הצעת יעקב והמקלות

עצה טובה ליודעי גרמנית: קרא לפרקנו c,Neubauber: Bibelexegetische Irrungen 137 ff.

פסוק ל"ב

"אֶעֱבֹר בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה נָקֹד... וְהָיָה שְׂכָרִי"

רש"י:

ד"ה והיה שכרי: אותן שייוולדו מכאן ולהבא נקודים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים יהיו שלי ואותן שישנן עכשיו הַפרש מהם והַפקידם ביד בניך, שלא תאמר לי על הנולדים מעתה: אלו היו שם מתחילה, ועוד שלא תאמר לי על ידי הזכרים שהן נקודים וטלואים, תלדנה הנקבות דוגמתן מכאן ואילך.

רשב"ם:

ד"ה והיה שכרי: מכאן ולהבא אותן שייוולדו.

פסוק ל"ג

"וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי... כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ"

רש"י:

אם תחשדני שאני נוטל משלך כלום, תענה בי צדקתי, כי תבוא צדקתי ותעיד על שכרי לפניך, שלא תמצא בעדרי כי אם נקודים וטלואים, וכל שתמצא בהן שאינו נקוד או טלוא או חום, בידוע שגנבתיו לך, ובגניבה הוא שרוי אצלי.

רשב"ם:

היום ולהבא לפניך. כשתבוא לראות שכרי ולא תמצא בהם אלא נקודים ועקודים.

ספורנו:

שכשתבוא צדקתי להראות הראוי לחלקי בנולדים, תעיד לפניך על שלמות עבודתי, אשר בשכרה ישנה האל יתברך בנולדים את החלק הראוי לך, כדי שיהיה שלי.

חזקוני:

סרסהו: וענתה לפניך בי צדקתי ביום מחר, כי אתה תבוא על שכרי, לראות מה לקחתי בשכרי.

פסוק ל"ג

"וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי"

רש"י, ספורנו ד"ה וענתה (בשאלה ג).

פרק ל' פסוק ל"ט

"וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים"

מדרש לקח טוב:

ואם תאמר: היאך עשה יעקב ככה להציג המקלות, והדבר נראה כגנבה? תשובה: חלילה, אין זה גנבה, שהמלאך כבר אמר לו (ל"א י"ב): "שא נא עיניך"... מה שעשה – על פי המלאך עשה, שכן דרך אות שיבוא על עשיית המעשה, כמו שעשה משה רבנו בשחין, שזרק פיח כבשן ונעשה שחין, וכן הכינים וכיוצא בו; ואלישע שחתך עץ וזרק בתוך המים  ויצף הברזל... כך עשה יעקב אבינו על ידי מעשה והיה מלאך מסייע לו. ואם לא יאמינו בזה הדבר, שעל ידי מלאך היה, כל מי שהוא רוצה לעשות כל צאנו לבנים, ישים מקלות לבנים בשקתות המים ויהיו כן? הלא כלא כלום! אלא ללמדך, כי סייעתא מן שמייא היה.

אור זרוע, (ר' יצחק מוינא) סימן תשס"ט:

אומרים רבים: טוב מי יראנו בפרשת יעקב אבינו – על מחשוף הלבן טעם יביננו – אולי יש אשר לזכות ידיננו – וראיתי כי כולנו כצאן טעינו – כי לא כן כאשר דימינו – אשר פצל בשל לבן והפקיע ממונו ממנו, - אלא איש תם חסידות לימדנו – מה' וישראל לנקותנו – ומן הכיעור ומן הדומה להרחיקנו – שלא להיחשד. כי אומר אני כי יעקב אבינו ידע, שלבן רמאי ובעל תחבולות והיה חושב, איך יעשה שלא יחשוד אותו לבן ויעליל עליו להוציא שכר טרחו מידו. והתנה עם לבן, שכל שה נקוד וכו' יהיה שכרו ויט מיד, ככתוב: "אעבר... הסר משם כל שה... והיה שכרי". ויאמר לבן: "יהי כדברך", נדמה לו דבר מועט. "ויסר ביום ההוא את..." ויתנם יעקב ביד בניו, ראובן ושמעון, וישם דרך ג' ימים בין עדרו של יעקב שרועים אותו בניו ובין עדרו של לבן שרועה אותו יעקב, שלא יאמר לבן שבאו מעדרו. ויקח לו יעקב מקל לבנה וכו' ויצב בשקתות המים של עדר יעקב, שרעו ראובן ושמעון ויחמו הצאן של יעקב, ותלדנה עקודים וכו'. ובהעטיף הצאן – היינו המכוסים של לבן שכולם שחורים או כולם לבנים והם של לבן, לא ישים המקלות, שלא להפקיע ממונו של לבן, והיו העטופים ללבן והקשורים ליעקב, ולא יכול לבן לחשוד את יעקב, כי עמד באמונתו וענתה בו צדקתו!