נגעי בגדים

ויקרא פרק יג, פסוקים מז - נט

בהסברת עניין נגעי בגדים נאמרו דעות שונות:

רמב"ם, בפירוש המשנה נגעים י"ב משנה ה':

הצרעת הנזכרת בתורה עונש בעבור לשון הרע... על דרך המוסר והתוכחה. הלא תראה שהם דברים בלתי טבעיים ואינם חלאים טבעיים בשום פנים, לפי שהבגדים והבתים הם חומר דומם, שלא יקרה בהם צרעת, והם על דרך נס, כמו מי סוטה, ואינם אלא דברים חוץ מהטבע...

רמב"ן, פסוק מ"ז:

ד"ה והבגד כי יהיה בו נגע צרעת: זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם, וכן נגעי הבתים, אבל בהיות ישראל שלמים לה' יהיה רוח השם עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב, וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועוון, יתהוה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו, להראות כי השם סר מעליו. ולכך אמר הכתוב (להלן י"ד ל"ד) "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם", כי היא מכת השם בבית ההוא. והנה איננו נוהג אלא בארץ, שהיא נחלת ה', כמו שאמר (שם) "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה", ואין הדבר מפני היותו חובת קרקע, אבל מפני שלא יבוא העניין ההוא אלא בארץ הנבחרת, אשר השם הנכבד שוכן בתוכה. ובתורת כהנים (מצורע פרשה ה' ג') דרשו עוד, שאין הבית מטמא אלא אחר כיבוש וחלוק, ושיהא כל אחד ואחד מכיר את שלו. והטעם, כי אז נתיישבה דעתם עליהם לדעת את ה' ותשרה שכינה בתוכם. וכן אני חושב בנגעי הבגדים שלא ינהגו אלא בארץ, ולא הוצרך למעט מהן חוצה לארץ, כי לא יארעו שם לעולם. ומפני זה עוד אינם נוהגים אלא בבגדים לבנים, לא בצבועים, כי אולי הצבע הוציא הכיעור ההוא במקום ההוא כטבעו ולא אצבע אלוהים היא, ולפיכך הצבועים בידי שמים מטמאין, כדברי רבי שמעון (נגעים פרק י"א משנה ג'). ועל דרך הפשט, מפני זה יחזירו הכתוב בכל פסוק ופסוק, "והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור", כי הדבר נס. ולרבותינו בהם מדרשים וכולם בתורת כהנים.

רלב"ג:

ועניין הצרעת באלו הדברים (בגדים, בתים) הוא שיגבר בהן הלחות הנכרי והחום הנכרי, יחלש חומם היסודי, באופן שידרכו אל הבילוי וההפסד... והנה תמצא כי המראה שיורה על כמו זה העיפוש הוא הירוק או האדום, כבר תמצא זה במקום העפושים כמו מימי האשפות...

אברבנאל:

יש מהדברים ממה שישתמש האדם מהם לרפיונם ולהיותם קרובים אליו מאוד (=מפני היותם חלשים וקרובים...) יתפעלו* בהתפעלותו... והנה המשי וכל כלי המתכות מפני חומרם החזק לא יקבלו הפסד משימוש האדם כבגד צמר ופשתים, שהוא לובש אותם תמיד קרוב לגופו ובשרו, כמו הכותונת אשר עליו... או העור... הנעלים, שכל אלה הם מתפעלים מאוד בשימושי האדם. ובעבור זה חששה התורה, שמא המצורע בחליו ובהיסגרו נשתמש בבגדים ובעור ההמה; כי הם כסותו לבדו, הם שמלתו לעורו ונעליו אשר ברגליו, והם המיטה אשר ישכב עליה, ואולי יתפעלו מאיכויות המצורע ועיפוש גופו ויתראו בהם כתמים, כמו שנתראו הנגעים באדם... (ואתה רואה בעיניך שפעמים רבות מזיעת האדם בחוליו יצטבע החלוק אשר על בשרו...) ומפני זה חששה תורה במצורע, שאולי אחרי טהרתו ירצה להשתמש באותם הבגדים והנעלים, וידבק הטהור בטמא, ואולי יחזירוהו לחוליו...

