גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

הבא להרגך השכם להרגו

ב.

בביאור הביטוי "אין לו דמים"

ג.

דין "זרחה השמש עליו"

ד.

בביאור הביטוי "לא במחתרת מצאתים"

הרחבות והכוונה לשימוש נכון בגיליון
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת משפטים
שנת תש"כ

גנב במחתרת

שמות פרק כב, פסוקים א - ב

א.  הבא להרגך השכם להרגו

פסוק א'

"אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים"

משנה:

הבא במחתרת נידון על שם סופו.

רש"י:

"הבא במחתרת": שאמרה תורה יהרג "נידון על שם סופו". דהא לא קטל, ומקטל (ונהרג = מותר להרגו), משום דסופו להרוג את בעל הבית, כשיעמוד נגדו להציל ממונו.

גמרא:

אמר רבא: מאי טעמא דמחתרת? – חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והאי (=הגנב) מימר אמר: אי אזילנא קאי לאפאי ולא שבק לי (ועומד בעל הבית נגדי ואינו מניחני לקחת ממונו) ואי קאי לאפאי – קטילנא ליה (ואם יקום נגדי – אהרגנו), והתורה אמרה: אם בא להרגך השכם להרגו.

רש"י, על הגמרא:

ד"ה מאי טעמא דמחתרת: שאמרה תורה אין לו דמים, כלומר: הרי הוא לך כמי שאין לו דם ונשמה ומותר להרגו.

ד"ה חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו: שרואה שאחר נוטלו ושותק, הילכך יודע הגנב הזה, שבעל הבית עומד על ממונו להצילו, ומימר אמר הגנב: אי אזילנא לגביה קאי באפאי ואי קאי – קטילנא ליה! ואמרה לך תורה: "אין לך דמים" ולימדתך: כאחד שהוא בא להרגך, השכם אתה להורגו.

רש"י, על התורה:

ד"ה אין לו דמים: אין זו רציחה – הרי הוא כמת מעיקרו. כאן לימדתך התורה, אם בא להרגך השכם להרגו, וזה להרגך בא, שהרי יודע הוא, שאין אדם מעמיד עצמו ורואה שנוטלין ממונו בפניו ושותק. לפיכך על מנת כן בא, שאם יעמוד בעל הממון כנגדו – יהרגנו.

1.

כיצד לומדת הגמרא מפסוקנו את הכלל של "הבא להורגך השכם להרגו"?

2.

הסבר, למה לא לימדה התורה אותנו כלל זה אגב דיני רוצח ולימדה אותנו כלל זה אגב דיני גנב?

3.

הסבר את הביטוי בדברי הגמרא "והתורה אמרה" אם להורגך... - היכן אמרה התורה?

4.

הסבר למה משתמש רש"י בפירושו לגמרא בביטוי "כמי שאין לו דם ונשמה", ואילו בפירושו לתורה אמר "כמת מעיקרו"?

5.

מה פירוש "אין אדם מעמיד עצמו על ממונו"?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר