מתן שכרן של מצות

השאלון הזה הוא המשך גיליונות בחקותי תש"ג ותש"ד שעסקו בפרטי הברכה ובפירוש הפסוקים הראשונים.
שאלוננו זה עוסק רק בשאלה כללית.

לפרשה זו רבו המקשים קושיה:

ר' יוסף אלבו, בספר העיקרים מאמר ד' פרק ל"ט:

הספק אשר לא סרו הראשונים והאחרונים מלספק בו והוא: למה לא נזכר בתורה היעוד הרוחני בפירוש, כמו שנזכרו היעודים הגשמיים? ... והיותר קשה בכל זה הוא: כי אחר שלא הזכיר הייעודים הרוחניים, שהם עיקר השכר, למה הזכיר הייעודים הגשמיים, שאינם עיקר השכר?

ובדומה לזה שואל:

ר' יצחק עראמה, בספרו עקדת יצחק פרשת בחקותי:

בעלי הדתות, המאמינים בשכר ועונש מאת ה' לעושי רצונו ומכעיסיו, ישיבו על תורתנו אחר שהשכר הרוחני הוא העיקר המכוון מהתורה, איך שתקה התורה ממנו, וייעדה השכר הגופני הכלה ואבד ושמתהו לתכלית לאנשים במעשים התוריים?

ואלה אחדות מן התשובות הניתנות בספרינו לשאלה גדולה זו:

ראב"ע, דברים ל"ב ל"ט:

ד"ה אני אני:... ורבים אומרים כי מזה הכתוב נלמוד חיי העולם הבא, והעד שאמר בתחילה "אמית" ואחר כך "אחיה" וכן "ה' ממית ומחיה", והעד "ה' מוריד שאול ויעל". ואחרים אומרים מפסוק "ואך את דמכם לנפשותיכם" גם "וצדקה תהיה לנו", "כי היא חייך" - בעולם הבא, "ואורך ימיך" - בעולם הזה, "למען ייטב לך". ורבינו האי ז"ל אמר כי לא הוצרך הכתוב לפרש דבר העולם הבא, כי היה ידוע בהעתקה. ולפי דעתי, שהתורה ניתנה לכל, לא לאחד לבדו, ודבר העולם הבא לא יבינו אחד מני אלף כי עמוק הוא, ושכר העולם הבא תלוי בדבר הנשמה. והנה הוא חלף עבודת הלב ועבודתו להתבונן מעשה השם, כי הם הסולם לעלות בו אל מעלת דעת השם שהוא העיקר. והנה גם התורה ביארה למשכיל דבר עץ החיים. והנה יש כוח לנצח הכרובים, והאוכל מעץ החיים וחי לעולם כמלאכי השרת, וכן במזמור לבני קורח "שמעו זאת כל העמים". והסוד "אך אלוהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה" וכן "אחר כבוד תקחני", והנה עם שניהם לקיחה, כאשר עם דבר חנוך ואלינו, ואחר שאמר "ויקר פדיון נפשם" איך אמר "יפדה נפשי", והמשכיל יבין.

הרמב"ם, בתוך הקדמתו לפרק חלק:

אמנם הייעודים הטובים והנקמות הרעות הכתובות בתורה, עניינם הוא מה שאספר לך, והוא זה: כי הוא אומר לך, אם תעשה המצות האלה, אסייע לך על עשייתם והשלמות בהם, ואסיר מעליך המעיקים והמונעים כולם. לפי שהאדם אי אפשר לעשות לו מצוות לא כשהוא חולה ורעב או צמא, ולא בשעת מלחמה ומצור. ולכן ייעד שיסורו כל אלה העניינים, ושיהיו בריאים ושקטים, עד שתשלם להם הידיעה ויזכו לחיי העולם הבא.
הנה כי אין תכלית שכר עשיית התורה באלה הדברים כולם. וכמו כן אם עברו על התורה, יהיה עונשם שיארעו להם אותם הרעות כולם, עד שלא יוכלו לעשות מצוות, וכמו שנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, ועבדת את אויבך...". וכשתתבונן בזה התבוננות שלימה, תמצא כאילו הוא אומר לך, אם עשית קצת מצות מאהבה והשתדלות, אעזורך לעשותם כולם, ואסיר מעליך המעיקים והמונעים. ואם תעזוב דבר מהם דרך ביזוי, אביא לך מונעים ימנעוך מעשותם כולם, עד שלא יהיה לך שלמות ולא קיום בעולם הבא, וזהו עניין אמרם ז"ל "שכר מצווה מצווה ושכר עבירה עבירה".

ועיין גם רמב"ם, הלכות תשובה פרק ט' הלכה ג':

מאחר שנודע שמתן שכרן של מצות והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה' הכתוב בתורה היא חיי העולם הבא, שנאמר "למען ייטב לך והארכת ימים", והנקמה שנוקמים מן הרשעים שעזבו ארחות הצדק הכתובות בתורה היא הכָּרֵת שנאמר "הִכָּרת תִּכָּרת הנפש ההיא עוונה בה" - מהו זה שכתוב בכל התורה כולה: אם תשמעו - יגיע לכם כך, ואם לא תשמעו - יקרה אתכם כך, וכל אותן הדברים בעולם הזה, כגון שובע ורעב ומלחמה ושלום ומלכות ושפלות וישיבת הארץ וגלות והצלחת מעשה והפסדו ושאר כל דברי הברית, כל אותן הדברים אמת היו ויהיו, ובזמן שאנו עושים כל מצוות התורה, יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן, ובזמן שאנו עוברין עליהן, תקראנה אותנו הרעות הכתובות. ואף על פי כן אין אותן הטובות הם סוף מתן שכרן של מצוות, ולא אותן הרעות הם סוף הנקמה שנוקמין מעובר על כל המצות, אלא כך הוא הכרע כל הדברים: הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה זו, עץ חיים היא, וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה, זוכה בה לחיי העולם הבא. ולפי גודל מעשיו ורוב חכמתו הוא זוכה. והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד - שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן, וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה, כגון שובע ושלום וריבוי כסף וזהב, כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן, אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה, כדי שנזכה לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר בתורה אחר שהבטיח בטובות העולם הזה "וצדקה תהיה לנו" וגו'.
וכן הודיענו בתורה, שאם נעזוב התורה מדעת, ונעסוק בהבלי הזמן כענין שנאמר "וישמן ישורון ויבעט" שדיין האמת יסיר מן העוזבים כל טובות העולם הזה, שהן חזקו ידיהם לבעוט ומביא עליהם כל הרעות המונעים אותן מלקנות העולם הבא, כדי שיאבדו ברשעם. הוא שכתוב בתורה "תחת אשר לא עבדת את ה' וגו' ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך" - נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות על דרך זו, כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה ושמרתם דרכו - משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות מכם, עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה, כדי שתזכו לחיי העולם הבא וייטב לך - לעולם שכולו טוב ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך, ונמצאתם זוכין לשני העולמות לחיים טובים בעולם הזה, המביאים לחיי העולם הבא, שאם לא יקנה פה חכמה ומעשים טובים - אין לו במה יזכה שנאמר "כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול". ואם עזבתם את ה' ושגיתם במאכל ובמשתה וזנות ודומה להם - מביא עליכם כל הקללות האלו ומסיר כל הברכות, עד שיכלו ימיכם בבהלה ופחד, ולא יהיה לכם לב פנוי ולא גוף שלם לעשות המצוות, כדי שתאבדו מחיי העולם הבא. ונמצא שאיבדתם שני עולמות, שבזמן שאדם טרוד בעולם הזה בחולי ובמלחמה ורעבון, אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצוות, שבהן זוכין לחיי העולם הבא.

רמב"ן, שמות כ"ג כ"ח:

ד"ה ועבדתם את ה': כוונת הכתוב הזה בעבור שרוב עובדי עבודה זרה יכירו וידעו כי השם הנכבד הוא אלוהי האלהים ואדוני האדונים, ואין כוונתם בעבודה זרה, רק יחשבו כי בעבודות ההם תהיה להם הצלחה. כגון שיעבדו השמש בעבור שמצאו לו ממשלת בתבואות, והירח במעינות ובכל התהומות, וכן כיוצא בהם בכל צבא השמים. וכל שכן שיחשבו כי תהיה להם תוספת טובה בעבודת המלאכים, בעבור שהם מכבדים משרתי האל הגדול. ועל כן יאמר הכתוב הזה כי בעבודת הקב"ה בלבד תהיה להם ההצלחה והשמירה, ועקירת עבודה זרה לא תזיק אבל תוסיף לכם טובה וברכה, כי הקב"ה יברך לחמך, והוא כלל לכל מאכל אשר יאכל, ויברך מימיך, שהוא אב לכל משקה אשר ישתה

רמב"ן, ויקרא י"ח כ"ט:

ד"ה ונכרתו הנפשות העושות:...ותדע ותשכיל כי הכריתות הנזכרות בנפש ביטחון גדול בקיום הנפשות אחרי המיתה ובמתן השכר בעולם הנשמות, כי באמרו יתברך "ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה" (במדבר ט"ו ל'), "ונכרתה הנפש ההיא מלפני" (להלן כ"ב ג'), יורה כי הנפש החוטאת היא תיכרת בעוונה, ושאר הנפשות אשר לא חטאו תהיינה קיימות לפניו בזיו העליון. ולכך הוא מפרש "הנפש ההיא עוונה בה" (במדבר ט"ו ל"א), כי העוון אשר בה הוא יכריתנה. וטעם העניין, כי נשמת האדם נר ה' אשר נופחה באפינו מפי עליון ונשמת שדי, כמו שנאמר (בראשית ב' ז') "ויפח באפיו נשמת חיים". והנה היא בעניינה ולא תמות, ואיננה מורכבת שתיפרד הרכבתה, ותהיה לה סיבת הויה והפסד כמורכבים, אבל קיומה ראוי, והוא עומד לעד כקיום השכלים הנבדלים, ולכך לא יצטרך הכתוב לומר כי בזכות המצוות יהיה קיומה, אבל יאמר כי בעונש העבירות תתגאל ותטמא ותכָּרת מן הקיום הראוי, והוא הלשון שתפסה בהן התורה 'כרת' כענף הנכרת מן האילן, שממנו יחיה שורשו. והוא מה שאמרו רבותינו (ספרי שלח קי"ב), "מקרב עמה", ועמה שלום, כי הכרת של הנפש החוטאת יורה על קיום שאר הנפשות שלא חטאו, והן עמה שהן בשלום. וכבר פירשנו (שמות ו' ב') כי כל היעודים שבתורה בהבטחות או בהתראות כולם מופתיים מן הנסים הנסתרים, בדבר מופתי תבטיח ותזהיר התורה לעולם, ולכן הזהיר בכאן בכרת שהוא ענין נסי, ולא תבטיח בקיום שהוא ראוי.

להבנת דברי הרמב"ן האלה עקדת יצחק:

משל למלך ששלח אחד מבני ביתו לאחד האיים הרחוקים לייסר ולשפוט וליישר העם אשר בה, כי פרוע הוא, וציוה עליו לאמר: "התחזק והיה לבן חייל ככל אשר ציויתיך... ואל תרשע בשליחותך, פן תיספה בעוונך כאחד הנבלים" – שלא הוצרך לומר לו, שאם יעשה הטוב והישר בשליחותו, ישוב לבית המלך ויקבלוהו בשמחה, כי הדבר מחויב מעצמו – כי שם מושבו.

רמב"ן, ויקרא פרקנו י"ב:

ד"ה וטעם והתהלכתי בתוככם: ... ולא הזכיר הכתוב בכאן שכר קיום הנפשות בעולם הנשמות, ובעולם הבא אחרי תחיית המתים, כי קיומן מחויב בדרך היצירה, כמו שפירשתי בכריתות (לעיל י"ח כ"ט). והעונש הוא שמכרית החייבים בהם, והשאר כולם יתקיימו ביסוד יצירתם...

רמב"ן, דברים י"א י"ג:

ד"ה בכל לבבכם ובכל נפשכם: והלא כבר הזכיר בכל לבבך ובכל נפשך, אלא אזהרה ליחיד ואזהרה לציבור, לשון רש"י מספרי (עקב י"ג). וביאור הענין, כי השם לא יעשה הנסים תמיד, לתת מטר הארץ בכל עת יורה ומלקוש ולהוסיף בדגן ובתירוש וביצהר ולהרבות גם העשב בשדה לבהמה או שיעצור השמים וייבשו, רק על מעשה רוב העם, אבל היחיד הוא בזכותו יחיה, והוא בעוונו ימות. והנה אמר כי בעשותם כל המצות מאהבה שלימה יעשה עמהם את כל הנסים האלה לטובה, ואמר כי בעבדם עבודה זרה יעשה עמהם אות לרעה. ודע כי הנסים לא יעשו לטובה או לרעה רק לצדיקים גמורים או לרשעים גמורים, אבל הבינוניים כדרך מנהגו של עולם יעשה בהם טובה או רעה כדרכם וכעלילותם.

עקדת יצחק:

ומה לנו לכל אלו הדקדוקים והנה די ויותר מדאי לזיכרון הטוב הרוחני בתורה ושכר המצוות האלוהיות, במה שנזכר בכל התורה כולה משכן השכינה בינותינו, והיות הדיבוק באלוקי תמיד עמנו... ובפרשה הזאת הגדול שבמתן שכרן ועיקרן (פסוק י"ב) "ונתתי משכני בתוככם... והתהלכתי בתוככם והייתי לכם..." ואיך יוכלו הטוענים להתעלם מראות חוזק הדיבוק האלוקי הזה, וההצלחה הרוחנית המצויה לאישי אומתנו בעודנו בעולם הזה ההווה והנפסד, ונפשותינו עדיין קשורות במעבה האדמה, כל שכן שיהיה זה אחרי הפרדה מהחומר... והעניין הנפלא הזה ביארו משה רבנו באומרו (דברים ד') "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום"... – היום, בהיותכם בזה העולם שאתם מרגישים הקשר והדבקות הזה אשר ביניכם לבין אלוקיכם...