הפטרה
עמוס פרק ב, ו - פרק ג, ח
א. | המיוחד בנבואת ישראל ובחטאיהם |
1. |
במה שונה הנבואה של ישראל (ב' ו'-ט"ז) משש הנבואות על העמים שכני ישראל ועל יהודה? (א' ג' – ב' ה'). |
2. |
במה שונה חטאם של ישראל (ב' ו'-ח') מחטאי העמים עובדי עבודה זרה? |
ב. | שאלות מבנה וסגנון |
1. |
במה מהווים פסוקים ט'-י'-י"א יחידה אחת, וכיצד היא מתקשרת עם הפסוקים הקודמים לה והבאים אחריה? |
2. |
הלא מבחינה זמנית קודם המסופר בפסוק י' למסופר בפסוק ט', ולמה הקדים את המאוחר? |
3. |
מה ראה הכתוב אשר דיבר על ישראל החל מפסוק ו' בגוף שלישי ("על מכרם" "דרך ענוים יטו...", "ויין ענושים ישתו", "השמדתי את האמורי מפניהם") לעבור בפסוק י' לגוף שני: "ואנכי העליתי אתכם ממצרים ואעלה אתכם..."? |
4. |
השווה: פסוק ט' "וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי" פסוק י' "וְאָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי" פסוק י"ג "הִנֵּה אָנֹכִי" מה סיבת ה"הנה" במקום הזה? |
ג. | שלושה וארבעה פשעי ישראל |
"עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ"
יומא פ"ו:
ר' יוסי בר' יהודה אומר: אדם עובר עברה פעם ראשונה מוחלין לו; פעם שניה – מוחלין לו; שלישית – מוחלין לו; רביעית אין מוחלין לו, שנאמר: "כה אמר ה': על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו". ואומר (איוב ל"ג) "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר".
אמר אליהוא [באיוב]: "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר". והטעם: כי יזהירנו, ואם לא ישמע – יענישנו בפעם הרביעית. ויפת אמר: על הדור הרביעי, אם היו כל הדורות רשעים. והגאון אמר: שלושה עונות סלחתי לו, וזאת הרביעית, לא אסלח.
רד"ק:
אף על פי שעברו על שלשה עברות חמורות, והם עכו"ם, גילוי עריות ושפיכות דמים, לא נחתם גזר דינם לפני להחריב ארצם ולהגלותם ע"י מלך אשור, אלא על החמס, והוא הרביעי, ועליו הענישם על כל מה שעשו.
וכן בדור המבול: אף על פי שהיו בידם כמה עברות, לא הענישם אלא על החמס, שנאמר (בראשית ו' י"ג) "כי מלאה הארץ חמס מפניהם", וכל שכן כשהחמס בא ע"י השופטים, שהיה להם להעמיד הצדק והם ע"י השוחד מטים הדין... פירוש "לא אשיבנו" – לא אשיבנו אל סליחתי שסלחתי לו שלש פעמים והייתי משיב אותו בכל פעם אל סליחתי אם לא היה שב אל פשעו, אבל אחר ששב עוד אל פשעו אענישנו על כולם.
...לכן נראה לי לפרש, שלא אמר בנבואות האלה 'על שלשה פשעי ישראל', כי אם על שלשה הפשעים החמורים מכל הפשעים, שהם עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים ששלשתם נמצאו מסתמא בכל אומה ואומה... ויאמר מכאן שכל אומה היתה חייבת לשם יתברך בשלשה הפשעים האלה כפי שטיפתם במעשים המגונים, וכשיתוסף עליהם פשע רביעי תתמלא סאתם ויקבל מיד עונש כולם...
ועתה ינבא על ישראל ויאמר: אחרי אשר ראיתם שהאומות האלה על החמס שעשו לישראל נגזרה עליהם מכת חרב והרג ואבדן, וגם על יהודה מפני החמס שעשו לקב"ה במאסם את תורתו... האם תחשבו אתם, בני ישראל, להנצל בהיותכם נלכדים בעוונות האומות...
כי הנה שלושת הפשעים החמורים שהיו בשאר האומות גם כן הם בישראל, האם עליהם ועל הרביעי לא אשיבנו? באמת חרפתו ישיב לו אדוניו!
מספר שלשה וארבע לאו דוקא, וכן (משלי ל' כ"א) "תחת שלשה רגזה ארץ, ותחת ארבע לא תוכל שאת", וכן אחרים שם.
