חלום פרעה

פסוק ח'

"...וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה"

בראשית רבה פ"ט (ז'):

ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: פותרין היו אותו, אלא שלא היה קולן נכנס באוזניו. שבע פרות הטובות – שבע בנות אתה מוליד; ושבע פרות הרעות – שבע בנות אתה קובר. וכן אמרו: שבע שבולים הטובות – שבע מלכויות אתה מכבש; ושבע שבולים הרעות – שבע אפרכיות מורדות בך.

"ואין פותר אותם לפרעה" – היתה הכוונה גם כן לומר, שלא היה שום אדם נותן טעם, למה נראה החלום הזה לפרעה ולא לזולתו, ויוסף השיב לו זה ואמר (כ"ה) "את אשר אלוקים עושה הגיד לפרעה", כלומר – שיש סיפק בידו להחיות עם רב; ושלכך נראה החלום הזה אליו ולא לזולתו.

פסוק ח'

"...וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה"

פסוק ט"ו

 "חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ"

האלשיך, מקשה:

למה לא אמר פרעה "ופותר אין אותו לי" כמו שנאמר למעלה "ואין פותר אותם לפרעה" וכמו שאמרו חז"ל: "פותרים היו אבל לא לפרעה". 

"וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ"

בראשית רבה פ"ט (ח'):

"וישלח ויקרא" – להודיעך, שכל אומה ואומה שהיא עומדת בעולם מעמדת לה חמישה חכמים שישמשו אותה; ולא עוד אלא נותן בה הקדוש ברוך הוא שלושה דברים: חכמה בינה וגבורה. שכן סנחריב הרשע אמר (ישעיה י') "בכוח ידי עשיתי וגו'".
וכשהקדוש ברוך הוא דן את העולם - הוא נוטלן ממנה, שנאמר (עובדיה) "והאבדתי חכמים מאדום, ותבונה מהר עשו, וחתו גבוריך תימן".
וכל כך למה? כדי שיבוא יוסף באחרונה ויטול גדולה. אמר הקדוש ברוך הוא: אם יבוא יוסף תחילה ויפתור את החלום, אין זה שבחו. יכולין החרטומים שיאמרו לו: "אילו שאלת אותנו, כבר פתרנו אותו לך". אלא המתין להם עד שנתייגעו והוציאו את רוחו, ואחר-כך בא יוסף והחזירה. עליו אמר שלמה (משלי כ"ט)"כל רוחו יוציא כסיל" – אלו חכמי פרעה. "וחכם באחור ישבחנה" – זה יוסף. שנאמר: "אין חכם ונבון כמוך".

פסוק ח'

"וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה"

פסוקים ל"ז-ל"ח

"וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱ-לֹהִים בּוֹ"

אברבנאל, מקשה לפסוקינו אלה שתי קושיות:

(לפסוק ח') – והדבר הזה קשה, כי למה לא יתיישב על לבו פתרונם ולמה נתיישב על לבו פתרון יוסף, ופרעה לא היה יודע חכמת הפתרון, ובמה ייוודע איפוא שלא היו פותרין אותו כראוי, ושפתרון יוסף היה אמיתי?
(לפסוקים ל"ז-ל"ח) – מה ראה פרעה שאומר לעבדיו: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו", ושאמר לו: "אין נבון וחכם כמוך", ושעשאו אדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים, טרם ידע אם יצדקו דבריו ויצא הדבר לפועל כאשר פתר, אם לא?! כי הנה שר המשקים לא עשה דבר כאשר פתר לו חלומו לטובה. ואולי לא יהיה הדבר כאשר פתר אותו לפרעה, ולמה אם כן גידלו קודם שינסה הדבר, ונתן לו אשה מטובי הארץ?

פסוק נ"א

"וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי נַשַּׁנִי אֱ-לֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי"

ר' אברהם בן הרמב"ם:

ומה שאמר "את כל עמלי ואת כל בית אבי" נראה לי שהטעם שנתכוון אליו: הנה היה לי עמל, אשר שכחתי על-ידי הכבוד והעושר וכיוצא בזה שעברתי אליו, והיה לי צער על חסרון טוב בית אבי ממני, אשר התנחמתי עליו על-ידי הטוב הגדול שהשגתי.

