גיליון זה הוא המשכו של גיליון וישלח תשט"ז, עיין שם וצרפהו לגיליוננו זה!

א.	"וייאבק איש עמו"

יוסף אבן-כספי, משנה כסף חלק א' המכונה "טירת כסף":

אמנם אמרו "וייאבק איש עמו" הוא מראה הנבואה עד מלת "שם" (פסוק ל'), ותחילת זאת ההשגה היה כאשר נותר הוא לבדו, וזה מבואר טעמו...
כלל זאת המראה היא לפי דעתי כפשוטו המובן אצל היודעים, רצוני בזה שיעקב אחר שהתפעל בלילה ההוא ביגיעה מסידור המחנות ומהעברת נשיו ובני-ביתו, שעם היגיעה הזאת נצטרף הפחד והחרדה מאיש מציק ומיצר, הניח מעט חושיו בחצי הנשאר מן הלילה ויישן ויחלום, והנה בא אחד שנאבק עמו וכל הנמשך מזה; וזה כמו שקרה ליהושע בהיות מחשבתו טרודה בעניין המלחמות... אמנם העולה מכלל זאת ההשגה שהיתה בלילה בחלום של נבואה וברכת המלאך ליעקב באחרית כאילו נודע לו בזה, כי אף על פי שעת צרה היא ליעקב הנה ממנה ייוושע. וראה הפלגת זה הסיפור, אם עינים לך, כי בתחילה היה ההשגה בענין גס, כאילו הוא איש מכלל האנשים; ואחר נתדקדק העניין מעט אחר מה שאמר לו "שלחני כי עלה השחר", נראה לו מזה כי אינו מכלל ההמון, אבל הוא איש נכבד, לכן אמר יעקב לו: "לא אשלחך כי אם בירכתני" (פסוק כ"ז), כי זה מנהג הקטן לגדול בארץ ההיא, גם בארצנו זאת; וכאשר בירך המלאך ליעקב, והמלאך הזה הולך וסובב, ויעקב עולה מעט מעט בסולם ההשגה, מצורף למה ששמע מברכת המלאך "שרית עם אלוהים", הנה נתן לבו לדעת מה טיבו של זה, ושאל אותו "הגידה נא שמך" (פסוק ל'), והוא השיבו במאמר קצר וסתום בלתי גוזר דבר. ושב לברך אותו, עד שאחרי זה נתאמת אצלו שמה שראה היה מלאך. ואז הקיץ משנתו ונסתלקה השגתו וזכר כל המאורע בחלומו, כי זהו לעולם דרכי החלומות של נבואה. ולכן אחר שהקיץ, קרא שם המקום פנואל "כי ראיתי אלוהים פנים אל פנים"(פסוק ל"א). ואין ספק אצלי שאמרו "והוא צולע על ירכו" (פסוק ל"ב) הוא עניין מוחש שנשאר לו, אחר שהקיץ ולכן ציוה לבניו, שלא יאכלו גיד הנשה לזכר זה המאורע, כי בזכרנו זה המאורע תתעורר נפשנו לדעת עניין המראות והחלומות אשר בנבואה. ומי שיתעורר לדעת זה, יתעורר בהכרח לדעת המציאות כולה. ואין ראוי לשאול מה תועלת זה, כי זה כל האדם, וכבר הודעתיך כי מצות הלשון והמעשה להרגיל ולהזכיר הנפש. ותמה אני מן הגדולים ממני בחכמה ובשנים, איך נטו מזה, והלוא כולנו יודעים אנשים ונשים שכמו זה החלום יקרה לנו פעמים רבות ויקרה לנו עם זה גם כן מאלו המקרים, עד שכמה אנשים ראינו בעינינו הגיעו להם אלו הפגעים וכיוצא בזה בשנתם... והנה יעקב אבינו היה כמונו בן-אדם תולעת, ואם נתחלף ממנו ביתרון ההשגה. ...ולמה אאריך, ואני קץ בו, וגם הלשון הקצר אינו כותב ברצון נפשי, רק שמלאך דוחה את ידי ומניע קולמוסי.

1.

הסבר את המקומות המסומנים בורוד.

2.

מה הוא מובנה של ההיאבקות כולה, לפי דעת אבן כספי?

3.

