עץ הדעת טוב ורע

בראשית פרקים ב - ג

אברבנאל, פרק ב', ח'-י':

הכוונה הכוללת בפרשה הגדולה הזאת היא להודיע, שברא אלוהים את האדם בצלמו השכלי, כדי שישתדל להשלים את נפשו בהכרת בוראו ולהדמות אליו יתברך בחכמתו, כי שלמות הצלם הוא שידמה מאד אל הצורה אשר הוא צלם אליה. והמציא גם כן לתיקון חייו כל הדברים ההכרחיים לקיומו ממאכל וממשתה מפירות עצי הגן אשר נטע וממימי נהרותיו, וכל זה במציאות טבעי בלתי יצטרך ליגיעה ועמל ולא למלאכה אנושית, אבל שיהיו כל צרכיו מוכנים ונמצאים תמיד אצלו, כדי שלא יטריד נפשו בבקשת צרכי גופי אלא בהשלמת נפשו אשר בעבורה נברא, ומפני זה ציוה אותו שיסתפק בדברים הטבעיים אשר המציא לצרכו, ולא ימשך אחרי המותרות המצטרכות לעסקי המלאכות ולדברים המפורסמים*, באופן שלא יטה שכלו אל התיקון הגופני שהוא הפך השלמות הנפשי, שהוא התכלית.
וטעם כל זה האדם מדעתו ובחירתו הרעה הלך השכים, טבל את ידיו... והיתה הגזרה והצוואה בבריאתו "מכל עץ הגן אכול תאכל" כלומר: איני אוסר עליך הדברים ההכרחיים לפרנסתך למזון גופך ונפשך מעצי הגן ומעץ החיים, אבל מעץ הדעת טוב ורע, שהוא התעסקות והידיעות בדברים המפורסמים – מהו הטוב לרדוף אחריו ומהו הרע להתרחק ממנו – הנה מזה העץ, והעצה הזאת, עם היות שתראה אותו ותגע בו שהיא הנאה מועטת, כפי ההכרחי, "לא תאכל ממנו" כי האכילה תורה על ההשתקעות והזנת הגוף מהמאכל ההוא ושישוב אותו המזון לעצם הניזון, כי הנה ימשך מזה המות הגשמיי, כי בהיותך טרוד בעץ הדעת תתרחק מעץ החיים, והוא המות, ועל זה הדרך נאמר (דברים ט"ו) "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע ובחרת בחיים".

פרק ד' פסוק ב'

"וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה"

...שקין לקח לו לאומנות לעבוד את האדמה, לפי שלא היה ירא אלוהים ולא חשש לקללת "ארורה האדמה בעבורך" שנאמר לאדם... להיותו נרדף אחר הדברים החמריים והקנינים המדומים, ולכן נקרא קין מלשון "קנין".
אמנם הבל להיותו גדול הלב רודף אחרי הכבוד המדומה והשררה נעשה רועה צאן... ולזה נקרא הבל, כי הכבודות והשררות הבל המה מעשי תעתועים...

פרק ד' פסוקים ד'-ה'

"וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה"

ולא היה זה להיות מנחת הבל טובה ממנחת קין, אלא שראה יתברך שהיתה כוונתו של הבל לרדוף אחרי המעלה וההשכל, יען כי ההנהגה והכבוד הוא מיצרו וסמוך לשכל, גם שהכבוד מונע את האדם מכל מידה פחותה, ולכן היה הבל נכבד מטבעו, שר ושופט על מלאכתו, אבל קין היה עובד אדמה, טבעו נוטה אל החמרי, אשר קילל ה', מבקש המלאכות ודברים מקריים כאלה, נעשה בעצמו עבד לאדמה ולקנינים הבהמיים, ולא היה מושל עליהם. גם שהקנינים מבלי הכבוד הם סיבת כל פחיתות, כי המבקש ההון ולא יחוש אל הכבוד יבוא לידי גנבה וגזל ושאר חמידות הפחותות.

פרק ד' פסוק כ"ה

"וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת"

...אבל אדם שידע שלא ילך שת אחרי ההבל והכבוד המדומה ויהבל כהבל וגם לא יהיה רודף אחרי הקנינים הגלמיים כקין אבל יהיה בדמותו בצלמו, נמשך אחר הענין השכלי והשלמות הנפשיי האמתי, קראו שת, לפי שראה שממנו יושתת העולם.

מהי לפי דעת אברבנאל תכלית האדם שלשמה נוצר, ובמה סטו אדם ובניו ממנה?

השווה לדברי אברבנאל אלה את דברי הרמב"ן, פרק א' פסוק כ"ח:

ד"ה וכבשוה: נתן להם כח וממשלה בארץ לעשות כרצונם בבהמות ובשרצים וכל זוחלי עפר, ולבנות ולעקור נטוע ומהרריה לחצוב נחושת וכיוצא בזה, וזה יכלול מה שאמר "ובכל הארץ".

מה ההבדל העקרוני בין דעת הרמב"ן לדעת אברבנאל כאן?

הסבר את המקומות המסומנים בקו.

מה מסמלים עצי הגן (פרט לעץ החיים ועץ הדעת) והנהרות?

מה ראה אברבנאל להדגיש כאן שראיית העץ והנגיעה בו היו סותרות לאדם?

------------------------------------------------------------------------------------

* למושג "הדברים המפורסמים" עיין עלון הדרכה. אין למלים "לרדוף הטוב והתרחק מן הרע" כאן כל כוונה לטוב או לרע המוסרי.

שאלה קשה שאלה קשה ביותר