והטעם בזכירת שלשה בכמו אלה הענינים – ריבוי גדול, חיזוק, כמו (יחזקאל כ"א י"ט) "חרב שלישתה", (קהלת ד' י"ב) "והחוט המשולש...". וטעם "לא אשיבנו" שליליות אמרו (יואל ד' א') "אשיב את שבות..."
והכוונה בכל זאת לזכור עם כל איבוד עם ועם סיבה וסיבות, לקיים השורש המונח (שבת נ"ה): "אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עוון". ולכן יאמר, כי עוונות רבות ורבות עשו אלה, אבל יזכור בפרט אחד קשה והוא המכונה ברביעית.
1. |
מי מן המפרשים דלעיל הולך בעקבות הגמרא? |
2. |
על איזה סמך מיוסדת סברתו של יפת (המובאת בדברי ראב"ע)? |
3. |
מה פירוש המילים המסומנות בקו בדברי יפת ומה באו לתקן? |
4. |
מה הדמיון שמצא רד"ק בין מקומנו לבין דור המבול? |
5. |
מהי ההוכחה בתורה, שלא העניש ה' את דור המבול אלא על החמס? |
6. |
מה הצריך את האברבנאל לפרש "לא אשיבנו" בתמיהה, ולא כפי שפירשו רד"ק – בניחותא? |
7. |
במה שונה אבן כספי בפירושו מכל הפירושים האחרים? |
ד. | בביאור "על מכרם" וכו' |
"עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם"
ילקוט שמעוני, קמ"ב:
... (בראשית ל"ז כ"ז) "וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף" – כל אחד ואחד מהם נטל שני כספים לקנות מנעלים לרגליהם, שנאמר: "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים".
מדרש עשרה הרוגי מלכות (אייזנשטט, אוצר המדרשים 444):
פעם אחת היה יושב הקיסר ועוסק בתורה ומצא כתוב (שמות כ"א) "וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת" – והלך וטח הבית בנעלים ודבקם בכתלים, ושלח אחר ר' שמעון בן גמליאל וחבריו ואמר להם: אם כן אתם חייבים מיתה, קבלו על עצמכם דין שמים. אמרו לו: למה? אמר להם: בשביל אחי יוסף שמכרו את יוסף, דכתיב "וימכרו את יוסף בעשרים כסף" וכתיב "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים", ולכן טח אותו רשע את הבית במנעלים, כדי שיכירו באיזה דבר מכרו את יוסף, "בעבור נעלים" – בדמי נעלים.
תנחומא נח:
"נח איש צדיק" על שזן בריותיו של הקב"ה נקרא צדיק. שני בני אדם נקראו צדיקים על שזנו את הבריות: נח ויוסף, שכן כתיב בו: "על מכרם בכסף צדיק" וכתיב בו (בראשית מ"ז) "ויכלכל יוסף את מצרים".
ד"ה על מכרם: על השופטים ידבר, והעד "צדיק בריבו" בהשפטו והנה נחשב כאילו מכרוהו.
רד"ק:
...השופטים שהיה להם להעמיד הצדק והם ע"י השוחד מטים הדין וזהו שאמר "על מכרם הכסף צדיק", שהוא צדיק בדינו.
ד"ה בעבור נעלים: אפילו בעבור נעלו שיתנו לשופט יטה דין האביון שהיה זכאי בדינו.
1. |
מה ראו המפרשים (וכן גם אלה שלא הובאו בזה) שלא ללכת בעקבות המדרשים? |
2. |
מניין לפרשנים (ובדרך זו הלכו רוב הפרשנים) שהמדובר כאן בשופטים? |
"עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם"
רש"י:
ד"ה על מכרם בכסף צדיק: הדיינים היו מוכרים את מי שהיה זכאי בדין בכסף שוחד, שהיו מקבלים מיד בעל דינו.
ד"ה ואביון בעבור נעלים... ואומר אני שכך פירושו: מטים משפט האביון, כדי שיצטרך למכור שדהו, שהיה לו בין שדות הדיינים, וזה עוקף עליו ונוטלה בדמים קלים, כדי לגדור ולנעול כל שדותיו יחד ולא יפסיק זה ביניהם.
3. |
היכן מצינו בתורה צדיק בהוראה זו של "זכאי בדינו"? |
4. |
במה סטה רש"י מדעת כל המפרשים ומה הביאו לכך? |