה ויאמרו: אמר רבי אברהם כי בעבור שעשו כמעשה אהרן בדבר התנין גם במכת הדם והצפרדע, ולא יכלו עתה לעשות כן, אמרו אל פרעה: לא באה זאת המכה על יד אהרן בעבור ישראל, רק מכת אלהים היא כפי מערכת הכוכבים על ארץ מצרים, כי פרעה לא כיחש הבורא, רק השם שהזכיר לו משה, וזהו כדרך "כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו" (שמואל א' ו' ט'), על כן חזק לב פרעה. והביא ראיה מפני שלא אמר "אצבע ה'" שהוא אלוהי ישראל, כאשר אמר פרעה במכת הצפרדעים "העתירו אל ה'". ועוד, כי משה אמר לפרעה דבר מכת היאור, ולא הזכיר לו בתחילה מכת הכינים: ואין דבריו נכונים בעיני, כי המקרה לא ייקרא 'אצבע אלהים', רק המכה הבאה מאתו בעונש תיקרא "יד ה'" ו"אצבע אלוהים", כאשר נאמר בכתוב שהביא "לא ידו נגעה בנו", וכתיב "וירא ישראל את היד הגדולה" (להלן י"ד ל"א), "והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם" (שמואל א' י"ב ט"ו), "כבדה מאד יד האלהים שם" (שם ה' י"א). ועוד כי לא עמדו החרטומים לפני משה אחרי כן, גם במכת הערוב שהיתה בהתראה, ולא בשאר המכות. אבל העניין כפשוטו, כי בראות החרטומים שלא יכלו להוציא את הכינים הודו במעשה אהרן שהיה מאת האלהים, ולכן לא קרא להם פרעה מן העת הזאת והלאה. ולהמעיט העניין אמרו "אצבע אלוהים" ולא אמרו "יד אלוהים", כלומר מכה קטנה מאתו. ולא אמרו "אצבע ה'", כי פרעה ועבדיו לא יזכירו השם המיוחד רק בדברם עם משה, בעבור שהוא יזכירנו להם. ומה שלא יכלו החרטומים להוציא את הכינים, סיבה מאת השם היתה להם, סיכל עצתם ברצונו, שהכל שלו, והכל בידו.
ומה טענותיו נגד הראב"ע?
רשב"ם, פסוק ט"ו:
ד"ה אצבע: מכת מדינה, ולא על ידיהם של אלו היה זו, שאילו באו על ידי מכשפות, אף אנו היינו עושים כן.
3.
כיצד יש לבאר את השינוי בטור הרביעי, ובייחוד את תגובת פרעה למכה השלישית לאחר היכנעותו במכה השנייה?
4.
אלו מן המכות נקבעו ל"מחר", ומה הסיבה לקביעת זמן זו?
ג. | שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה ונהפכו לדם: לפי שאין גשמים יורדים במצרים, ונילוס עולה ומשקה את הארץ, ומצרים עובדים לנילוס, לפיכך הלקה את יראתם, ואחר כך הלקה אותם.
מה ראה רש"י לפרש כאן את טעם המכה, ולא עשה כן בשאר המכות?
2) פרק ז' פסוק י"ח
ד"ה ונלאו מצרים: לבקש רפואה למי היאור, שיהיו ראויין לשתות.
מה קשה לו?
3) פרק ז' פסוק כ"ב
ד"ה ויחזק לב פרעה: לומר על ידי מכשפות אתם עושים כן, תבן אתם מכניסין לעפריים, עיר שכולה תבן, אף אתם מביאין מכשפות למצרים שכולה כשפים.
למה לא פירש כך גם במופת המטה שבפרק ז' פסוק י"ג?
ד"ה כאשר דיבר ה': והיכן דיבר (שמות ז' ד') "ולא ישמע אליכם פרעה".
למה לא פירש מילים אלה כבר לפני כן במופת המטה פרק ז' פסוק י"ג ובמכת הדם פרק ז' פסוק כ"ב?
5) פרק ח' פסוק יד
ד"ה להוציא את הכינים: לבראותם ממקום אחר.
למה לא פירשוֹ "לגרשם", כמו שפירשוֹ המלבי"ם:
"שהחרטומים רצו להוציא את הכינים מן האדם והבהמה שלא יימצאו שם עוד"?
6) פרק ח' פסוק י"ז
ד"ה משליח בך: מגרה בך, וכן (דברים ל"ב כ"ד) "ושן בהמות אשלח בם", לשון שיסוי אינציטי"ר בלעז [לשסות].
מה ראה רש"י להביא ראייתו מדברים ל"ב, והרי הפסוק ההוא מביא "שלח" בפיעל ולא בהפעיל, ובמה הוא דומה לפסוקנו?
ד. | "והפליתי ביום ההוא..." |
"וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ"
והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן: בעבור היות המכות הראשונות עומדות, איננו פלא שיהיו בארץ מצרים ולא בארץ גושן, אבל זו מכה משולחת, וכאשר יעלו החיות ממעונות אריות מהררי נמרים, וישחיתו כל ארץ מצרים, ראוי היה בטבעם שיבואו גם בארץ גושן, אשר היא מכלל ארץ מצרים בתוכה, לכך הוצרך לומר והפליתי את ארץ גושן, שתינצל כולה, בעבור שעמי עומד עליה, כי רובה של ישראל היא. ואומר "ושמתי פדות בין עמי ובין עמך", שאפילו בארץ מצרים אם ימצאו החיות איש יהודי לא יזיקוהו ויאכלו המצריים, כדכתיב (תהלים ע"ח מ"ה) "ישלח בהם ערוב ויאכלם", וזהו לשון פדות, כטעם "נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתך".
מה הן שתי התמיהות שרצה ליישב כאן?