בגדי כהונה

השווה את הדעות הבאות שנאמרו בטעם הבגדים:

רמב"ן, פסוק ב':

ד"ה לכבוד ולתפארת: שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, כמו שאמר הכתוב (ישעיה ס"א י') "כחתן יכהן פאר", כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, בדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה, כמו שמצינו בכתונת (בראשית ל"ז) "ועשה לו כתונת פסים", פירוש מרוקמת כדמות פסים והיא כתונת תשבץ. והלבישו כבן מלכי קדם; וכן הדרך במעיל וכתונת וכתוב (שמואל ב' י"ג) "ועליה כתונת פסים כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים" ופירוש "ועליה כתונת פסים" – נראית ונגלית, כי המנהג ללבוש בנות המלך הבתולות מעילים שתתעלפנה בהם, ונמצא שכתונת הפסים עליה מלבוש עליון, ולכן אמר "וכתונת הפסים אשר עליה קרעה". והמצנפת ידועה גם היום למלכים ולשרים הגדולים, ולכן אמר הכתוב בנפול המלכות (יחזקאל כ"א ל"א) "הסר המצנפת והרם העטרה", וכן כתוב (ישעיה ס"ב ג') "וצניף מלוכה", וכן יקראם הכתוב (שמות ל"ט כ"ח) "פארי המגבעות", וכתוב (יחזקאל מ"ד) "פארי פשתים יהיו על ראשם" - שהם פאר ושבח למכתירים בהם.
והאפוד והחושן – לבשו מלכות, כענין שכתוב (דניאל ה' ט"ז) "והמניבא דדהבא על צוארך" (=ורביד זהב על צוארך).
והציץ - נזר המלכים הוא, וכתיב (תהלים קל"ב) "ועליו יציץ נזרו".
והם זהב וארגמן ותכלת, וכתיב (תהלים מ"ה י"ד) "כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה", וכתיב (דניאל ה') "ארגוונא (=ארגמן) תלבש והמניכא די דהבא (ורביד זהב) על צוארך".
והתכלת – גם היום לא ירים איש את ידו ללבוש חוץ ממלך הגויים, וכתיב (אסתר ח' ט"ו) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה תכריך בוץ וארגמן", ו"התכריך" הוא המעיל שיעטף בו.

בעל עקדת יצחק:

ראינו כפי הלשונות, שהקניינים המידותיים והמלבושים נקראים בשם אחד (ויקרא ו' ג'): "ולבש הכהן מדו בד" (שופטים ג' ט"ז): "מתחת למדיו"; (קהלת ט' ח'): "בכל עת יהיו בגדיך לבנים". ובלשון העמים שם habitus גם על תכונת בגדי אדם, גם על תכונת מידותיו בכלל. ואחשוב ששאר הלשונות כן עשו אינו בלי סיבה, אבל הוא כן לפי שהם מתייחסים מאוד.
וכמו שאדם ניכר בלבושו הכרה חיצונית אם סוחר אם פרש, אם פרוש (נזיר), כן התחלת הכרת נפשותינו הנעלמות היא בפעולותיהן החיצוניות, כי ודאי מהפעולות ייוודעו הכוחות. כבר נשתמשה הנבואה בזה אצל האל יתעלה, מפני שלא ייוודע אלא מצד פעולותיו, אמר (תהלים ק"ד, א') "הוד והדר לבשת"; (תהלים צ"ג א'): "ה' מלך גאות לבש, לבש ה' עוז התאזר".
וכן יתבאר זה ממראה זכריה, שנאמר שם (ג, ג'): "ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך", ומיד נאמר שם (ג', נ"ד): "הסירו הבגדים הצואים מעליו – ויאמר אליו: ראה העברתי מעליך עניך והלבש אותך מחלצות". הנה שפירש טעם העברת הבגדים הצואים וחליפותם כי הוא הסרת החטאים והמידות הפחותות וחסרונם. והנה אחר שנאמר (שם ג' ה'): "ישימו צניף טהור על ראשו" ועוד נאמר: "וילבישוהו בגדים ומלאך ה' עומד"; שיורה שהיה כבר מלאך ה' עומד פניו – מה שהיה בראשונה הוא (יהושע) בלתי יכול לעמוד בפני המלאך. הנה אחר זה נאמר שם (ד' ב'): "ראיתי והנה מנורת זהב כולה" – הנה שלא ראה אותה דולקת על האופן ההוא רק אחר שנטהר ויחלף שמלותיו.

