שרה והגר

פסוק ב'

"וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי"

רמב"ן:

ד"ה וישמע אברם לקול שרי: לא אמר הכתוב: ויעש כן, אבל אמר כי שמע לקול שרי, ירמוז כי אף על פי שאברם מתאוה מאוד לבנים, לא עשה כן בלא רשות שרי. וגם עתה לא נתכוון שייבנה הוא מהגר ויהיה זרעו ממנה, אבל כל כוונתו לעשות רצון שרה, שתיבנה ממנה, שיהיה לה נחת רוח בבני שפחתה, או זכות שתזכה היא לבנים בעבור כן, כדברי רבותינו (בראשית רבה מ"ב ב', ע"א ז'). ואמר עוד "ותקח שרי" - להודיע שלא מיהר אברם לדבר, עד שלקחה שרי ונתנה בחיקו. והזכיר הכתוב "שרי אשת אברם", "לאברם אישה" - לרמוז כי שרה לא נתיאשה מאברם, ולא הרחיקה עצמה מאצלו, כי היא אשתו והוא אישה, אבל רצתה שתהיה גם הגר אשתו. ולכך אמר "לו לאשה" - שלא תהיה כפילגש רק כאשה נשואה לו. וכל זה מוסר שרה והכבוד שהיא נוהגת בבעלה.

פסוק ב'

"אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה"

רש"י:

ד"ה איבנה ממנה: בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי.

רמב"ן:

ד"ה וישמע אברם: אבל כל כוונתו לעשות רצון שרה שתיבנה ממנה, שיהיה לה נחת רוח בבני שפחתה, או זכות שתזכה היא לבנים בעבור כן, כדברי רבותינו (בראשית רבה מ"ב ב', ע"א ז').

ספורנו:

ד"ה אולי איבנה ממנה: אולי קנאת הירך תעורר הכוח לפעולותיו ויתחזק להשיג זרע.

אברבנאל:

שהבן אשר תלד הגר על ברכי, אני אגדלהו, ויהיה לי לבן יורש.

בראשית רבה מ"ה ו':

ר' ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא: דליים ופנדיות (= כלים שמשתמשים בהם בבית המרחץ) הוליכה לה למרחץ.

רש"י, ויקרא כ"ה ל"ט:

ד"ה עבודת עבד: עבודה של גנאי, שיהא ניכר בה כעבד, שלא יוליך כליו אחריו לבית המרחץ, ולא ינעול לו מנעלו.

רש"י:

ד"ה ותענה שרי: היתה משעבדת בה בקושי.

רמב"ן:

ד"ה ותענה שרי ותברח מפניה: חטאה אמנו בעינוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה, ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי.

השווה רמב"ן,פרק י"ב פסוק י':

ד"ה ויהי רעב: ... ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה, שהביא אשתו הצדקת במכשול עוון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלוהים כח לעזור ולהציל. גם יציאתו מן הארץ, שנצטווה עליה בתחילה, מפני הרעב, עוון אשר חטא, כי האלוהים ברעב יפדנו ממות. ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה. במקום המשפט שמה הרשע והחטא.

אברבנאל:

וכתב הרמב"ן ששרה חטאה וכו' ואין הדבר כן, כי כבר כתב המדיני (אריסטו), שתיקון המוטבע במידה פחותה הוא בהטותו והכריחו לצד המנגד, כמו שיקרה למאשרי המקלות המעוותים שיטו אותם לצד המנגד, באופן שכאשר ישארו טבעו יעמדו במצוע...

פסוק ח'

"הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי"

רש"י:

ד"ה אי מזה באת: מהיכן באת. יודע היה, אלא ליתן לה פתח ליכנס עמה בדברים. ולשון אי מזה, איה המקום שתאמר עליו מזה אני בא.

ועיין גם רש"י, פרק ג' פסוק ט':

ד"ה איכה: יודע היה היכן הוא, אלא ליכנס עמו בדברים, שלא יהא נבהל להשיב, אם יענישהו פתאום. וכן בקין (בראשית ד' ט') אמר לו: "אי הבל אחיך", וכן בבלעם (במדבר כ"ב ט'): "מי האנשים האלה עמך", ליכנס עמהם בדברים, וכן בחזקיה בשלוחי (אויל) מרודך בלאדן (ישעיה ל"ט א').

אברבנאל:

איך לא יעלה על לבך מאין יצאת, שהוא בית אברהם עשיר ונדיב לבב, אוהב אותך, ואנה תלכי במדבר השמם הזה. התמצאי בו בית נכבד כבית אברהם? הביטי וראי גבול מה שממנו נסובות, וגבול מה שאליו תלכי. והמפרשים אמרו שהוא כדי להיכנס עמה בדברים, והוא טעם תפל בלי מלח.

פסוק י"ב

"פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ"

רש"י:

אוהב מדברות לצוד חיות, כמו שכתוב (כ"א כ'-כ"א) "ויהי רובה קשת וישב במדבר פארן".

ד"ה ידו בכל: לסטים.

ד"ה ויד כל בו: הכל שונאין אותו ומתגרין בו.

רמב"ן:

ד"ה פרא אדם: לשון רש"י, אוהב מדברות לצוד חיות, כמו שכתוב (להלן כ"א כ') "וישב במדבר ויהי רובה קשת". ידו בכל: ליסטים. ויד כל בו: הכל שונאין אותו ומתגרין בו. והנכון כי פרא אדם סמוך, שיהיה איש פרא למוד מדבר, יצא בפעלו משחר לטרף, ויטרוף הכל, והכל יטרפוהו. והעניין על זרעו שיגדל ויהיו להם מלחמות עם כל העמים. ורבי אברהם אמר "ידו בכל", שינצח מתחילה כל הגוים, ואחר כן יד כל בו, שינוצח בסוף. "ועל פני כל אחיו", שהם בני קטורה, "ישכון", שיגדל זרעו מהם.

אברבנאל:

והוא יהיה פרא אדם: דרך שאלה ותמיהה. כלומר: והבן אשר תוליד, האם יהיה פרא אדם? אדם מדברי, כמו הפרא שאינו נכנס ביישובי בני אדם... באמת לא יהיה כן, כי ידו יהיה בכל ויד כל בו, כלומר יהיה מדיני ובעל חברה, נושא ונותן עם כל אדם ולא יהיה פרא. ואיך אם כן את, הגר, תצאי מבית אברהם ותתייחדי במדבר שמם? האם שם תגדלי בנך? האם שם יגדל ויצלח לכבוד ולתועלת?