ברכותיו של יצחק

הערה: גיליון זה הוא המשך של גיליון תולדות תש"ד, שעסק אף הוא בפרק זה, בייחוד בחלקו הראשון. עיין שם! גיליוננו עוסק בעיקר בסוף הפרק.

פסוק ד'

"וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים... וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי..."

אברבנאל, מקשה:

מה תלה יצחק ברכתו באכילת המטעמים, כאשר הרבה על זה הציווי לעשו: "שא נא כליך... וצא השדה... ועשה לי מטעמים בעבור תברכך נפשי".

ד"ה ויבז: גם זאת הבכורה, בעבור שראה שאין לאביו עושר. ורבים יתמהו כי עזב לו אברהם ממון רב, וכאילו לא ראו בימיהם עשיר גדול בנעוריו, ובא לידי עוני בזקוניו. והעד שהיה יצחק אביו אוהב את עשו בעבור צרכו. ואילו היה הלחם רב בבית אביו והוא נכבד בעיניו, לא מכר בכורתו בעבור נזיד. ואם היה אביו אוכל בכל יום מטעמים מה טעם אמר "הביאה לי ציד". ולמה לא היה ליעקב בגדים חמודות. ולמה לא נתנה לו אמו כסף וזהב בדרך, שהוא אומר "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש". ולמה לא שלחה אליו הון, והיא אוהבת אותו, כי הוצרך לשמור הצאן. והפסוק שאמר "ויגדל האיש" - קודם זקנותו. ועיורי לב יחשבו כי העושר מעלה לצדיקים, והנה אליהו יוכיח. ועוד ישאלו: למה חיסר ה' ממון ליצחק. אולי יודיעונו למה חיסר מאור עיניו. ואל ידחונו בקנה של דרש. כי יש לו סוד, ואין לנו לחפש כי עמקו מחשבות ה', ואין כח בדעת האדם להבינם. וכן אחרים אמרו הנה צאן יש לו. כי רבקה אמרה לו "לך נא אל הצאן". וייתכן שנשאר לו מקנה מעט. גם נכון הוא להיות כי "לך נא אל הצאן" - אל מקום הצאן, שהן נמכרות.

רמב"ן, פרק כ"ה פסוק ל"ד:

ד"ה ויבז: "בז לדבר ייחבל לו" (משלי י"ג י"ג). אבל כבר אמר הטעם שבעבורו נאות למכירה, מפני שהיה הולך למות בצודו החיות, וקרוב הוא שימות בחיי אביו, ואין לבכורה שום מעלה רק אחרי האב, ומה תועיל לו הבכורה. ואמר "ויאכל וישת ויקם וילך ויבז" - כי אחר שאכל ושתה, חזר השדה אל צידו, וזו סיבת ביזוי הבכורה, כי אין חפץ בכסילים, רק שיאכלו וישתו ויעשו חפצם בעתם, ולא יחושו ליום מחר. ורבי אברהם משתבש בכאן מאוד, שאמר כי בזה הבכורה בעבור שראה שאין ממון לאביו. ורבים יתמהו כי עזב לו אברהם ממון רב, וכאילו לא ראו בימיהם עשיר גדול בנעוריו, בא לידי עוני בזקוניו. והעד, שהיה יצחק אוהב את עשו בעבור צידו, ואילו היה לחם רב בבית אביו, והוא נכבד בעיניו, לא מכר את בכורתו בעבור נזיד. ואם היה אביו בכל יום אוכל מטעמים, מה טעם יאמר אליו "הביאה לי ציד". ולמה לא היו ליעקב בגדים חמודות, ולא נתנה לו אמו כסף וזהב לדרך, שאמר (להלן כ"ח כ') "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש". למה לא שלחה לו הון, והיא אוהבת אותו, כי הוצרך לשמור הצאן. והפסוק שאמר (להלן כ"ו י"ג) "ויגדל האיש", קודם זקנתו. ועיורי לב יחשבו כי העושר מעלה גדולה לצדיקים, והנה אליהו יוכיח. ועוד ישאלו, למה חיסר ה' ממון ליצחק. אולי יודיעונו למה חסר מאור עיניו, ואל ידחונו בקנה של דרש, כי יש לו סוד, ואין לנו לחפש כי עמקו מחשבות ה' ואין כח באדם להבינם. כל אלו דבריו. ואני תמה מי עיור עיני שכלו בזה, כי הנה אברהם הניח לו הון רב, ואבד העושר ההוא מיד קודם העניין הזה, ומפני זה בזה את הבכורה, כי הדבר הזה היה בנעוריהם קודם היות לעשו נשים, כאשר יספר הכתוב, ואחרי כן חזר והעשיר בארץ פלשתים, עד כי גדל מאוד ויקנאו בו שרי פלשתים, ואחרי כן חזר לעניו והתאוה לציד בנו והמטעמים, ואין אלו רק דברי שחוק. ועוד, כי הכתוב אמר (לעיל כ"ה י"א) "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו", והברכה תוספת בעושר ובנכסים וכבוד, ואיה ברכתו שאבד הון אביו והעני, ואחרי כן (להלן כ"ו ג') "ואהיה עמך ואברכך", העשיר והעני אחרי כן. ואם יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בעניין העושר, אין זה באותם שנתברכו מפי הקדוש ברוך הוא, כי "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה" (משלי י' כ"ב). אבל היו האבות כלם כמלכים, ומלכי גוים באים לפניהם וכורתים עמהם ברית, וכתוב (להלן כ"ו ל"א) "ויישבעו איש לאחיו", ואם היה יצחק רע המזל מאבד נכסי אביו, איכה אמרו "ראוֹ ראינו כי היה ה' עמך" (שם כ"ח), וכבר היה בעוכריו. אבל ביזוי הבכורה לעשו לאכזריות לבו. וייתכן כי פי השנים בבכורה ממשפטי התורה לא היה כן לפנים, רק לנחול מעלת האב ושררתו, שיהיה לו כבוד ומעלה על צעירו. ולכן היה אומר ליצחק: אני בנך בכורך (להלן כ"ז ל"ב), לומר כי הוא הבכור הראוי להתברך, וכן כי זה הבכור שים ימינך על ראשו (להלן מ"ח י"ח), להקדימו בברכה, ואולי היה נוטל גם בנחלה יותר מעט, כי דין פי שנים מחידוש משפט התורה. והציד אשר היה בפיו, כן יעשו השרים והמלכים, בוחרים בציד מכל מאכל, וכל העמים יובילו מהם שי למורא. והיה עשו מחניף את אביו להביא כל צידו אל פיו לאכול ממנו כרצונו תמיד. ואהבת האב לבנו הבכור קלה להביא. ומה שאמר לברך אותו אחר עשות לו המטעמים, איננו שכר האכילה ושוחד בהם, אבל רצה ליהנות ממנו שתהיה נפשו קשורה בנפשו בעת ההנאה, ויברך אותו בחפץ מלא ורצון שלם. או שהיה יודע בנפשו כי אחר האכילה היתה מתענגת ושמחה ויחול עליה רוח הקודש, כעניין "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'" (מלכים ב' ג' ט"ו). ולא נתנו ביד יעקב הון, כי בורח היה, ובלא ידיעת אחיו יצא מן הארץ לבדו, ואילו נתנו לו הון ועבדים וגמלים, היו מוסיפים בו קנאה לארוב לו ולהרגו. ורבותינו אמרו (בראשית רבה ס"ח ב') שגזלוהו ממנו: ומי אמר לו שלא היו ליעקב בגדים חמודות, שש ומשי ורקמה, אבל הכתוב אמר כי עשו בלכתו השדה לצוד היה מחליפם בבגדי הציד, ומפני שיצחק ממשש תמיד בבנו ובבגדיו הלבישה אותם את יעקב פן יכירנו בהם, והלוא אתה רואה שעשה כן "וירח את ריח בגדיו" (להלן כ"ז כ"ז), כי היה משים אותם בתוך נרד וכרכום, כעניין שכתוב (תהלים מ"ה ט') "מור ואהלות קציעות כל בגדותיך", והיו הבשמים צומחים בארץ ישראל. ועל כן אמר "כריח שדה", כי בעבור היותו איש שדה הריחו בגדיו מהם. או ריח ציצי האילנות, כמו שאמרו רבותינו (תענית כ"ט ב') כריח השדה של תפוחים: והשאלה על מאור עיניו שאלת עיורי לב, כי אם היתה סיבה מאת ה', הנה היא כדי שיברך את יעקב, והוא סיפור הכתוב (להלן כ"ז א') "ותכהין עיניו מראות ויקרא את עשו". ועל דרך הפשט איננו רק עניין הזקנה, וטעמו "ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו", בזקנתו קרא את עשו, והנה ביעקב (להלן מ"ח י') "ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות", וכתוב באחיה השילוני (מלכים א' י"ד ד') "כי קמו עיניו משיבו", ויספר במשה רבינו פלא (דברים ל"ד ז') "לא כהתה עינו".

