הכנסת האורחים של אברהם

פסוק א'

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם"

פסוק ב'

"וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה"

רש"י, פסוק א':

ד"ה וירָא אליו: לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא: יום שלישי למילתו היה, ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בשלומו.

ד"ה באלוני ממרא: הוא שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה עליו בחלקו.

ד"ה יֹשב: ישב כתיב, ביקש לעמוד, אמר לו הקדוש ברוך הוא: שב ואני אעמוד, ואתה סימן לבניך, שעתיד אני להתיצב בעדת הדיינין, והן יושבין, שנאמר (תהלים פ"ב א'): "אלוהים ניצב בעדת אל".

ד"ה פתח האהל: לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו.

ד"ה כחום היום: הוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא המלאכים עליו בדמות אנשים.

פסוק ב':

ד"ה שלושה אנשים: אחד לבשר את שרה, ואחד להפוך את סדום, ואחד לרפאות את אברהם, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחיות. תדע לך שכן כל הפרשה הוא מזכירן בלשון רבים (פסוק ח') "ויאכלו", (פסוק ט') "ויאמרו אליו", ובבשורה נאמר (שם י') "ויאמר שוב אשוב אליך", ובהפיכת סדום הוא אומר (י"ט כ"ב) "כי לא אוכל לעשות דבר", (שם כ"א), "לבלתי הפכי". ורפאל שריפא את אברהם הלך משם להציל את לוט, הוא שנאמר (שם י"ז) "ויהי כהוציאם אותם החוצה ויאמר הימלט על נפשך", למדת שהאחד היה מציל.

פסוק ג':

ד"ה ויאמר אדוני אם נא וגו': לגדול שבהם אמר, וקראם כולם אדונים, ולגדול אמר: "אל נא תעבור", וכיון שלא יעבור הוא, יעמדו חבריו עמו, ובלשון זה הוא חול. דבר אחר: קודש הוא, והיה אומר להקדוש ברוך הוא להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים. ואף על פי שכתוב אחר (פסוק ב') "וירץ לקראתם", האמירה קודם לכן היתה, ודרך המקראות לדבר כן, כמו שפירשתי אצל (ו' ג') "לא ידון רוחי באדם", שנכתב אחר (ה' ל"ב) "ויולד נח", ואי אפשר לומר אלא אם כן קודם גזירת מאה עשרים שנה, ושתי הלשונות בבראשית רבה (מ"ח י').

רשב"ם, פסוק א':

ד"ה וירא אליו ה': האיך שבאו אליו שלושה אנשים שהיו מלאכים. שבהרבה מקומות כשנראה המלאך קוראו בלשון שכינה, כדכתיב "כי שמי בקרבו" - שלוחו כמותו. וכן "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה" וכתוב שם "וירא ה' כי סר לראות".

ד"ה כחום היום: מה צורך לכתוב היום? אלא להודיעך כי בלוט כתיב "ויבואו המלאכים סדומה בערב", ולכך אמר להם לוט: "סורו נא אל בית עבדכם ולינו", אלא אברהם לפי שבאו אליו כחום היום בבוקר, שאין דרך אורחים ללון אלא לאכול ולעבור, לפיכך לא אמר להם ללון "וסעדו לבכם אחר תעבורו".

פסוק כ':

ד"ה ויאמר ה': המלאך לאברהם: שלוחים הללו אני שולח בשביל זעקת סדום, כמו שאמר למעלה "ואנשי סדום רעים וחטאים".

פסוק כ"ב:

 ד"ה עומד לפני: לפני המלאך לבקש פניו.

פסוק כ"ה:

 ד"ה השופט: ששלחך כאן לא יעשה משפט.

פסוק כ"ו:

 ד"ה ויאמר ה': המלאך.

רמב"ם, (מובא ברמב"ן):

ד"ה ויאכלו (בתוך פסוק ב'): ויאכלו, נראו כמי שאכלו. ובספר מורה הנבוכים (ב' מ"ב) נאמר כי הפרשה כלל ופרט. אמר הכתוב תחילה כי נראה אליו ה' במראות הנבואה, ואיך היתה המראה הזאת, כי נשא עיניו במראה והנה ג' אנשים ניצבים עליו...

רמב"ן:

ד"ה ויאכלו: ... והנה פירוש הפרשה הזאת, אחרי שאמר כי בעצם היום הזה נמול אברהם (לעיל י"ז כ"ו), אמר שנראה אליו ה' בהיותו חולה במילתו, יושב ומתקרר בפתח אוהלו מפני חום היום אשר יחלישנו, והזכיר זה להודיע שלא היה מתכוין לנבואה לא נופל על פניו ולא מתפלל, ואף על פי כן באה אליו המראה הזאת.