אלשיך:

...נתן אל לבו באשר ה' אתו, כי לא אל חינם הורד שם, אם לא להקדים שכינה במצרים שיהיה הוא "מרכבה" אליה; על-כן בראותו שה' איתו, ועל כן בהיותו בבית אדוניו לא הודיע את אביו יפדנו מאדוניו, ועל הדרך הזה בכל הזמנים היה כמחריש. והנה היה הדעת נוטה שלפחות עודנו בבית-הסוהר ישיח דאגתו לאביו על ידי רץ ירוץ בכתב ידו, אך אשר עצר כוח לבלתי גלות (=לאביו דבר), על כן את הבן הבכור קרא "מנשה" לומר: טוב להודות לה' כי נשני את כל עמלי ואת כל בית אבי, שעל ידו עצרתי כוח לשכוח זה, ...שאם לא כן הייתי מגיד לבית אבי, והאלוקים עשה לבל יגאלנו אביו מצרתו בכל הון ביתו (ולבל) יצוה עליו לשוב לארצו, והיתה מתקלקלת כל תקנת הגלות אשר ראה והתקין הוא יתברך, בהביא שכינתו מצרימה ואת יוסף למרכבה אליה. וזהו "כי נשני אלוקים...".

ר' שלמה דובנא, (ביאור):

...כל כך נתן לי עושר וכבוד, עד כי השכיחני את כל עמלי שהיה לי משנמכרתי, וגם כל בית אבי השכיחני...

ר' יעקב צבי מקלנבורג, הכתב והקבלה:

..ובאמת גודל צדקת לבבו עם ה' היא מנעתהו מלקיים מצות כיבוד אב (=להודיע לאביו שהוא חי), כי כמו שכל התנהגותו עם אחיו כעת, אף שבהשקפה ראשונה נראה כמתנקם בם... באמת לא עשה כל אלה רק מצד צדקתו, לבלי עשות דבר נגד רצון קונו, כי כן היתה גזרת עליון אשר הראה לו בחלום נבואי "ותשתחוינה לאלומתי"... ובחכמה גדולה ובעצה עמוקה עשה שלא יתקיימו השתחואות אלה והכנעתם לפניו בידיעתם שהוא יוסף, כי זאת היתה להם בושה גדולה; הנה להצילם מזה השתדל שיתקיימו בלתי ידיעתם, כי הוא זה שישתחוו לו; כמו שהעיד הכתוב (מ"ב) "ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם", כמבואר שם, ככה היה יוסף חושש בלבבו, אם בתחילת התנשאותו היה מודיע לאביו שהוא חי ושהוא מושל במדינה, פן על-ידי-זה תתבטל גזירת עליון מהשתחואות האלומות ואחד עשר הכוכבים; הנה לסיבה זו – אף שמצד נפשו היה משתוקק לכבד אביו בבשורה טובה – בכל זאת היה צריך להתאמץ ברב כח לבטל מצות כיבוד אב, (כמו שאין מקום למצות כיבוד אב בהיבטל על ידי זה אחת ממצוות ה')... הנה כדי לקיים רצון קונו היה מוכרח להשכיח מלבו כבוד אביו, אף שהיה מוצא את עצמו בכל רגע מחויב לכבדו... והיה נותן תודה לעליון הנותן לו עוז ותעצומה בנפשו לסייעו לבטל רצון נפשו מפני רצון קונו... לכן קרא לבנו מנשה, "כי נשני אלוקים..." הוא הוא המסייעני לבלתי חשוב כיבוד אבי, כאלו הוא שכוח מלבי. ורוב לשון שכחה אינו כי אם מניעת שימת המחשבה על הדבר, להיותו בלתי חשוב בעיניו לתת עליו דעתו (מיך פעראנלאסמט, אויססער אכט צו לאססען). ואמר "כל בית אבי" לכלול כל המצורפים לאביו, כי כולם היו שוים בעיניו לטובה, ולא היה לו טינא בלב על כל מה שעשו לו, כאמרו אחר כך אליהם (מ"ה) "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים". ומה שאמר בשני "את כל עמלי", אין כוונתו לתת תודה שבמעמד התנשאות שכח את כל נגעי לב שהיו לו קודם כניסתו לכל הכבוד הזה, כי אמנם כונתו גם בעת עמלו, בהיותו במעמד העבדות, אף שהיה מוכרח להתעסק בדברים בלתי טבעיים לו, לא היה עמלו זה עליו לטורח ולמשא, כי היה מקבלם בלב שמח, והיה נותן תודה אליו יתברך, שהיה מסייעו בנפשו בזה לבלי חשוב אותם לטורח, כי אם לעשות אותם בטוב לב, וכל העמל הגדול היה בשעתו כנעזב וכשכוח.

רש"ר הירש:

..."שכח" אינה ההוראה היחידה ל"נשה". "נשה" פירושו גם כן היות בעל חוב, היות נושה. ויהיה איפוא פירוש "נשני": את אסוני ואת בית אבי עשה לי אלוקים לנושים. מה שעד כה נראה לי כאסון וכהתעללות, אלוקים עשאו כלי שרת לעצב את אושרי: חוב גדול אני חייב לאסוני ולמשפחתי...