ספורנו, פרק כ"ז פסוק ד':

ד"ה ועשה לי מטעמים: רצה במטעמים, כדי שיתעסק בכיבוד אב, ובזה תיפול עליו הברכה, כי גם שלא הכיר בגודל רשעו של עשו, מכל מקום לא חשב אותו לראוי שתחול עליו אותה הברכה שהיה בלבו לברכו. ולכן כשבירך יעקב אחר כך, שידע בו שהוא ראוי לברכה, לא שאל מטעמים ולא ביקש דבר ובירכו תיכף באמרו "ואל שדי יברך אותך".

פסוק ל"ד

"וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה"

רש"י, לתהלים פרק ו':

ד"ה האכלתָּם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש: ורבותינו פירשוהו על ג' דמעות שהוריד עשו, שנאמר בו (בראשית כ"ז) "ויצעק צעקה" – הרי אחת, "גדולה" – הרי שתיים, "ומרה" – הרי שלוש...                

פסוק ל"ט

"הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ"

ראב"ע:

ד"ה ופרקת: ...ויש בברכתו כמה שאלות קשות: אם הברכה היתה נבואה, איך לא ידע את מי יברך? והשיבו נבוני הדור כי ה' אמר לו כשבא יעקב: ברך את זה. ואילו היה כן, היה אומר יצחק לעשו: ה' ציוני. ועוד, למה בירך לעשו בעבור שבכה? ואחרים אמרו כי לא היה יצחק נביא, וברכתו לא נתקיימה. גם אלה טעו כי הכתוב אמר "וירא ה' אליו" (לעיל כ"ו ב' וכ"ד). גם אמר דוד "ובנביאי אל תרעו" (דברי הימים א' ט"ז כ"ב). ואחרים אמרו: מה תועלת יש בדברים, אחרי שהייתה מחשבתו על עשו? והנה הדבר היה בספק אצלו, כי כן אמר: "הקול קול יעקב" ובירך מי שיהיה מהם, כי בניו היו שניהם. ויש אומרים: איך אמר ה' "ורב יעבוד צעיר"? גם כן אמר יצחק: "ואת אחיך תעבוד". והגאון דחה זו השאלה בקנה רצוץ, בעבור שמצא "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו". והנה שכח "וישתחו ארצה שבע פעמים" (להלן ל"ג ג'). והנכון בעיני, שברכת הנביא כעין תפילה היא, וה' שמע תפילתו. כי עיקר זאת הברכה על זרעם. וישנים שלא הקיצו משנת האיולת יחשבו כי אנחנו בגלות אדום, ולא כן הדבר רק אדום היה תחת יד יהודה. וכן כתוב "ויפשע אדום מתחת יד יהודה", גם יואב הכרית כל זכר באדום. ובעבור שהיו תחת יד יהודה שמחו ביום אידינו. והיו אומרים לבבליים "ערו ערו עד היסוד בה". ויותר היה קשה על ישראל החרפה שהיה אדם מחרף אותם מרעתם. וכן טעם "שישי ושמחי בת אדום". גם כן "אל תשמח לבני יהודה" (עובדיה א' י"ב). גם בימי הורקנוס הזקן שׂמם שומרי ירושלים והכניסם בברית מילה. גם בימי אגריפס כאשר נלכדה ירושלם, באו גדודי אדום לעזור ליהודה. ורומי שהגלתנו היא מזרע כתים. וכן אמר המתרגם "וצים מיד כתים", והיא מלכות יון בעצמה, כאשר פירשתי בספר דניאל. והיו אנשים מתי מספר שהאמינו באיש ששמוהו אלוה, וכאשר האמינה רומי בימי קוסטנטין שחידש כל הדת ושם על דגלו צורת האיש ההוא. ולא היו בעולם שישמרו התורה החדשה חוץ מאדומיים מעטים על כן נקראה רומי מלכות אדום. גם כן יקראו היום אנשי מצרים ושבא וארץ עילם ישמעאלים. ואין בהם מי שהוא מזרע ישמעאלים, כי אם מתי מעט.