ספורנו, פסוק מ"ז:

ד"ה והבגד כי יהיה בו נגע צרעת: ממה שאין ספק בו שלא יהיה זה בטבע בשום פנים, כי בבגד לא יקרו אלה המראות המשונות, אם לא מצד מלאכה תשימם בו בצבעים שונים בכוונה או שלא בכוונה, וזה מצד איזה חטא שיקרה בסמים הצובעים או במלאכת האומן או בהתפעלות הבגד הצבוע, וכבר באה הקבלה שלא ידונו בנגעי בגדים זולתי הלבנים בלתי צבועים כלל. אמנם העיד הכתוב שלפעמים יהיה זה כפלא בבגדים ובבתים, וזה להעיר אוון הבעלים על עבירות שבידם, כמו שסיפרו ז"ל שיקרה בעניין השביעית כאמרם "בוא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית סוף מוכר את מטלטליו. לא הרגיש סוף מוכר שדהו" וכו'. וכל זה בחמלת ה' על עמו שומרי מצוותיו, וכן קיבלו חז"ל, שאין בגדי עובדי עכו"ם מטמאין בנגעים. וזה כי אמנם המין האנושי הוא התכלית המכוון במציאות בפרט במציאות הנפסדים, כי הוא לבדו מוכן מכולם להיות דומה לבורא במושכלות ובמעשיות, כאשר העיד הוא יתברך באמרו "בצלמנו כדמותנו", ויצדק זה בכל אחד מאישי האדם בשכלו האישיי הנקרא "צלם אלוהים" ובכחו הבחיריי הנקרא "דמות אלוהים", כי האדם לבדו בנבראים הוא בעל בחירה, וכאשר יתעורר להתבונן מציאות בוראו וגדלו וטובו אשר בו הוא רב חסד ואמת, ובהם עושה צדקה ומשפט. ואחר שהתבונן והכיר זה ילך בדרכיו לעשות רצונו כרצונו - הנה זה בלי ספק דומה לבוראו יותר מכל שאר הנבראים, והוא התכלית המכוון מאת הבורא הממציא כאמרו "וצדיק יסוד עולם". וכאשר לב הותל היטה את האדם מזה, בהיותו נשמע אל הכח המתאוה הגשמיי בכל פעולותיו או בקצתם להתרשל מרצון בוראו או להתקומם עליו, יהיה העונש עליו נצחי או בלתי נצחי כפי המשפט האלוהי, כאמרו "כי לא אצדיק רשע". וכאשר יקרה זה לאדם כשגגה שיוצא מאתו, הנה יתייסר בממונו או בגופו כפי החכמה האלהית להעיר אוזנו כאמרו "ויגל אזנם למוסר". אמנם הנרדמים, אשר לא ידעו כלל ולא התעוררו כלל לדעת דבר מזה, והם כל בני עובדי כוכבים ומזלות ורוב האומה הישראלית זולתי יחידי סגולה, הם בלי ספק תחת הנהגת הטבע והגרמים השמימיים הנכבדים מאותם בני אדם כשאר מיני בעלי חיים, אשר לא תפול השגחה אלהית באישיהם, אבל במיניהם בלבד, כי בהם תשלם כוונת הממציא יתברך. וכאשר בחר באומה הישראלית כאומרו "בך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה", וזה מפני שתקוות המכוון מאתו יתברך היא יותר ראויה ומצויה באישי זאת האומה ממה שתהיה באישי זולתה, כי אמנם מציאות הבורא ואחדותו נודע בקצתם ומקובל בכולם מהאבות, כדאמרו "נודע ביהודה אלהים" וגו'. כתב להורותם התורה, והוא החלק העיוני, והמצווה, והוא חלק המעשי, כאשר העיד באמרו "והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם", והזהיר שבנטותם מזה יעיר אוזנם ביסורין כאמרו "אם שמוע תשמע כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך". ובחמלתו עליהם, כשיהיה הרוב מהם לרצון לפניו, אמר לעורר היחידים מהם ראשונה בנגעי בגדים, אשר עליהם באה הקבלה שאין בגדי עובדי כוכבים ומזלות מטמאין בנגעים, וכשלא יספיק זה, יעוררם בנגעי בתים, אשר בהם גם כן לא יבוא נגע צרעת בטבע כלל. ולזה ראויה שלא יהיו בגדי עובדי כוכבים ומזלות מטמאין ולא בתיהם מטמאים בנגעים כלל כמו שקיבלו חז"ל, וכאשר לא עלו הדורות למדרגה ראויה לחמלה זו אין זיכרון לראשונים שנמצאו לעולם נגעי בתים עד שאמרו קצתם ז"ל שלא היו לעולם.

סדר את הדעות הנ"ל לקבוצות והסבר את ההבדל העקרוני שביניהן.

התוכל למצוא סיוע לדעת אברבנאל בפסוקי התורה?

מהו הטעם הניתן בדברי ספורנו למה שנאמר בנגעים פרק י"א משנה א':

"כל הבגדים מטמאין בנגעים חוץ משל עכו"ם"?

שאלה קשה שאלה קשה ביותר