הגביע באמתחת בנימין

אברבנאל:

הנה עם כל הניסיון שעשה יוסף לאחיו בעלילת המרגלים, עוד נשאר ספק בלבו, האם היה להם אהבה עם בנימין או אם היו עדיין שונאים את בני רחל אמו, ולכן רצה להביא את בנימין בפרט בניסיון הגביע לראות, אם ישתדלו להצילו, אבל חשש עם זה, אולי יחשבו אחיו, שהיה אמת, שבנימין גנב את הגביע כמו שרחל גנבה את התרפים לאביה, ואולי מפני זה יאמרו "הנפש החוטאת היא תמות", ולא ידרשו בעדו בכל כוחם, לא לשנאתם אותו – כי אם לבושתם מדרך המעשה. הנה מפני זה ציוה יוסף לשים עם הגביע כסף שברו וכן כספיהם של כולם, שבזה יכירו הם, שלא היתה אשמת בנימין ורשעתו, כי אם מעלילת האדון; ובידיעתם זה, אם יחמלו עליו וישתדלו להוציאו מעבדותו, ייוודע שהם אוהבים אותו, ויהיו בעיני יוסף בעלי תשובה גמורים ויתוודע אליהם וייטיב עמהם, כמו שעשה.

פסוק י'

"גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא אֲשֶׁר..."

רש"י:

אף זו מן הדין, אמת כדבריכם כן הוא, שכולכם חייבים בדבר. עשרה שנמצאת גניבה ביד אחד מהם - כולם נתפשים, אבל אני אעשה לכם לפנים משורת הדין, אשר יימצא אתו יהיה לי עבד.

רשב"ם:

שהרי כולכם שותפים, וכן מנהג סוחרים ללקות זה על זה, אבל איני חפץ, אלא הוא לבדו יהיה לי לעבד.

ספורנו:

אף על פי שעתה בזה העניין כן הוא הדין, כמו שאמרתם, בהיות הגביע גביע השליט אשר שלח לכם טובה להשיב כספכם איש אל שקו, מכל מקום האיש אשר יימצא אתו יהיה לי עבד, ולא כולכם, וגם הוא לא ימות, כמו שהיה מן הדין.

רווה"ה, (היידנהיים):

...מילת "הוא" רומז על יוסף ומילת "כן" הוא תואר לו, כמו "כן בנות צלפחד דוברות", "כהנים אנחנו", וכל מי שמעשיו מיושרים נקרא – "איש כן". וזה שהשיב להם שליח: גם עתה אחרי דבריכם שפסקתם על עצמכם כפי שורת הדין, מכל מקום יודע אני באדוני כי כן הוא, ולא מתנהג עמכם בדינא דמלכותא, כי אם על פי היושר – ואחרי שלא נתברר שחברי גנבים כולכם, לכן מובטחני בו, שיאמר הוא לכם "אשר יימצא אתו יהיה לי לעבד, ואתם תהיו נקיים", ומקרא קצר הוא.

פסוק ט"ז

"הָאֱ-לֹהִים מָצָא אֶת עֲו‍ֹן עֲבָדֶיךָ"

השווה לפסוקנו את הפסוקים:

פרק מ"ב פסוקים כ"א-כ"ו:

"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן וַיִּשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם עַל חֲמֹרֵיהֶם וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם"

פרק מ"ב פסוק כ"ח:

"וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱ-לֹהִים לָנוּ"

אברבנאל:

אלוקינו שבשמים בדק בפנקסו ובספר חובותיו ומצא אותנו חייבים לפניו, ועל כן באה אלינו הצרה הזאת. ובאומרם "האלוקים מצא את עוון עבדיך" רמזו על מכרם את אחיהם יוסף לעבד ומבלי חמלה ובעבור אותו עוון הגנוז שפטנו האל מידה כנגד מידה.

שד"ל:

עשה עצמו כמודה, כי ראה שאם היה מכחיש, לא היה מועיל כלום והיה מקציפו יותר, ואחר שראה תקנה להציל את בנימין, ביקש שתהיה האשמה על כולם יחד ולא על בנימין לבדו... ואולי במשך הזמן ימצאו מקום לברוח משם כולם יחד.