מה הדמיון שמוצא אבן כספי בין יעקב אבינו כאן לבין יהושע? (לאיזה מקום בספר יהושע כיוון בדבריו?)

4.

מה היא הדעה בעניין פגישת יעקב עם "האיש", שעמה מתווכח אבן-כספי בסוף דבריו (החל מן "ותמה אני")?

------------------------------------------------------------------------------------

הערה: ר' קלונימוס בר' קלונימוס בן זמנו באגרת ביקורת כותב למקום זה "והלוואי והיה המלאך דוחה עטו מידו והלאה, שלא יכתוב הדברים".

ב.	היאבקות יעקב

מדברי מדרש לקח טוב:

פסוק כ"ה

"וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר"

עד שיעלה שחר לישראל – ישועת ישראל, שהוא דומה לשחר, כי הגלות דומה ללילה; אומות העולם ומלכות אדום הרשעה הם נאבקים עם ישראל כדי להטעותם מדרך ה', שנאמר (שה"ש ז' א') "שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך".

פסוק כ"ו

"וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ"

לא יכול להוציא את ישראל מייחודו של מקום.

פסוק כ"ו

"וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ"    

זה המילה, וכן גזרה מלכות הרשעה שמד שלא ימולו את בניהם.

פסוק כ"ז

"וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ"     

אלה שטמאו בימי השמד.

והשווה לדבריו:

רמב"ן, פסוק כ"ו:

...והעניין, כי המאורע כולו רמז לדורות, שיהיה דור בזרעו של יעקב יתגבר עשו עליהם, עד שיהיה קרוב לקעקע את ביצתן. והיה זה דור אחד בימי חכמי המשנה, בדור של ר' יהודה בן בבא וחבריו, כמו שאמרו: אמר ר' חייא בר אבא: אם יאמר לי אדם תן נפשך על קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא, אני נותן, ובלבד שיהרגני מיד, אבל בדורו של שמד איני יכול לסבול. ומה היו עושין בדורו של שמד? היו מביאין כדוריות של ברזל ומלבנין אותן באוּר, ונותנין אותן תחת שחיהן, ומשיאין נפשותיהן מהם. ויש דורות אחרים שעשו עמנו כזה, ויותר רע מזה, והכל סבלנו ועבר עלינו, כמו שרמז (ל"ג י"ח) "ויבוא יעקב שלם". 

1.

באיזו דרך הולך המדרש בפרשו את היאבקות יעקב עם המלאך? היעזר בדברי הרמב"ן!

2.

במה שונה הוא מפירושו של אבן כספי?

3.

#.  אם זהו פירושו של ענייננו, מה מקומו בין הכנות יעקב לבין פגישתו עם עשו בפרק ל"ג?

4.

במה שונים דברי הרמב"ן מדברי המדרש (אשר בעקבותם הוא הולך!)?

5.

האם פירושו של הרמב"ן לל"ג י"ח הוא פשוטו של מקרא או דרש?

ג.

גיד הנשה

פסוק נ"ג

"עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה"

ספר החינוך:

משורשי מצוה זו שתהיה רמז לישראל שאף על פי שיסבלו צרות רבות בגלויות מיד העמים ומיד עשו, שיהיו בטוחים שלא יאבדו, אלא לעולם יעמוד זרעם ושמם, ויבוא להם גואל שיגאלם מיד צר, ובזוכרם תמיד עניין זה על ידי המצוה שתהיה לזיכרון, יעמדו באמונתם ובצדקתם לעולם, ורמז זה הוא לפי שאותו מלאך שנלחם עם יעקב אבינו – שבא בקבלה שהוא שרו של עשו – רצה לעקרו ליעקב מן העולם, ולא יכול לו, וציערו בנגיעת הירך, וכן זרע עשו מצער לזרע יעקב, ולבסוף תהיה להם ישועה מהם, כמו שמצינו באב, שזרחה לו השמש לרפאותו, ונושע מן הצער – כן יזרח לנו השמש של משיח וירפאנו מצערנו ויגאלנו, אמן במהרה בימינו.

1.

האם הטעם הניתן בספר החינוך למצווה הזאת קרוב יותר לתפישת המדרש (והרמב"ן) או לתפישת אבן כספי?

2.

לאיזה סוג מסוגי המצוות בתורתנו שייכת מצווה זו, לפי הסברו של ספר החינוך?