הברכה לכלל ישראל

פסוק כ"ו

"אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים"

אברבנאל:

דע נא וראה, כי אין כאלוה יתברך, כי אין כמוהו להטיב להולכים לפניו באמת, לפי שכבר ימצאו לו דברים הפכיים: תכלית המעלה ותכלית השפלות, וזהו "רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים". רצונו לומר,: עם היותו גבה גבוה ומניע השמים והשחקים בכל עוז גאותו והיות השמים מעונתו, - הוא בעזרך... וכל זה להורות שרוממותו לא תמנע ממנו השגחתו בפרטים, כי הוא עם כל גודל גאותו והיותו רוכב שמים ומניען, הוא בעזרך...
ואמר "ובגאותו שחקים" הוא כזה הענין בעצמו והוא קשור עם מה שאחריו. אמר: "ובגאותו שחקים מעונה אלוקי קדם" – רצונו לומר, ובהיות גאותו ורוממותו השחקים מעון לא-לוה הקדמון, שאין קדמון זולתו, ומתחת השחקים "זרועות עולם" – המלכים והעמים בארצותם לגוייהם, שהעליונים מושלים בהם, - הנה עם כל זה הוא תהילתך והוא א-לוהיך, ישגיח בעניני מלחמתך "ויגרש מפני אויב" – שהוא סיחון ועוג שכבר גירשתם, "ויאמר: השמד" – רצונו לומר, ואמר להשמיד את כל שאר המלכים אשר בארץ...

ר' יצחק עראמה, עקדת יצחק:

עד כאן דיבר להם דרך פרט, ואחר חזר וכללם כבתחילה ואמר "אין כא-ל ישורון רוכב שמים": אחר שיעד להם הטובות הזמניות מאיתו יתברך איש איש כפי נחלתו, אמר: אחר שידעת זה, ישורון, תודה שאין כא-ל שייטיב לקוויו על זה האופן.
ואמר "רוכב שמים בעזרך" לבשר להם, כי לא לעתים רחוקים הוא ניבא, כענין שניבא בלעם שאמר (במדבר כ"ד י"ז) "אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב"; כי הנה ה' רוכב על השמים היותר קלים במרוצתם לעזרך ולא יאחר רכבו לבוא בארץ ההיא ולכבשה לפניך, "ובגאותו שחקים" – כי הם השמים העליונים מהירי התנועה מכולם...

פסוק כ"ח

"וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב...
אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל"

רש"י:

ד"ה בטח בדד: כל יחיד ויחיד איש תחת גפנו ותחת תאנתו מפוזרין ואין צריכים להתאסף ולישב יחד מפני האויב.

ד"ה עין יעקב: כמו (במדבר י"א) "ועינו כעין הבדולח", כעין הברכה שבירכם יעקב, לא כבדד שאמר ירמיהו (ט"ו י"ז) "בדד ישבתי" אלא כעין הבטחה שהבטיחם יעקב (בראשית מ"ח כ"א) "והיה א-לוהיכם עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם".

------------------------------------------------------------------------------------

לפסוק זה עיין גם גיליון וזאת הברכה תשי"א.

פסוק כ"ט

"אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ"

רש"י:

ד"ה אשריך ישראל: לאחר שפירט להם הברכות, אמר להם: מה לי לפרוט לכם? כלל דבר: הכל שלכם.

ד"ה אשריך ישראל מי כמוך: תשועתך בה' אשר הוא מגן עזרך וחרב גאותך.

רלב"ג:

והוא מגן עזרך לשמרך מן הרעות, "ואשר חרב גאותך" – הנה בי"ת מלת "(נושע) בה'" מושכת עצמה ואחרת עמה. והרצון – "ובאשר חרב – גאותך", וביאורו שרוממותך גם כן יהיה במקום שיש חרב כנגדך, כי לא תירא מזה, אחר שה' יתברך הוא מגן עזרך, עד שמיראתם ממך יכחשו אויביך לך.

פרק ל"ג פסוק ב'

"וַיֹּאמַר ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אשדת (אֵשׁ דָּת) לָמוֹ"

תרגום אונקלוס:

כתב ימינה מגו אשתא אורייתא יהב-לנא.

רש"י:

ד"ה אש דת: שהיתה כתובה מאז לפניו באש שחורה על גבי אש לבנה, נתן להם בלוחות כתב יד ימינו.

דבר אחר: אש דת: כתרגומו, שנתנה להם מתוך האש.

ראב"ע:

ד"ה אש דת למו: התורה שניתנה באש וברק...

ד"ה ואתה מרבבת קדש: על דעתי שהוא דבק עם מימינו, והטעם שבא אש מרבבות קודש מימין השם לסבב ישראל כטעם סוסי אש ורכב אש אלישע (מלכים ב' ב' י"א; ויהי המה הלכים הלוך ודבר והנה רכב-אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם...) וטעם דת שעומדת תמיד.

פירוש על ראב"ע:

רוצה לומר: חוק קבוע כמו "ואתדי המלך", תרגום לאסתר ג' ח'.

שד"ל:

...הנה כבודו זורח ומופיע משעיר ופארן שהם בין הר סיני והר נבו, ובא "למו" בשביל ישראל, כדי לברכם.
מימינו אש דת, מימין לאש דת הפסגה הזאת שהיה משה עומד אז בתחתיתה. וטעם זכרון הימין, כי סיני ושעיר ופארן כולם לדרום הר נבו, והדרום נקרא ימין והצפון נקרא שמאל. ואין הכוונה כלל על מתן תורה, שאם כן היה לו לומר: "אל" סיני, לא "מסיני". אש דת כתיב מילה חדא, והוא מן אשדות הפסגה (למעלה ג' י"ז), וי"ו "מימינו" הוא על דרך: "בנו בעור" (במדבר כ"ד ג') והיתה מתחילתה וי"ו הכינוי, על דרך "מיטתו שלשלמה" (שיר השירים ג' ז') שהוא על דרך לשון ארמי "שמיה די אלהא" (דניאל ב' כ')... ובמשך הזמן נשכח עיקר הוראתה וחזרה להיות אות נוספת, לפיכך מצאנוה גם אצל שם שהוא לשון נקבה, כגון: "חיתו ארץ" (בראשית א' כ"ד) וכן כאן "מימינו אשדת למו..."
הטעמים מסכימים תמיד עם הקרי, וכאן הקרי הוא אש דת בשתי מילות, לפיכך היה מן ההכרח שיהיו הטעמים בלתי מסכימים עם פירושי.
"אשדת" בת"ו בלי סמיכות, כמו "עזרת מצר" (תהלים ס' י"ג) "חכמת ודעת" (ישעיהו ל"ג ו') ועוד.