ד"ה באלוני ממרא: להודיע המקום אשר בו נימול. וזה גילוי השכינה אליו למעלה וכבוד לו, כעניין שבא במשכן "ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם" (ויקרא ט' כ"ג), כי מפני השתדלותם במצות המשכן זכו לראיית השכינה. ואין גילוי השכינה כאן וכאן לצוות להם מצוה או לדיבור כלל, אלא גמול המצוה הנעשית כבר, ולהודיע כי רצה האלהים את מעשיהם, כעניין שנאמר (תהלים י"ז ט"ו) "אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך". וכן ביעקב אמר (להלן ל"ב ב') "ויפגעו בו מלאכי אלוהים", ואין שם דיבור ולא שחידשו בו דבר, רק שזכה לראיית מלאכי עליון, וידע כי מעשיו רצויים. וכן היה לאברהם בראיית השכינה זכות והבטחה. וכן אמרו (מכילתא שירתא ג') ביורדי הים, שאמרו "זה אלי ואנוהו", ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, זכות להם בעת הנס הגדול שהאמינו בה' ובמשה עבדו. ופעמים יבוא בשעת הקצף "ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכבוד ה' נראה באהל מועד אל כל בני ישראל" (במדבר י"ד י'), ויהיה זה להגן על עבדיו הצדיקים ולכבודם. ואל תחוש להפסק הפרשה, כי העניין מחובר, ולכן אמר "וירא אליו", ולא אמר "וירא ה' אל אברהם". אבל בפרשה רצה לסדר כבוד הנעשה לו בעת שעשה המילה, ואמר כי נגלית עליו השכינה ושלח אליו מלאכיו לבשר את אשתו וגם להציל לוט אחיו בעבורו, כי אברהם נתבשר בבן מפי השכינה כבר, ושרה מפי המלאך שדיבר עם אברהם, כדי שתשמע שרה, כמו שאמר "ושרה שומעת". וזו כוונתם שאמרו (סוטה י"ד א') לבקר את החולה, שלא היה לדיבור אלא לכבוד לו...

ספורנו, פסוק א':

ד"ה וירא: כי שם נימול אברהם אז וכל ביתו נימולו אתו, שם הופיע האל יתברך שכינתו לעמו בברית כמשפט לכל כורתי ברית כעניין "אתם ניצבים" וכו' "לעברך בברית", וכעניין "ויכרות לפני ה' ויעמוד כל העם בברית". ונראה לאברהם שהיה מוכן מכולם לאותה המראה וכן עניין "ויפגשהו ה'" שלא נראה שם לדבר עד משה, אבל הופיע שכינתו לקבל ברית בנו, כאמרו "ביני וביניכם לדורותיכם". ואולי בשביל זה נהגו להכין כסא בעת המילה ובמקומה.

פסוק ב':

ד"ה ניצבים: פונים אליו כממתינים לדבר עמו בהיותו פניו מן המראה הנכבדת, כי הממתינים אצל אדם לדבר עמו ייקראו ניצבים עליו כמו "להתאפק לכל הניצבים עליו" וכמו "וכל העם ניצב עליך".

ד"ה מפתח האוהל: התחיל מן הפתח לרוץ לכבודם, כי הזריזות לדבר יורה על חשיבותו בעיני המזדרז אליו, כעניין "וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו".

ד"ה וישתחו ארצה: כי היה תוארם נורא כאומרו "ומראהו כמראה מלאך אלהים נורא מאוד", וחשב אותם לשלוחי איזה מלך.

פסוק י"ז:

ד"ה ואברהם הולך וה' אמר: הוא היה מתעסק במצות גמילות חסדים ללוות את האורחים, וה' אמר שיגלה לו למען אשר יצוה את בניו, כאומרם ז"ל שכר מצוה מצוה.

פסוק ב'

"שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים"

ראב"ע, פסוק א':

ד"ה וירא: הנה קצת אמרו כי השם ג' אנשים הוא אחד, והוא ג' ולא יתפרדו. והנה שכחו "ויבואו שני המלאכים סדומה". ומפרשים אמרו שה' נראה אליו במראות נבואה, ואחר כן נשא עיניו וראה ג' מלאכים: האחד בא לבשר שרה, והשנים הלכו לסדום - האחד להשחית, והשני להציל את לוט. ופירוש "ויאכלו" כי נאכל הלחם כטעם "אשר תאכל האש".

פסוק י"ג:

ד"ה ואני זקנתי: ...ומפרשים אחרים אמרו כי אלו ג' אנשים נביאים היו. ואם טען טוען: והלוא אברהם נביא היה, ואיך בא נביא אל נביא, רק אם היה גדול ממנו בנבואה כמשה ואהרן. ותשובתם: שלא באו לאברהם רק לשרה. וכן אמרו "איה שרה אשתך", והשנים הלכו אל סדום. ואל תתמה על מילת "כי משחיתים אנחנו", כי כן כתוב, ומשה ואהרן עשו את כל המופתים. וה' עשאם. וסמכם אליהם בעבור שנעשו על ידם. והנה יהיה פירוש "ויאכלו" כמשמעו. ופירוש "ויאמר אדני אם נא מצאתי חן" איננו קודש, רק הוא כמו רבותי.