בנו יעקב, בפירושו לבראשית (בגרמנית Genesis) לפרק ג' כ"א:

ד"ה ויעש ה' אלוקים לאדם כתנות עור: הלבוש אינו רק הגנה בפני הקור, אינו רק קישוט, הוא סימן ההכר הראשוני וההכרחי לחברה אנושית, והיא – בהרגשתו המוסרית של האדם – מותר האדם מן הבהמה. דרגתו וכבודו של האדם ניכרים בסימנים הנתונים במדיו. עצם הלבוש – כבוד הוא לאדם. לכוהנים ניתנים בגדים מיוחדים "לכבוד ולתפארת" (שמות כ"ח ב'). דרגת הכבוד העליונה שמגיע אליה ילוד אשה היא דרגת הכהן הגדול בהיכנסו אלי קודש הקודשים ביום הכיפורים, והוא לבוש לבנים, כסמל הטהרה והאורה, למען ידמה לאיש "לבוש הבדים" (יחזקאל ט'; דניאל י' ה'). לכן נאמר עליו בויקרא (ט"ז ד'): "כתונת בד קדש ילבש, ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגור... ורחץ במים את בשרו ולבשם" (בצירי), הנאמר רק בהקב"ה (תהלים צ"ג א'): "ה' מלך גאות לבש" (בצירי). אם כן הלבוש הוא סמל כבוד האדם באשר הוא אדם, והעירום – ממהות החיה, והתערות האדם – מסמל הפריצות (גילוי עריות).
בתת ה' בכבודו לאדם ולאשתו כתנות ובהלבישו אותו, נאמר לנו איפוא, שאין הבגד דבר שבהסכמה בלבד, אלא תוספת למעשה בראשית, מעין עור שני שניתן לאדם, מעין גופניות נאצלת יותר. ויפה כתב ר' מאיר בתורתו ברצותו לדמות אדם ליוצרו (בראשית רבה כ', כ"ט): "כתנות אור" – באשר על הקב"ה נאמר (תהלים ק"ד, ב'): "עוטה אור כשׂלמה".

גמרא זבחים י"ז ע"א:

בזמן שבגדיהם עליהם – כהונתם עליהם; אין בגדיהם עליהם – אין כהונתם עליהם.

פסוק ב'

"וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ"

מלבי"ם:

הנה הבגדים שציוה לעשות היו בגדים חיצוניים, שיספר עניינם, איך עשו אותם האומנים במלאכה, אבל באמת היו מורים על בגדים פנימיים, שיעשו כהני ה' להלביש בם את נפשותיהם בדעות ובמידות ובתכונות וטובות שהם מלבושי הנפש, וציוה ה' אל משה שיעשה בגדי קודש אלה, היינו ללמדם תיקון נפשותיהם ומידותיהם באופן שילבישו הוד והדר את נפשם הפנימית.

פסוק ה'

"וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן..."

רש"י:

אותם חכמי לב שיעשו הבגדים יקבלו מן המתנדבים את הזהב ואת התכלת לעשות מהן את הבגדים.

ראב"ע:

ד"ה והם: חכמי לב העושים נאמנים הם.

רלב"ג:

ד"ה והם יקחו: וכבר למדנו מזה המקום שאין עושין שררה בממון בפחות משנים. והיה זה כן, לפי שהאדם לא יחשוב שיעשה עוון גדול כשיקח לעצמו ממון שהוא מושל בו.

העמק דבר:

ד"ה והם יקחו את הזהב ואת...: שהם יבחרו המובחר מכל מינים לבגדי כהונה.

ברכות נה:

אמר ר' יוחנן: אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר (דניאל י"ב) "יהב חכמתא לחכימין".
שמע ר' תחליפא בר מערבא ואמרה לפני ר' אבהו. אמר לו: "אתם שניתם לה משם (=מדניאל) ואנו מכאן... (ומביא פסוק מפרשתנו).