נדרים

פסוק כ"ג

"וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא"

המלבי"ם, מקשה:

מה שאמר "וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא", איך יעלה על הדעת שיהיה בו חטא?

והמלבי"ם מישב קושייתו זו בהביאו דברי הרמב"ן, פסוק כ"ג:

ד"ה וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא: בעבור שהמקריבים עולה וזבחים לאלהים יש להם שכר טוב, כענין שכתוב (תהלים ס"ו ט"ו) עולות מחים אעלה לך עם קטרת אילים אעשה בקר עם עתודים סלה, אבוא ביתך בעולות (שם פסוק י"ג), ואף בקרבנות הבאים בנדבה כתוב (ויקרא א' ד') ונרצה לו לכפר עליו, ואומר ריח ניחוח לה', ואם כן הרי הנדרים זירוז במצוה, וכתוב (תהלים קט"ז י"ח) נדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו. לפיכך יאמר הכתוב השמר בנדריך, כי אף על פי שהם זירוז בקרבנות השם אשר הם לך לרצון, אם תדור תבא לידי חטא אם לא תשלם או שתאחר לשלמו, ואם לא תדור לא תמצא חטא בענין כלל כי אפילו לא תקריב קרבן כל ימיך לא יהיה בך חטא, אם כן תשמור מוצא שפתיך כאשר תוציא הדבר מפיך, ועשית אחרי כן כאשר דברת, להשלים כל אשר נדבה רוחך להוציא מפיך: ועל הדרך הזה אמר שלמה (קהלת ה' ג') כאשר תדר נדר לאלהים אל תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים וגו' טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם. יאמר שאין חפץ בכסילים החושבים לעשות מצוה, כאשר ידרו נדרים רבים להיות להם זירוז למצוה שחשבו לעשות ולא יחשבו בלבם ולא דעת ולא תבונה לאמר אולי לא תמצא ידי להשלים כל אלה, אבל יחשוב כי הרצון אשר היה לו בעת נדרו יחשב לו לטובה. ולפיכך יזהיר עוד (שם שם ה') אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא, כלומר שלא תרבה בנדרים, וכאשר לא תקריבם תאמר לפני המלאך האכזרי אשר ישולח בך כי שגגה היא, שהייתי סבור להקריבם, ובלב שלם נדרת אותם, עתה לא מצאה ידך לעשות כן, כי האלהים יקצוף על קול נדריך, וחיבל המלאך הנזכר, את מעשה ידיך.

פסוק כ"ג

"וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא"

נדרים ע"ז ע"ב:

... דתני רב דימי אחוה דרב ספרא: כל הנודר – אף על פי שהוא מקיימו נקרא חוטא. אמר רב זביד: מאי קרא? (=מאיזה פסוק למדו לומר כן?) "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא" – הא לא חדלת – איכא חטא.

נדרים כ"ב ע"א:

ר' נתן אומר: הנודר – כאלו בנה במה. והמקיימו – כאילו מקריב עליה קרבן.

רש"י:

ד"ה כאלו בנה במה: לעבודה זרה.

כאילו מקריב עליה: מתחייב עליו מיתה.

הר"ן:

כאילו בנה במה: בשעת איסור במות.
והמקיימו: כלומר שאינו נשאל עליו (=אינו פונה לחכמים שיתירו לו נדרו) כאילו הקריב על אותה במה קרבן וחייב משום שחוטי חוץ.

בענין הנדרים כותב מהטמה גנדי, בספרו נפתולי עם האמת עמוד 189:

ביתר בהירות נתחוורה לי חשיבותם של נדרים. נתחוור לי, כי הנדר אינו נועל את הדלת לפני חרות אמתית, אלא פותח אותה. עד כה לא הצלחתי במעשי משום שרצוני היה חלש, משום שלא האמנתי בעצמי ולא האמנתי בחסד הבורא ולפיכך היתה נפשי מיטלטלת על גלי הספק. נתחוור לי, כי אדם שמסרב ליטול נדר על עצמו מביא עצמו לידי נסיון, והמטיל על עצמו אזיקי נדר כמוהו כעובר מחיי פריצות לחיי נישואין של מונוגאמיה אמתית. "אני מאמין במאמץ, ואיני רוצה לכפות עצמי בנדרים" - זו דרך המחשבה של רפה אונים, ויש בה שמץ תשוקה אל אותו דבר שיש להמנע הימנו... אם אני אומר די במאמץ בלבד (כלומר: בלי לקשור עצמי ע"י נדר), משמע שלא נתחוור לי ההכרח בפעולה המכרעת. "ומה אם תחול תמורה בהשקפותי, האיך אוכל וקשרתי עצמי בנדר?" ספק כזה יש והוא משמש מעצור. אך גם ספק זה משמש עדות, כי חסרים אנו את ההכרה הצלולה שדיבר פלוני מן ההכרח שנותר עליו.