"וקם העם הזה וזנה..."
דברים פרק לא, פסוקים יד - כא
עצה טובה: להבנת פסוק ט"ז "וקם העם הזה וזנה..." למד רמב"ם הלכות תשובה פרק ה' הלכה א' , פרק ו' כולו ובייחוד הלכה ה'.
| א. | הוראת המילה "וקם" |
"וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה"
מה הוראת המילה "וקם" בפסוק זה? (ועיין דברי הרמב"ם במורה נבוכים א' י"ב המובאים בגיליון בהעלותך תש"ה שאלה ב!) |
| ב. | "...אלוהי נכר הארץ" |
"...וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ"
ויטעי בתר טעוות עממי ארעא.
רש"י:
ד"ה נכר הארץ: גויי הארץ.
ד"ה אלוהי נכר הארץ: גויי הארץ, לשון רש"י. ואיננו כן, אבל האלוהים שהוא נכר בארץ הזאת. כי השם הנכבד נקרא אלוהי הארץ, כענין שנאמר (מלכים ב' י"ז כ"ו) "כי לא ידעו את משפט אלוהי הארץ", וכן "וידברו אל אלוהי ירושלים כעל אלוהי עמי הארץ" (דברי הימים ב' ל"ב י"ט), וכתיב (הושע ט' ג') "לא ישבו בארץ ה'", והזכיר זה רבי אברהם, וכבר פירשתיו (ויקרא י"ח כ"ה).
1. |
מה בין רש"י לבין הרמב"ן? |
| 2. |
מה גרם לרש"י לפרש שאין נכר תואר לאלוהים? |
| ג. | "ואמר ביום ההוא..." |
"וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱ-לֹהַי בְּקִרְבִּי"
ד"ה וטעם ואמר ביום ההוא: איננו וידוי גמור כענין "והתודו את עוונם", אבל הוא הרהור וחרטה, שיתחרטו על מעלם ויכירו כי אשמים הם.
...וגם אני שמעתי מפרשים בזה פירוש שלישי, שאמרו "הלא על כי אין אלוהי בקרבי..." היו וידויים שבעבור שלא היו דבקים ואדוקים באלוהיהם, אלוהי נכר הארץ אשר עבדו, לכן ימצאום הרעות האלה, לפי שעבדו העבודת כוכבים ומזלות שלא כראוי בשלמותה.
יש אומרים, שהסתר זה הוא שיסתיר פניו על הרעה אשר עשה... לומר שאפילו מן הרעה הגדולה יסתיר ה' פניו, כמו שנאמר (תהלים ס"ו ט"ו) "אוון אם ראיתי בלבי, לא ישמע אדוני".
ד"ה על כי אין אלוקי בקרבי: בשביל שסילק שכינתו מתוכנו היו אלה לנו, ובחשבם זה לא יטו להתפלל ולא לשוב בתשובה.
שד"ל:
מתרעמים עליו שאינו משגיח עליהם, והוא משיב, כי הסתרת פניו אינה אלא מפני רוע מעלליהם...
אם למקרא, (בן אמוזג):
...יתכן שפירושו: הלא מחסרון מקדש ה' וארון העדות בינינו באה אלינו כל הצרה הזאת, ואילו היה המקדש והארון קיימים, לא נמצא בנו עוון בכל תועבותינו, והאמונה הרעה הזאת הייתה מפורסמת בישראל בימי רשעתם, ועליה צווח הנביא, כי היה כל טעותם להינצל מכל עונש הראוי להם הזכות המקדש והקרבנות. וזה יהיה בידך מפתח להיכנס בו בפנימיות כמה מליצות בדברי הנביאים – והביאני לפרש כזאת בפסוק זה מה שמצאתי במיכה (ג' י"א) "ראשיה בשוחד ישפטו וכהניה במחיר יורו... ועל ה' יישענו לאמור: הלא ה' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה" – ואין ספק שאין כוונתו על אהבת ה' והשגחתו לטובה, רק על הימצא ביניהם המקדש, וכן כאן: הלא על כי אין אלוקי בקרבי, כלומר: על כי אין המקדש בתוכנו, שהיה מגין עלינו באופן סגולי מבלי פנות לזכותנו או לחובתינו – על כן מצאוני...
1. |
מה הקושי העומד בפני כל המפרשים הללו, שאותו הם מבקשים לתרץ בדרכים שונות? |
2. |
מה הן התשובות השונות הניתנות על ידי המפרשים הנ"ל, ואיזו מהן נראית לך הקרובה לפשוטו של כתוב? |
| 3. |
כיצד יש לפרש את סוף פסוק י"ח "כי פנה..." (איזו לשון של "כי" היא זו?), אם נקבל את פירושו של כלי יקר? |
| 4. |
התוכל להביא פסוקים מנבואות ירמיה כהוכחה לרעיון העיקרי של בן-אמוזג? |
| ד. | "תמצאן אותו רעות רבות" |
"וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת..."
חגיגה ה' ב':
ר' יוחנן כי מטי להאי קרא (=כשהגיע לפסוק זה) בכי "והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות..." אמר: עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות, תקנה יש לו?
|
מקשים למקום זה: "והלא כבר כתיב (פסוק י"ז): "ומצאנוהו רעות רבות וצרות" – ולמה לא בכה ר' יוחנן בקוראו פסוק זה הנכתב קודם, כי מדקאמר "כי מטא להאי קרא" – משמע שקרא הפרשה מתחילה?" נסה לענות לשאלה זו! |
