רפידים

ראב"ע, במדבר פרק כ' פסוק ח':

ד"ה ונתן מימיו: בעבור "מימיו" אמרו כי זה הסלע הוא הצור. ואלה עיורי לב, כי הצור הוא בחורב וזה הסלע היה בקצה ארץ אדום, כי בקדש היה. גם יתכן לפרש "מימיו" – המים שאתן בו.

ר' יוסף בכור שור, במדבר כ' ח':

ד"ה וקח את המטה: להכות בסלע. לפי הנראה לי זהו המעשה שב"ויהי בשלח" דכתיב ביה (שמות י"ז) "והכית בצור ויצאו", אלא ששם מספר איך פרנס הקב"ה את ישראל במן ושלו ומים במדבר, ואח"כ כתב כל אחד במקומו. ותדע שאחד הוא זה המעשה ואותו, דהתם כתיב (שמות י"ז ז') "ויקרא שם המקום הזה מסה ומריבה", ובזאת הברכה הוא אומר על זה המעשה שהקפיד הקב"ה על משה ואהרן (דברים ל"ג ח') "אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה", אלמא דמעשה אחד הוא.
ואף בכאן כתב (במדבר כ"ד י"ד) "המה מי מריבת קדש מדבר צין", והתם נמי כתב (שמות י"ז א') "ויסעו ממדבר סין".
ומה שלא פירש כאן פירש שם: שאמר לו הקב"ה להכות בצור. וכן דרך פרשיות הרבה, שסותם דבריו במקום אחד ומפרש במקום אחר. כגון פרשת מרגלים דכתיב במשנה תורה (דברים א' כ"ב) שאמרו ישראל "נשלחה אנשים" ובשלח לך (במדבר י"ג) לא פירש. וכן הרבה.

פסוק א'

"... וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם"

פסוק ב'

"וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ... וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת ה'"

ר' אברהם בן הרמב"ם: 

כאן חזקה תסיסתם יותר מבמרה, מפני שהצמא חזק עליהם כאן יותר, כמו שהעיד המקרא "ויצמא שם העם למים".
וגם מפני שבמרה מצאו מים, אלא שהיו מרים, וכאילו הונחה דעתם, שמשה יהפוך אותם למים מתוקים. ובראיית המים יש הנחת דעת לצמא, אף על פי שאינם ראויים לשתיה, אבל כאן חסרו המים לגמרי.

ר' אליעזר אשכנזי, מעשי ה':

נראה שברפידים היו להם מים מספיקים בכליהם, והתלונה לא היתה רק שלא היו מים ברפידים לשתות, שהיו רוצים לעולם, שהיה מה שבכלים למשמרת. ולכך היו רוצים לצמצם שלא לשתות כל המים שבכליהם. וכן נאמר (במדבר ל"ג י"ד) "ויחנו ברפידים ולא היה שם מים לעם לשתות".

הכתב והקבלה:

ד"ה לשתות העם: כלומר, לשתית העם, ולדעתי בכוונה התחלף כאן השם במקור, להורות שלא היה להם מים בשפע, כדי שיוכל כל אחד לשתות בכל עת שירצה, אבל לשתיה מצומצמת היה שם; כי המקור יורה על התמידות ועל ההמשכיות בזמן, כמו (במדבר כ"ה י"ז) "צרור את המדינים" – צרירה תמידית, וכן (שמות כ') "זכור את יום השבת לקדשו" – זכירה תמידית. ואילו אמר "ואין מים לשתיית העם" היה משמעו שלא היה אף לשתיה מצומצמת או לפעם אחת, אבל באמרו "לשתות" - במקור, משמעו שלא היו מספיקים לשתיה המתמדת והולכת, אבל אם היו רוצים לצמצם קצת בשתיה היה מספיק להם.

