הכנות יעקב לפגישה עם עשו

בראשית פרק לב, פסוקים יז - ל

גיליון זה הוא המשך גיליון וישלח תש"ד, העוסק בפרקנו פסוקים א'-י"ד. עיין שם.

פסוק י"ז

"וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר"

רמב"ן:

ד"ה ורוח תשימו בין עדר לעדר: כדי להשביע עינו של אותו הרשע ולתווהו על הדורון. וסברו בבראשית רבה (ע"ה י"ג) שיש בזה רמז, אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אם יהיו צרות באות על בני, לא תביא אותן זו אחר זו, אלא הרוח להם מצרותיהם. עשה רמז שיהיו המסים והארנוניות שיגבו בני עשו מזרעו ברוח והפרש בין זו לזו.

מה ההבדל העקרוני בין שני פירושיו?

השווה דבריו אלה לפירושיו בפרקנו פסוק ד':

ד"ה וישלח: נכתבה הפרשה הזאת להודיע כי הציל הקדוש ברוך הוא את עבדו וגאלו מיד חזק ממנו, וישלח מלאך ויצילהו. וללמדנו עוד שהוא לא בטח בצדקתו והשתדל בהצלה בכל יכולתו. ויש בה עוד רמז לדורות, כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו, יארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחוז בדרכו של צדיק, שנזמין עצמנו לשלושת הדברים שהזמין הוא את עצמו, לתפילה ולדורון ולהצלה בדרך מלחמה, לברוח ולהינצל, וכבר ראו רבותינו הרמז הזה מן הפרשה הזאת, כאשר אזכיר (להלן ל"ב ט', ל"ג ט"ו).

פסוק ט':

ד"ה והיה המחנה הנשאר: על דרך הפשט אמר זה באולי, כי אמר אולי יינצל המחנה האחד, כי בהכותו האחד יברחו האחרים, או תשוב חמתו, או תבוא להם הצלה מאת ה'. וכן אמרו בבראשית רבה (ע"ו ג') לימדתך תורה דרך ארץ לא יניח אדם כל ממונו בזוית אחת. ורש"י כתב, "והיה המחנה הנשאר לפליטה", על כורחו כי אלחם עמו, התקין עצמו לשלושה דברים, לתפילה ולדורון ולמלחמה. וראיתי במדרש (קהלת רבה ט' י"ח) מה עשה? - זיינם מבפנים והלבישם בגדים לבנים מבחוץ, והתקין עצמו לשלושה דברים. וכן עיקר. והכונה בזה, כי יעקב יודע שאין זרעו כולו נופל ביד עשו, אם כן, יינצל המחנה האחד על כל פנים. וגם זה ירמוז שלא יגזרו עלינו בני עשו למחות את שמנו, אבל יעשו רעות עם קצתנו בקצת הארצות שלהם: מלך אחד מהם גוזר בארצו על ממוננו או על גופנו, ומלך אחר מרחם במקומו ומציל הפליטים. וכך אמרו בבראשית רבה (ע"ו ג') "אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו", אלו אחינו שבדרום, "והיה המחנה הנשאר לפלטה", אלו אחינו שבגולה. ראו כי גם לדורות תרמוז זאת הפרשה.

וכן פרק ל"ג פסוק ט"ו:

ד"ה למה זה אמצא חן בעיני אדוני: למה זה, תעשה לי טובה שאיני צריך לה. אמצא חן בעיניך, ולא תשלם עתה שום גמול, לשון רש"י. והכונה ביעקב כי לא היה חפץ בהם ובחבורתם כלל, וכל שכן שהיה בדעתו ללכת דרך אחרת. ורבותינו ראו עוד בזה עצה, אמרו (בראשית רבה ע"ח ט"ו): רבי ינאי כד הוה סליק למלכותא, הוה מסתכל בהדא פרשתא, ולא הוה נסיב עמיה רומאין, חד זמן לא איסתכל בה ונסיב עמיה רומאין, ולא הגיעו לעכו עד שמכר פינס שלו. מפני שהיתה קבלה בידם שזו פרשת גלות. כשהיה בא ברומה בחצר מלכי אדום על עסקי הציבור, היה מסתכל בפרשה זו ללכת אחרי עצת הזקן החכם, כי ממנו יראו הדורות וכן יעשו, ולא היה מקבל חברת אנשי רומי ללוותו, שאין מקרבין אלא להנאת עצמן ומפקירין ממונו של אדם.

מה הקו המשותף בפירושי רמב"ן אלה ובפירושו השני למקומנו?

שאלה קשה שאלה קשה ביותר