פרשת מקץ
שנת תש"ה
הגביע באמתחת בנימין
בראשית פרק מד, פסוקים א - יד
אברבנאל:
הנה עם כל הניסיון שעשה יוסף לאחיו בעלילת המרגלים, עוד נשאר ספק בלבו, האם היה להם אהבה עם בנימין או אם היו עדיין שונאים את בני רחל אמו, ולכן רצה להביא את בנימין בפרט בניסיון הגביע לראות, אם ישתדלו להצילו, אבל חשש עם זה, אולי יחשבו אחיו, שהיה אמת, שבנימין גנב את הגביע כמו שרחל גנבה את התרפים לאביה, ואולי מפני זה יאמרו "הנפש החוטאת היא תמות", ולא ידרשו בעדו בכל כוחם, לא לשנאתם אותו – כי אם לבושתם מדרך המעשה. הנה מפני זה ציוה יוסף לשים עם הגביע כסף שברו וכן כספיהם של כולם, שבזה יכירו הם, שלא היתה אשמת בנימין ורשעתו, כי אם מעלילת האדון; ובידיעתם זה, אם יחמלו עליו וישתדלו להוציאו מעבדותו, ייוודע שהם אוהבים אותו, ויהיו בעיני יוסף בעלי תשובה גמורים ויתוודע אליהם וייטיב עמהם, כמו שעשה.
| 1. |
כנגד איזו תפישה מוטעית בעניין הגביע נלחם כאן אברבנאל? |
| 2. |
מדוע ייוודע רק בדרך זו ליוסף "אם הם בעלי תשובה גמורים"? (להבנת מושג זה עיין רמב"ם, תשובה ב' הלכה א':
איזו היא תשובה גמורה? זה שבא בידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח, כיצד? - הרי שבא על אשה בעברה ולאחר זמן נתייחד עמה, והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר - זהו בעל תשובה גמורה, הוא ששלמה אמר "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך" (קהלת י"ב א'). ואם לא שב אלא בימי זקנתו, ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה, אף על פי שאינה תשובה מעולה - מועלת היא לו, ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו, ועשה תשובה ביום מיתתו, ומת בתשובתו - כל עוונותיו נמחלין, שנאמר "עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם" (קהלת י"ב ב'), שהוא יום המיתה, מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו). |
| 3. |
במה שונה דעת אברבנאל מדעת רמב"ן וספורנו בנתינת טעם לכסף המושם בפי אמתחותיהם בפעם השנייה?
רמב"ן, פסוק א':
ד"ה כאשר יוכלון שאת: יותר מן המגיע להם בכסף אשר הביאו לו. ד"ה ושים כסף איש בפי אמתחתו: לדעתם, כי אמר להם: ידע אדוני כי עשה לכם חמס ויבקש להיטיב לכם, שאם עשה זה כפעם הראשונה שלא לדעתם, היה להם התנצלות בגביע שנעשה בו כאשר נעשה בכסף, אבל היה לדעתם, וידעו בכסף כאשר ידעו במשא, כי הכירו כי נתן להם כאשר יוכלון שאת. ואם היה שלא לדעתם, אולי טען עליהם כי היה הכסף גם בפעם הזאת מטמון, ולא ייתכן כן בגביע, ומי יוכל לדון עם שתקיף ממנו. ודע, כי בעבור היות השוברים רבים מאוד מכל ארץ מצרים ומהומות רבות בתוכה, היו הבאים נותנין שקיהם וכספיהם למשביר, והוא מודד להם לפי הכסף הנמצא בהם, והם לוקחים הניתן להם, באשר דבר מלך שלטון, ועוד כי באמונה הוא עושה. ועל כן לקחו בפעם הראשונה שקיהם סגורים, ולא ידעו מה בתוכם גם בשנית.
ספורנו, פסוק א':
ד"ה ושים כסף איש בפי אמתחתו: בידיעתם שתאמר להם שחפצתי לשלם להם טובה תמורת הצער שציערתים. |
| 1. |
פסוק ג':
ד"ה הבוקר אור: האיר, כמו "ראו נא כי אורו עיני" לשעבר. וכן "מה טובו אוהליך יעקב".