העמק דבר:

ד"ה ואין מים לשתות העם: "לעם" מבעי ליה, או "לשתיית העם", אלא בא ללמד כי באמת עוד לא צמאו כלל, אבל העם אמרו, כי אין מים לשתות, ומשה הבין הדבר על כן אמר -

ד"ה מה תריבון עמדי: לאיזה תועלת, הלא לא אוכל לעשות מאומה מבלי דבר ה' ואם רצונכם להגיש התלונה לפני ה'.

ד"ה מה תנסון את ה': הלא הוא יודע שאין אתם צמאים, רק אתם חפצים לנסותו, ובזה שתקו.

קאסוטו, פירוש על ספר שמות:

ואין מים לשתות העם: הפעם היה המצב חמור יותר מן המצב המתואר בשני הסיפורים הקודמים; במרה מצאו מים מרים, ואחר כך במדבר סבלו מפני צמצום מאכלות, אבל עכשו באה עליהם הצרה הנוראה של הולכי מדברות: המים חסרים לחלוטין.

      פסוק ג'

ויצמא שם העם למים: אינו מגיד דבר חדש, אלא מביא, לפי השיטה הרגילה, את הפרט אחר הכלל שבפסוק ב', ומבאר מה היו דברי הריב והתלונה שהטיח העם כלפי משה.

פסוק ד'

"וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי"

מכילתא:

ויצעק משה: להודיע שבחו של משה, שלא אמר הואיל והם מדיינים עמי, איני מבקש עליהם רחמים, אלא "ויצעק משה אל ה'".

תנחומא בשלח (כ"ב):

"ויצעק משה אל ה' ויאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלוני" - אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! בינך לבינם אני הרוג. אתה אומר לי: אל תקפיד כנגדן, "כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק" (במדבר י"א) והם ביקשו לסקלני? ...אמר לו הקב"ה למשה: כך אתה אומר? (עוד מעט וסקלוני)? עבור לפני העם, נראה, מי סוקל אותך?!
התחיל לעבור, עמדו כל ישראל לפניו ונהגו בו כבוד ומורא. אמר לו הקב"ה למשה: כמה פעמים אני מצוה אותך עליהם, שלא תקפיד כנגדם, אלא הנהיגם כרועה הצאן, שבשבילן העליתי אותך ובשבילם תמצא חן וחסד וחיים וכבוד לפני.

ראב"ע:

ד"ה ויצעק: דיבר הכתוב דרך משל, כי רבות מריבות עשו עמי ומתרעמים עלי, ואילו היה בהם יכולת היו סוקלין אותי.

פסוק ה'

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם"

תנחומא בשלח כ"ב:

"ויצעק משה אל ה' ויאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלוני" - אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! בינך לבינם אני הרוג. אתה אומר לי: אל תקפיד כנגדן, "כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק" (במדבר י"א) והם ביקשו לסקלני? "...אמר לו הקב"ה למשה: כך אתה אומר? (עוד מעט וסקלוני)? עבור לפני העם, נראה, מי סוקל אותך?!"
התחיל לעבור, עמדו כל ישראל לפניו ונהגו בו כבוד ומורא. אמר לו הקב"ה למשה: כמה פעמים אני מצוה אותך עליהם, שלא תקפיד כנגדם, אלא הנהיגם כרועה הצאן, שבשבילן העליתי אותך ובשבילם תמצא חן וחסד וחיים וכבוד לפני.

רש"י:

ד"ה עבור לפני העם: וראה אם יסקלוך. למה הוצאת לעז על בני?!

ספורנו:

ד"ה עבור לפני העם: ותכל תלונתם בראותם שאתה משתדל להמציא צרכם!

אור החיים:

אולי שידע ה' כל גודל הצמאון בעם ויהיו מסתכנים אפילו בזמן מועט, לזה אמר, כי יעבור לפני העם, פירוש: בדרך שידעו שאתה הולך למצוא להם מים, כדי שישקוט אש הצמאון מהם ביני וביני...