רמב"ן:

ויאכלו: ...ובספר מורה הנבוכים (ב' מ"ב) נאמר כי הפרשה כלל ופרט. אמר הכתוב תחילה כי נראה אליו ה' במראות הנבואה, ואיך היתה המראה הזאת, כי נשא עיניו במראה, והנה ג' אנשים ניצבים עליו. ויאמר "אם נא מצאתי חן בעיניך", זה סיפור מה שאמר במראה הנבואה לאחד מהם, הגדול שבהם. ואם במראה, לא נראו אליו רק אנשים אוכלים בשר, איך אמר "וירא אליו ה'", כי הנה לא נראה לו ה' לא במראה ולא במחשבה, וככה לא נמצא בכל הנבואות, והנה לדבריו לא לשה שרה עוגות, ולא עשה אברהם בן בקר, וגם לא צחקה שרה, רק הכל מראה, ואם כן בא החלום הזה ברוב עניין כחלומות השקר, כי מה תועלת להראות לו כל זה: וכן אמר (שם) בעניין "ויאבק איש עמו" (להלן ל"ב כ"ה) שהכל מראה הנבואה. ולא ידעתי למה היה צולע על ירכו בהקיץ, ולמה אמר (להלן ל"ב ל"א) "כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים ותינצל נפשי", כי הנביאים לא יפחדו שימותו מפני מראות הנבואה. וכבר ראה מראה גדולה ונכבדת מזאת, כי גם את השם הנכבד ראה פעמים רבות במראה הנבואה (עיין להלן כ"ח י"ג, ל"א ג'). והנה לפי דעתו זאת, יצטרך לומר כן בעניין לוט, כי לא באו המלאכים אל ביתו, ולא אפה להם מצות ויאכלו, אבל הכל היה מראה. ואם יעלה את לוט למעלת מראה הנבואה איך יהיו אנשי סדום הרעים והחטאים נביאים, כי מי הגיד להם שבאו אנשים אל ביתו. ואם הכל מראות נבואתו של לוט, יהיה "ויאיצו המלאכים וגו' קום קח את אשתך","'ויאמר הימלט על נפשך" (להלן י"ט ט"ו-י"ז), "והנה נשאתי פניך" (שם כ"א), וכל הפרשה כולה מראה, ויישאר לוט בסדום. אבל יחשוב שהיו המעשים נעשים מאליהם, והמאמרים בכל דבר ודבר מראה, ואלה דברים סותרים הכתוב, אסור לשומעם אף כי להאמין בהם...

ר' יצחק עראמה, עקדת יצחק:

אמנם במה שאמר (הרמב"ם במורה נבוכים) על הרבה מעשים המסופרים בתורה, שהיו במראה הנבואה, חלילה חלילה, כי זה לא הטיל הכתוב להכרת שום חכם ומשער כלל (= לא השאיר הכתוב לשיקול דעתו של החכם) אלא עדות ה' נאמנה בכל מה שסיפרה מהם, כי אחר שנדע שאין מעצור לה' לצוות ולעשות ברב או במעט, מי מעכב שיהיה הדבר כן? ואסור לשמוע מפיהם (= מפי אלה האומרים שהוא במראה הנבואה) דבר, רק במה שיעיד הכתוב שהוא במראה, כמו ביחזקאל ח' "ותבא אותי ירושלימה במראות אלוקים". ולסיבה זו אני רואה שסיפור הג' אנשים הבאים אל אברהם קרוב הוא שיהיה במראה הנבואה, לא מהטעם שכתב הרב המורה ז"ל, אלא מפני שנראה בעיני שהכתוב עצמו אומר כן, פעמיים: האחד באומרו "וירא וירץ לקראתם", שהוא מיותר אליבא דכולי עלמא, אלא אם רצה לומר שהיה רואה, שרץ לקראתם לא שרץ בפועל. והשני: מה שחתם באותו סיפור "ואברהם עודנו עומד לפני ה'" יאמר בפירוש, כי אם היות שנראה שנעתק משם והלך הנה והנה, הכל היה סיפור מה שנראה אליו בעומדו שם לפני ה'. ואם זהו פירוש הכתוב, הרי הסיפור הוא אצלי כמאמר "והנה סולם" (בראשית כ"ח), כי כמו שסיפור הסולם ההוא היה בחלום, סיפר שכל זה היה במראה, כעניין "וארא בחלום והנה העתודים" וכו' (בראשית ל"א) וכדומה. והנה הרמב"ן ז"ל כתב על הרב המורה, שדברים אלו אסור לשומעם, ואני מתירו לעצמי, מפני שטענתי חזקה ונכונה, מלבד מה שאמר באומרו בתחילה "וירא אליו ה'" ולא נזכר, על מה נראה ומה דיבר כלל, ייראה שהוא כלל ופרט.

פסוק י"ג

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי"

רש"י: 

ד"ה ואני זקנתי: שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה: "ואדוני זקן".