יהודה
בראשית פרק מט, פסוקים ח - יב
| א. | הקריאה ליהודה |
"יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ"
רש"י:
לפי שהוכיח את הראשונים בקנטורים, התחיל יהודה נסוג לאחוריו וקראו יעקב בדברי רצוי: "לא אתה כמותם!"
ר' שלמה דובנא, (הבאור):
מלת "אתה" או "אתם" או "אני" וכדומה הבאה קודם הפועל או השם המחובר עם הכינוי ההוא עצמו או אחריו, איננו כמו שחשבוהו המדקדקים לזר ושפת יתר, רק יורה על היפך הענין הקודם לו וביאורו כמו "אבל", או על הפך הענין שאחרי זה, כמו (במדבר י"ד) "ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה", וכן (שמות י"ט) "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" תבוא מילה "ואתם" ואחריו "תי"ו לנוכח...
1. |
מה הקושי בפסוקנו? |
2. |
האם בא הכלל הדקדוקי שבדברי הבאור לסייע לרש"י או לא? |
| 3. |
במה דומה הפסוק במדבר י"ד ל"ב לפסוקנו? |
| ב. | הנמשל ב"גור אריה" |
"גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה"
רש"י:
על דוד נתנבא. בתחילה "גור" (שמואל ב' ה') "בהיות שאול מלך עלינו אתה היית המוציא והמביא את ישראל, ולבסוף "אריה" שהמליכוהו עליהם, וזהו שתרגם אונקלוס: "שלטון יהא בשרויא (ובסופא יתרבא מלכא)", "שרויא" – בתחילתו.
גור אריה כמו (שופטים י"ד) "והנה כפיר אריות", הנער קרוי 'גור' (יחזקאל י"ט) "בתוך כפירים רבתה גוריה"; ולפי שהוא קל וגיבור יותר מאריה זקן, ממשיל את יהודה לגור אריות.
מה ההבדל בדרך הפרשנית בין רש"י לרשב"ם? |
| ג. | בביאור "מטרף בני עלית" |
"מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ"
רש"י
:ד"ה מטרף: ממה שחשדתיך ב"טרוף טורף יוסף, חיה רעה אכלתהו" – וזהו יהודה שנמשל לאריה.
ד"ה בני עלית: סילקת את עצמך ואמרת (בראשית ל"ז) "מה בצע כי נהרוג את אחינו", וכן בהריגת תמר שהודה (בראשית ל"ח) "צדקה ממני".
ד"ה מטרף בני עלית: דמית לי בני לגור אריה כאשר עלית עם הטרף... וזהו פשוטו. ואם נפרשנו על דבר יוסף, היה ראוי שיהיה תחת "עלית" – העלית, כי עלית פועל עומד, והנה הפסוק אחריו לעד.
ד"ה מטרף בני עלית: אתה יהודה בני, לאחר שעלית מלטרוף טרף באומות ותכרע ותשכב בעירך, לא יבוא אויב להחרידך ולהקימך ממקומך וזהו עיקר פשוטו. "בני" כפילו של "יהודה". והמפרש במכירת יוסף לא ידע בפשוטו של פסוק ולא בחילוק טעמים כלל.
1. |
הסבר את המקומות המסומנים בקו. |
| 2. |
ר' שלמה דובנא, אומר על פירוש הרשב"ם: ואף על פי כן - נקי הוא רש"י מתלונת הרשב"ם. הסבר במה טעה הרשב"ם בהבנת רש"י! |
| 3. |
גם טענת הראב"ע על רש"י אינה טענה. הסבר במה לא צדק. |
| 4. |
מהי הטענה העניינית – לא הלשונית – שאפשר לטעון נגד פירושו של רש"י? |
| ד. | "עד כי יבוא שילה" |
"לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה... עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים"
רש"י:
ד"ה לא יסור שבט מיהודה: מדוד ואילך. אלו ראשי גלויות בבל, שרודים את העם בשבט, שממונים היו על פי המלכות.
ד"ה ומחוקק מבין רגליו: תלמידים – אלו נשיאי ארץ ישראל. (בעקבות הוריות י"א: אלו בני בניו של הלל שמלמדים תורה לישראל)
1. |
מה רצה רש"י לתקן בדבריו? |
רש"י:
ד"ה עד כי יבוא שילה: מלך המשיח, שהמלוכה שלו; וכן תרגמו אונקלוס, ומדרש אגדה שילו – שי לו, שנאמר (תהלים ע"ו י"ב) "יובילו שי למורא".
ד"ה לא יסור שבט מיהודה: המלכות הניתן לו להשתחוות לו כל אחיו לא תפסוק ממנו כל אותה הגדולה ולא מחוקק ושררה מזרעו עד כי יבוא יהודה שילה, כלומר: עד כי יבוא מלך יהודה – רחבעם בן שלמה שבא לחדש המלוכה בשילה, שזהו קרוב לשכם. אבל אז יסורו עשרת השבטים ממנו וימליכו את ירבעם ולא נשאר לרחבעם בן שלמה רק יהודה ובנימין.
