מצוות הקורבנות

גיליון זה הוא המשך גיליון ויקרא תש"ה, שעסק בפסוקים הראשונים של פרקנו.

האברבנאל, בהקדמתו לספר ויקרא בדברו על טעמי הקרבנות וברצותו להגן על דעת הרמב"ם מביא מדרש ויקרא רבה פרשת אחרי מות:

איש איש מבני ישראל אשר ישחט... רבי פנחס בשם ר' לוי אומר: משל לבן מלך שלבו היה גס עליו, והוא למוד לאכול נבלות וטרפות. אמר המלך: "יאכלם על שולחני תדיר, ומעצמו הוא נוזר". כך לפי שהיו ישראל להוטים אחרי עבודה זרה, והיו מביאים קרבנותיהם לשעירים באיסור... ופורעניות באות עליהם, אמר הקב"ה: יהיו מקריבים קרבנותיהם לפני באוהל מועד, והם נפרשים מעבודה זרה. הדא הוא דכתיב "איש איש... אשר ישחט..."

ר' דוד הופמן, בהקדמתו לפירושו לספר ויקרא מעיר שיש לתמוה על גרסה זו, שהיתה לפני אברבנאל, ואין למצוא כדוגמתה בספרים ובכתבי יד שלפנינו. וכן הלשון בויקרא רבה שבידינו:

... והיה למד לאכל נבלות וטרפות, אמר המלך: זה יהיה תדיר על שולחני ומעצמו הוא נזור, כך לפי שהיו ישראל להוטים..."

הסבר את החילופין בין "כי" ו"אם": פסוק ב' "אָדָם כִּי יַקְרִיב..." פסוק ג' "אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ..." פסוק י' "וְאִם מִן הַצֹּאן" פסוק י"ד "וְאִם מִן הָעוֹף" והשווה גם: פרק ד' פסוק ב' "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא" פסוק ג' "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא" פסוק י"ג "וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל..."   ענה לשאלה זו רק אחרי עיונך בקטעים מספר שמות:  פרק כ"א פסוקים ב'-ה' פרק כ"א פסוקים ז'-י"א פרק כ"א פסוקים כ"ח-ל"ב פרק כ"א פסוק ל"ז - פרק כ"ב פסוק ג'

פסוקים ד'-ט'

"וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה' וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ עֵצִים עַל הָאֵשׁ וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַפָּדֶר עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'"

חז"ל למדונו שאלה הפעולות כשרות כזר (=אינן צריכות להיעשות בידי כהן דווקא):

שחיטה, הפשט, ניתוח, רחיצה.

השווה מעשה עולת בקר פסוקים ג'-ט' למעשה עולת צאן פסוקים י'-י"ג.

השווה מעשה עולת הצאן למעשה עולת העוף.

פסוק י'

"וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ... לְעֹלָה..."

פסוק י"ד

"וְאִם מִן הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ לַה'"

1.

מהי סיבת השינוי בסדר המילים? לפתרון שאלה זו עיין גם פרק ג' פסוק א': "וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ אִם מִן הַבָּקָר הוּא מַקְרִיב אִם זָכָר אִם נְקֵבָה תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ לִפְנֵי ה'"

2.

מהי הסיבה שלא נזכר "לה'" גם בעולת הצאן בפסוק י'?