מאכלות אסורים

דעות שונות נאמרו בטעם איסורי מאכלות והרי מקצתן:

מורה נבוכים, מאמר ג' פרק מ"ח:

כל מה שאסרתו התורה עלינו מן המאכלים - מזונם מגונה, ואין בכל מה שנאסר עלינו מה שיסופק שאין היזק בו, רק החזיר והחלב. ואין הענין כן, כי החזיר יותר לח ממה שצריך ורב הפסולת והמותרות, ורוב מה שמאסתו התורה, לרוב לכלוכו ומזונו בדברים הנמאסים. וכבר ידעת הקפדת התורה על ראוית הלכלוכים ואפילו בשדות ובמחנה, כל שכן בתוך המדינה - ואילו היתה מותרת אכילת החזיר, היו השווקים עם הבתים יותר מלוכלכים מבית הכסא, כמו שתראה ארצות הצרפתים היום. כבר ידעת אמרם "פי החזיר כצואה עוברת דמי" ... והטוב שבבשר הוא מה שהותר לנו לאכלו, וזה מה שלא יסופק בו רופא... ודע שאלו הסימנים, רצוני לומר: העלאת גרה ושפיעת פרסה בבהמה, וסנפיר וקשקשת בדגים אין מציאותם סיבת ההיתר ולא העדרם סיבת האיסור, ואמנם הם סימן יודע בו המין המושבח מן המין המגונה...

ספר החנוך, מצוה ע"ג (משפטים):

משרשי מצוה זו, לפי שהגוף כלי לנפש ובו תעשה פעולה וזולתה לא תושלם מלאכתה לעולם, ועל כן באה בצלו ולא לרעתה באה, כי האל לא ידע אבל ייטיב לכל נמצא; כי הגוף בין ידיה (בידי הנשמה) כמו הצבת ביד הנפח אשר עמו יוציא כלי למעשהו. ובאמת הכלים מכוונים ונאים; וכמו כן בהיות בגוף שום הפסד, תתבטל פעולת השכל כפי אותו הפסד, ועל כן הרחיקתנו התורה השלמה מכל דבר הגורם לגוף הפסד. ועל הדרך הזה – לפי הפשט – נאמר שבא לנו האיסור בתורה בכל מאכלות האסורות, ואם יש מהן שלא נודע לנו ולא לחכמי הרפואה נזקן, אל תתמה עליהם, כי הרופא הנאמן שהזהירנו בהם חכם יותר ממך ומהם. וכמה נסכל ונבהל מי שיחשוב, שאין לו בדברים נזק או תועלת אלא במה שהשיג הוא!
ויש לך לדעת, כי לתועלתנו לא נתגלה סיבתן ונזקן, פן יקומו אנשים מחזיקין עצמם כחכמים גדולים ויתחכמו לאמר: "נזק פלוני שאמרה התורה שיש בדבר פלוני איננו כי אם במקום פלוני שטבעו כן ובאיש פלוני שטבעו כן." ופן יתפתה לדבריהם האחד מן הפתאים, על כן לא נתגלה טעמן להועיל לנו מן המכשול הזה...

עקדת יצחק, פרשת שמיני:

והראוי שנדע, כי לא לענין בריאות הגוף וחליו נאסרו אלו המאכלות כמו שכתבו קצת, חלילה! שאם כן נתמעטה מדרגת התורה האלוקית מהיותה במדרגת ספר קטן מספרי הרפואות הקצרים בדבריהם וטעמם, וזה מגונה! מלבד שכבר אפשר לתקן אותם במיני טיבולים או הרכבות בהם יתבטל כח ההיזק ההוא כמו שמבטלין כח הסמים הממיתים אשר מהם נעשו התרופות כולם, ואם כן לא ישאר האיסור על עמדו, ותעשה התורה פלסתר. גם שהגויים הבלתי נשמרים אוכלי בשר החזיר ושאר הבהמות והעופות והדגים הטמאים, הנה ראינו שהם חיים על הבריאות ואין עייף ואין כושל בהם לזאת הסיבה.
אמנם מה שנאסרו לנו הוא לעניין חולאי הנפש ובריאותה, כי הם מתועבים ומשוקצים ומזיקים אל הנפש המשכלת ומולידים בה האטימות ורוע המזג וקלקול התאוות, אשר מהם תתהווה רוח הטומאה המטמאה הדעות והמעשים ומגרש רוח הטהרה והקדושה ממנה, שעליו ביקש דוד (תהלים נ"א) "ורוח קדשך אל תקח ממני", ואמר (שם): "לב טהור ברא לי ורוח נכון חדש בקרבי." ולזה נקראו בתורה המאכלות האסורות והמותרות בשם טומאה וטהרה, להורות כי טעם איסורם הוא מצד הרוח הרעה, רוח זנונים הנמשכת לאוכליהם. והשומר עצמו ירחק מהם, כמו שיזהר מן הדברים הממיתים.

שד"ל, ה"משתדל":

... יהיה כל אחד מישראל מובדל בחוקים ותורות מן האומות העולם ולא ילמד ממעשה האומות וידבק תמיד באלוקי אבותיו, "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני". אך מלבד הטעם הזה התלוי בזמנים ובמקומות (שאם היו כל אנשי העולם מאמינים באל יחיד ושומרים משפטים ישרים - לא היתה הפרשה הזאת צריכה), הנה ריבוי המצוות והחוקים הוא מועיל בכל מקום ובכל זמן לתקן המידות וזה משני צדדים: 1) כי המצוות האלוקיות שאדם שומר, הרי הן מזכירות אותו בכל שעה את האל אשר ציוה המצוות ההן, וזיכרון האל והשגחתו... כל זה מתג ורסן העוצר ומונע התאוות מהתגבר על האדם וקובע בלבו יראת האלוקים לבלתי יחטא. 2) כי אין תחבולה לאדם להתגבר על יצרו ולמשול ברוחו, אלא בהרגילו את עצמו לפרוש מן ההנאות ולסבול הצער והדחק וכטעם (איכה ג') "טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו", והפילוסוף Epictetus אמר: אם ישים אדם שתי מילות אלה על ליבו, בטוח הוא שלא יחטא, ואלו הן: "Sustine et abstine"= "סבול ופרוש", סבול הצער ופרוש מן התענוג. והנה ריבוי המצוות והחוקים מרגיל האדם למשול ברוחו ולסבול ולפרוש.

פסוק ז'

"וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא... וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם"

מדרש שוחר טוב תהלים פ':

למה נמשלה מלכות אדום לחזיר? מה חזיר בשעה שהוא רובץ, מוציא טלפיו ואומר: "ראו שאני טהור", כך מלכות אדום – מתגאה וחומסת וגוזלת ומראה עצמה כאילו הם דינים של אמת.

נוסח אחר בויקרא רבה י"ג:

... מתגאה וחומסת וגוזלת ומראה עצמו כאילו מצעת בימה (=מציעה בגד צמר על שולחן שישבו השופטים סביביו למשפט - מפרושו של ר"ש שטרשון). ומעשה בשלטון אחד שהיה הורג הגנבים והמנאפים והמכשפין, גחן ואמר לסנקליטיו (= הרכין עצמו ולחש באזני יועציו): שלשתם עשיתי בלילה אחד.