מה קשה לו, ומה רצה להסביר על ידי ראיותיו? |
| 2. |
פסוק ד':
ד"ה יצאו את העיר: כמו עברו וסבו את העיר. וכן "כצאתי את העיר", כמו "בני יצאוני", יצאו ממני. מה קשה לו, ומה רצה להסביר על ידי ראיותיו? |
פסוק י'
"גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא אֲשֶׁר..."
רש"י:
אף זו מן הדין, אמת כדבריכם כן הוא, שכולכם חייבים בדבר. עשרה שנמצאת גניבה ביד אחד מהם - כולם נתפשים, אבל אני אעשה לכם לפנים משורת הדין, אשר יימצא אתו יהיה לי עבד.
רשב"ם:
שהרי כולכם שותפים, וכן מנהג סוחרים ללקות זה על זה, אבל איני חפץ, אלא הוא לבדו יהיה לי לעבד.
ספורנו:
אף על פי שעתה בזה העניין כן הוא הדין, כמו שאמרתם, בהיות הגביע גביע השליט אשר שלח לכם טובה להשיב כספכם איש אל שקו, מכל מקום האיש אשר יימצא אתו יהיה לי עבד, ולא כולכם, וגם הוא לא ימות, כמו שהיה מן הדין.
רווה"ה, (היידנהיים):
...מילת "הוא" רומז על יוסף ומילת "כן" הוא תואר לו, כמו "כן בנות צלפחד דוברות", "כהנים אנחנו", וכל מי שמעשיו מיושרים נקרא – "איש כן". וזה שהשיב להם שליח: גם עתה אחרי דבריכם שפסקתם על עצמכם כפי שורת הדין, מכל מקום יודע אני באדוני כי כן הוא, ולא מתנהג עמכם בדינא דמלכותא, כי אם על פי היושר – ואחרי שלא נתברר שחברי גנבים כולכם, לכן מובטחני בו, שיאמר הוא לכם "אשר יימצא אתו יהיה לי לעבד, ואתם תהיו נקיים", ומקרא קצר הוא.
|
מה קשה להם, וכיצד הם מתרצים הקושי? |
פסוק ט"ז
"הָאֱ-לֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ"
השווה לפסוקנו את הפסוקים:
פרק מ"ב פסוקים כ"א-כ"ו:
"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן וַיִּשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם עַל חֲמֹרֵיהֶם וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם"
פרק מ"ב פסוק כ"ח:
"וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱ-לֹהִים לָנוּ"
| 1. |
הסבר את התפתחות התשובה בלב האחים, המתוארת בשלוש דרגות אלה! |
| 2. |
גמרא תענית ט' י"א:
אשכחיה ר' יוחנן לינוקיה דריש לקיש דיתיב ואמר: (משלי י"ט ג') "איולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו". יתיב ר' יוחנן וקא מתמה, אמר: מי איכא מידי דכתיבי בכתובים ודלא רמיזי באורייתא?
(רש"י:
ולא רמזה משה באורייתא, שהחומש הוא יסוד נביאים וכתובים, ובכולן יש סמך למצוא מן התורה)
אמר לו (התינוק): אטו הא מי לא רמיזי? (= וכי אין זה רמוז בתורה?) והכתיב (בראשית מ"ב): "ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמור: מה זאת עשה אלקים לנו".
לפי פירוש הגמרא למ"ב כ"ח, מהו ההבדל בין הרהורי האחים שם ובין הרהוריהם בעומדם לפני יוסף בפסוקנו? |
אברבנאל:
אלוקינו שבשמים בדק בפנקסו ובספר חובותיו ומצא אותנו חייבים לפניו, ועל כן באה אלינו הצרה הזאת. ובאומרם "האלוקים מצא את עוון עבדיך" רמזו על מכרם את אחיהם יוסף לעבד ומבלי חמלה ובעבור אותו עוון הגנוז שפטנו האל מידה כנגד מידה.
שד"ל:
עשה עצמו כמודה, כי ראה שאם היה מכחיש, לא היה מועיל כלום והיה מקציפו יותר, ואחר שראה תקנה להציל את בנימין, ביקש שתהיה האשמה על כולם יחד ולא על בנימין לבדו... ואולי במשך הזמן ימצאו מקום לברוח משם כולם יחד.
| 3. |
מהו ההבדל העיקרי בין אברבנאל ושד"ל בפירוש הפסוק הנ"ל? |
| 4. |
מה הן מעלותיו וחולשותיו של כל אחד משני הפירושים? |