פרשת ויגש
שנת תש"כ
הרעב במצרים
בראשית פרק מז, פסוקים יג - כז
בעל עקדת יצחק, שואל:
למה הוזכר בכאן כל זה הענין מחוק החמשית (פסוק כ"ד) והעברת העם לערים (כ"א) וחוק הכהנים מאת פרעה (כ"ב), כי כל זה יאות להכתב בספרי נימוסי פרעה, לא בתורה האלוקית.
וזו אחת מתשובות אברבנאל:
שממה שראו ישראל את המצרים מקבלים על עצמם עול החמשית ממה שיוציאו מאדמתם, ושהיה חוק הכוהנים שמור והם חפשים מעול מלכות ואוכלים מנת המלך דבר יום ביומו, לא ירע בעיניהם כשיצוה ה' לתת המעשר ללויים ומעשר שני לעניים והיות כוהני ה' אוכלים את מתנות הכהונה תמיד.
וכן שד"ל:
ד"ה רק אדמת הכוהנים לבדם לא היתה לפרעה: חזר ואמר זה אולי כדי שיתרשם הענין יותר בלב ישראל ולא ירע בעיניהם רוב מתנות כהונה.

| 1. |
מהי חולשת תשובתם? |

| 2. |
נסה לענות תשובה אחרת לשאלת בעל העקדה.
השתמש בתשובתך בהשוואת הפסוקים:
בראשית מ"ז כ"ב
"רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם" |
במדבר י"ח כ"ד
"כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה' תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה עַל כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה"
דברים י' ח'-ט'
"בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ... עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו ה' הוּא נַחֲלָתוֹ" | |
פסוק י"ד
"וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה"
רמב"ן:
ד"ה וילקט יוסף: סיפר הכתוב זה וגמר הענין בכל הפרשה להודיע מעלות יוסף בחכמה בתבונה ובדעת וכי היה איש אמונים, שהביא כל הכסף בית פרעה ולא עשה לעצמו אוצרות כסף ומטמוני מסתרים בארץ מצרים או לשלחו לארץ כנען, אבל נתן למלך הבוטח בו כל הכסף וקנה לו את האדמה, גם הגופות, ומצא בזה חן בעיני העם, כי השם הוא המצליח את יראיו.
| 1. |
מהי השאלה הכללית שרצה הרמב"ן לישב כאן? |

| 2. |
היכן מצינו עוד בחומש בראשית שהרמב"ן מישב תמיהה מעין זו? |
| 3. |
מהיכן למד שמצא יוסף בתקנותיו חן בעיני העם? |
ר' יוסף אבן כספי, טירת כסף:
וסיפר "וילקט יוסף את כל הכסף" ושינה לשונו בענין הבאתו אל פרעה ואמר "ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה", להורותינו כי בדין היה לקחת לו ממנו שכר ביטולו.
ר' יוסף אבן כספי, מצרף לכסף:
אמנם אחרי זה כתוב "ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה", להגיד צדקת הצדיק, כי על כל פנים ראוי לו שיקח הוצאותיו ואגר בטלה, וחי ה' כן עשיתי אני אילו הייתי שם.
| 4. |
מהי הפליאה שעמד עליה אבן כספי בשני פירושיו? |
| 5. |
היש סתירה בין שני פירושיו? |
| 6. |
האם מסכים הוא עם דעת הרמב"ן או שונה ממנו? |
פסוק י"ט
"קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ"
רמב"ן:
הנה אמרו לו, שגם גופם יקנה לעבדים לפרעה וכן אמר (מ"ז כ"ג): "הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה", אבל אמר (מ"ז כ'): "ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה, כי מכרו מצרים איש שדהו", ולא אמר שיקנה גופם, רק האדמה.
והטעם, כי הם אמרו לו, שיקנה אותם לעבדים עושי מלאכת המלך כרצונו, והוא לא רצה רק לקנות את האדמה, והתנה עמהם שיעבדו אותה לעולם ויהיו בה אריסי בית אבות לפרעה; ואחרי כן אמר להם "הן קניתי אתכם ואת אדמתכם לפרעה", לא לעבדים, כאשר אמרתם לי, רק עם האדמה תהיו לו.
והנה ראוי שיטול המלך שהוא אדון הקרקע ארבע הידות ואתם החמשית, אבל אני אתחסד עמכם, שתטלו אתם חלק בעל הקרקע ופרעה יטול החלק הראוי לאריס. אבל תהיו קנויים לו, שלא תוכלו לעזוב את השדות, וזה טעם מה שנדרו לו "והאדמה לא תשם", שלא תשם לעולם.
ולכך אמרו לו (כ"ה): "נמצא חן בעיני אדוני", שהקלת עלינו ליטול ארבע הידות, שנוכל לחיות בהם "והיינו עבדים לפרעה", כאשר נדרנו, שנעבוד את האדמה לרצונו.
| 1. |
מה הקושי בכתוב שרצה הרמב"ן לישב? |
| 2. |
מה האופייני בתקנות יוסף לדעת הרמב"ן? |
| 3. |
הסבר את המקומות המסומנים בקו. |
פסוק כ"ג
"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף... הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה"
העמק דבר:
האדמה קנה לחלוטין אבל אותם בעצמם לא קנה באמת, רק היום, באשר אין לכם מאומה במה להתפרנס, הרי קנויים אתם לשעה זו לקבל ממני זרע.

| 1. |
מה התמיהה שרצה לישב? |
| 2. |
האם מסכים הוא עם דעת הרמב"ן דלעיל או חולק הוא על דעתו? |
פסוק כ"ב
"רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה"
מדרש הגדול (על פי "תורה שלמה" להרב כשר, כרך ז' פרק מ"ז סימן נ"ז):
באותה שעה עמדו המצרים והבריחו עצמן אצל הכומרים, לאמור "כוהנים אנחנו"! מה עשה יוסף הצדיק? נכנס לבתי האריכות (כנראה צ"ל "הארכיון") והוציא הטמסין שלהם (=מלשון יווני "טומוס" = רשימת שמות) שפלוני ממשפחת פלוני ופלוני ממשפחת פלוני, והיה יודען וכותב לכל אחד ואחד בטובתו, לכך נאמר "רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה".
| 1. |
מהי התמיהה בפרקנו שרצה לישב, ועל סמך איזה רמז בכתוב דרש הדרשן מה שדרש? |
פסוק כ"ז
"וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ"
סנהדרין ק"ו:
(במדבר כ"ה) "וישב ישראל בשטים". אמר ר' יוחנן: כל מקום שנאמר "וישב" אינו אלא לשון צער, שנאמר "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות"; (בראשית ל"ז) "וישב יעקב בארץ מגורי אביו... ויבא יוסף את דבתם רעה"; (בראשית מ"ז) "וישב ישראל בארץ מצרים... ויקרבו ימי ישראל למות"; (מלכים א' ד') "וישב יהודה וישראל בטח איש תחת גפנו... ויקם ה' שטן לשלמה".

| 2. |
הסבר מהו הרעיון בדברי ר' יוחנן אלה, הלא לכאורה מילת "וישב" משמש לשון ישיבה בשלווה ובטח (כן מקשה בעל "עיון יעקב" – פירוש על עין יעקב). |
| 3. |
מה צער יש כאן בפסוקנו? (והלא "ויקרבו ימי ישראל למות" אינו אלא דבר שבטבע!) |
------------------------------------------------------------------------------------
ועיין רש"י ל"ז ב' "בקש יעקב לישב...".