פסוק ט'
"כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת"
| 1. |
אברבנאל, מקשה:
למה זה ישאל אותם פרעה דבר זה, והלא הוא לא היה חפץ לשמוע דבריהם ולא לראות את מופתיהם, כמו שאמר להם (בראיון הראשון ה' פסוק ד') "לכו לסבלותיכם", ואיך אמר ה' יתברך אם כן, שפרעה ישאל מאתם "תנו לכם מופת!" כאילו היה חפץ בדבר?
נסה לענות לשאלתו.
(קרא בעיון פרקים ה'-ו', ושים לב לכל מה שאירע בין הופעה ראשונה של משה ואהרן לפני פרעה בפרק ה' לבין הופעתם השניה בפרקנו!) |
| 2. |
השוה:
פרק ד' פסוק ג'
"וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ"
פרק ז' פסוק ט'
"וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין"
נסה להסביר את השוני נחש-תנין מתוך השוני בנסיבות בהן נעשה המעשה! |
פסוק ט'
"תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת"
מלבי"ם, שואל:
הלא היה ראוי שיאמר "תנו לי מופת", כמו שאמר תמיד (דברים י"ג ב') "ונתן אליך אות או מופת" - ולמה אמר פרעה "תנו לכם מופת"?
פסוק י"ג
"וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם"
שמות רבה ט':
"ויקרא פרעה לחכמים ולמכשפים": באותה שעה התחיל פרעה משחק עליהם ומקרקר אחריהם כתרנגולת ואומר להם: "כך אותותיו של אלוהיכם?! בנוהג שבעולם בני אדם מוליכין פרקמטיא למקום שצריכים להם. כלום מביאים… דנים לעכו? אין אתם יודעים, שכל הכשפים ברשותי הן? מיד שלח והביא תינוקות מן אסכולי שלהם (מבית ספרם) ועשו אף הם כך. ולא עוד אלא קרא לאשתו ועשתה כך… אמרו יוחנן וממרא (שמות שני מכשפים גדולים במצרים) למשה: תבן אתה מכניס לעפריים (עיר שומרונית שהשתייכה בימי בית שני ליהודה והיתה עשירה בקמח ובתבן).
רש"י, פסוק כ"ב:
ד"ה ויחזק לב פרעה: לומר על ידי מכשפות אתם עושים כן (מנחות פ"ה) תבן אתם מכניסין לעפריים, עיר שכולה תבן, אף אתם מביאין מכשפוּת למצרים שכולה כשפים.
והשוה ברכות ט' ע"ב:
(מלכים א' י"ח) "ענני ה' ענני" א"ר אבהו: למה אמר אליהו "ענני" שתי פעמים? מלמד שאמר אליהו לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! "ענני" – שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על המזבח ו"ענני" – שתסיח דעתם, כדי שלא יאמרו מעשה כשפים הם!
רש"י:
שתסיח דעתם מלבוא בלבם מזימה של רשע להכחישני ולומר: על ידי כשפים הבאת האש הזאת.
ועיין דברים י"ג ב'–ו'
"כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם. לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. אַחֲרֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן. וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְה' אֱ-לֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ"
ורמב"ן, פסוק ב':
ד"ה ונתן אליך אות או מופת: ...והזכיר הטעם מפני שאנחנו ידענו מיציאת מצרים שהוא מעשה ממש לא חזיון ולא מראה כי לה' הארץ והוא המחדש והחפץ והיכול ואין אלהים מלבדו, וידענו ממעמד הר סיני כי הוא פנים בפנים ציוה אותנו ללכת בדרך הזה שלא נעבוד לזולתו כלל, וכבודו לאחר לא נתן, וזה טעם אשר צוך ה' אלהיך (פסוק ו). והנה דבר סרה על השם, שלא ציווהו ככה מעולם, או סרה דיבר על כבודו, שאין ראוי לעבוד לאל אחר.
ועוד רמב"ן, פסוק ה':
ד"ה ואתו תעבדו ובו תדבקון: ...והנה כבר נאמר (דברים ו' י"ג) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד, אבל החזירו בכאן, לשלול שלא נירא מדברי הנביא מפני האות והמופת ולא נעבור על עבודת ה' בעבור דבריו, כי מן ה' לבדו נירא ולא מאל אחר, ולהוסיף ובקולו תשמעו.
| 1. |
הסבר, מהי לפי כל הנאמר לעיל דעת התורה בכחו וערכו של אות או מופת לשמש כהוכחה. |
| 2. |
מהיכן בפסוקנו למד הדרשן שקרא פרעה גם לתינוקות וגם לאשתו? |
| 3. |
למה לא הביא רש"י דברי המדרש לפסוק י"ג כמו שמובא במדרש, ולמה הביאם רק לפסוק כ"ב? |
------------------------------------------------------------------------------------
לשאלה 1 עיין גם גיליון ראה תש"ח, בייחוד דברי הבאור ודברי רמבמ"ן באגרתו ל- Lavater שהובאו שם.