ד"ה ולו יקהת עמים: קבוצת האומות שהיו כפופים תחת שלמה אביו... נתקבצו שם להמליך רחבעם כדכתיב (דבה"י ב' י') "וילך רחבעם שכמה כי שכם בא כל ישראל להמליך אותו", ושכם אצל שילה, כדכתיב ביהושע (כ"ד) "ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה" וכל הפרשה, ולבסוף מפרש כל אלה הדברים לפני ה' בשילה. וגם בשופטים (כ"א) "הנה חג ה' בשילה... למסילה העולה מבית אל שכמה"...
וקרקע חלקה היה בשכם סביב האלה אשר עם שכם הראויה להתקבץ שם בני אדם ולכבוד משכן אשר בשילה הסמוך שם. ופשט זה תשובה למינין. שאין כתוב כי אם 'שילה' – שם העיר, שאין לעז במקרא (לפי פירוש רוזין: אין מילה זרה salu לטינית salus = ישע) ולא "שלו" כתוב כאן כדברי העברים, ולא שליח* כדברי הנוצרים. ויעקב, עיקר הגדולה של יהודה שמדוד עד רחבעם פירש; אבל חוסר הגדולה לא רצה לפרש, אלא מכללו של מקרא אתה מדקדק שמשילה ואילך נתמעטה.
ראב"ע, (בפירושו הארוך לבראשית שאינו בחומשים שלנו והוצא לאור ע"י פרידלנדר 1878):
ד"ה לא יסור: הטעם התוקף והממשלה לא תסור ממנו עד אשר יעלה מעלה, עד בוא דבר שילה. כמו שאמר המשורר (תהלים ע"ח) "וימאס באוהל יוסף" זהו שילה... "ויבחר את שבט יהודה, את הר ציון אשר אהב", ולמעלה כתוב בזה המזמור "ויטוש משכן שילה" עד שאמר בסוף המזמור "ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאות צאן... לרעות ביעקב עמו". וזהו הפירוש הנכון, כי אז נתקיים "ולו יקהת עמים", כי לא בא יעקב אבינו לבאר המאורע הרע העתיד, רק להגיד הטוב שיבוא להם ולבניו, לחזק הדבר בכל כוחו.
ואם אמרנו: "עד כי יבוא שילה" – כי אז תאבד הממשלה והמלכות תיפסק מזרעו, אם כן אין זה דרך המברך. ועוד: כי לעולם לא יאמר "עד" בפסוק למעט כי אם להוסיף, כדרך שאמר ליעקב אבינו (בראשית כ"ח) "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך... כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך". ואם השם יעזבנו אחר שיעדה את כל זה, מה הועילה לו כל הטובה שעשה עמו?! רק זהו הטעם: כמו שמדברים בני אדם איש לרעהו: "הנה אנכי מפרנסך ומנעילך ומלבישך ומוציאך כל צרכיך עד שאגדלך, עד שתהיה שר או שלטון או מלך" וזה יהיה מרוב אהבתו, ואין דרך שיאמר לו, כי אז יעזבהו.
וזו תשובת הטוענים הנכונה והנכוחה.
ועוד כי יוסיף לברך בדבריו "אוסרי לגפן עירה" וכל הפסוק והבא אחריו: "חכלילי עינים" – ואם כדברי המפסיקים הברכה, לא היה ראוי אחר כך שישוב לברך. עתה כאשר פירשנו, הדבר הולך וגדל עד כי גדל מאד, וזהו דרך המברך.
2. |
מה פירוש "שילה" לפי המפרשים הנ"ל, ולאיזה מאורע היסטורי התכוונו הראב"ע והרשב"ם? |
| 3. |
מי הם "העברים" האומרים "שלו", אשר אליהם מתנגד הרשב"ם? |
| 4. |
גם הראב"ע וגם הרשב"ם (כרוב פרשנינו בכל הדורות) מתווכחים עם תפישת הנוצרים את פסוקנו. מה טענות הרשב"ם, ומה טענת הראב"ע? |
5. |
מה בין רש"י, ראב"ע ורשב"ם בפירוש הביטוי "עד כי"? |
6. |
במה עוזר מזמור ע"ח לתפישתו של ראב"ע? |
6. |
לשם מה מאריך הרשב"ם בהסברים גיאוגרפיים למקומו של שילה? |
7. |
מהי חולשת פירושו של הרשב"ם? (וכבר תפשו אותו פרשנים מאוחרים על כך.) |
------------------------------------------------------------------------------------
* כוונתו לתרגום של הירונימוס: qui m'etteundus est "עד יבוא השלוח".
שאלה קשה ביותר
