גדרי "לא תסור"

פסוק י"א

"לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל"

רש"י:

ד"ה ימין ושמאל: אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכל שכן שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל.

רמב"ן:

ד"ה ימין ושמאל: אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין, לשון רש"י. ועניינו, אפילו תחשוב בלבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצוותם, ואל תאמר: איך אוכל החֵלֶב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה, אבל תאמר: כך צוה אותי האדון המצוה על המצוות שאעשה בכל מצוותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר, ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו, וזה כענין רבי יהושע עם רבן גמליאל ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו (ר"ה כ"ה א').
והצורך במצוה הזאת גדול מאד, כי התורה ניתנה לנו בכתב, וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות. וחתך לנו הכתוב הדין, שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה, בין שקיבלו פירושו עד מפי עד ומשה מפי הגבורה, או שיאמרו כן לפי משמעות המקרא או כוונתה, כי על הדעת שלהם הוא נותן (ס"א לנו) להם התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין, כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול. ולשון ספרי (שופטים קנ"ד) אפילו מראין בעיניך על הימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין - שמע להם.

לשם הבנת דברי הרמב"ן על בוריים חלק את דבריו לפסקאות.

ענין ר' יהושע עם רבן גמליאל ביום הכפורים המוזכר בדברי הרמב"ן כוונתו לראש השנה פרק ב' משנה ח'-ט':

מעשה שבאו שנים (שני עדים) ואמרו: ראינוהו (הירח) שחרית במזרח וערבית במערב. אמר ר' יוחנן בן נורי: עדי שקר הם. כשבאו ליבנה, קיבלן רבן גמליאל.
ועוד באו שנים ואמרו: ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה. וקיבלן רבן גמליאל. אמר ר' דוסא בן הרכינס: עדי שקר הן. היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שניה?! אמר לו ר' יהושע: רואה אני את דבריך.
שלח לו רבן גמליאל: גוזרני עליך, שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך.
הלך ומצאו ר' עקיבא (לר' יהושע) מיצר. (ברטנורה: שהנשיא גזר עליו לחלל את יום הכיפורים.) אמר לו ר' עקיבא: יש לי ללמוד, שכל מה שעשה רבן גמליאל – עשוי. שנאמר (ויקרא כ"ג): "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם" – בין בזמנם, בין שלא בזמנם – אין לי מועדות אלא אלו.
בא לו (ר' יהושע) אצל ר' דוסא בן הרכינס; אמר לו (ר' דוסא) אם באים אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל, צריכים אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה עד עכשו, שנאמר (שמות כ"ד) "ויעל משה ואהרן נדב ואביהו", ושלשה שעמדו בית דין על ישראל, הרי הוא כבית דינו של משה.
נטל מקלו ומעותיו בידו, הלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו. עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו. אמר לו (רבן גמליאל): בוא בשלום רבי ותלמידי. רבי - בחכמה, ותלמידי – שקיבלת דברי.

למצוה זו מקשה אברבנאל:

למה נקבל מבית דין הגדול אף על פי שיאמרו על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל, כי הנה זה יצדק לדעת האומר, שאין טעם למצוות אלא שהן כולם מפני הרצון האלוקי. ולכן בהיות שהוא יתברך רצה שנמשך אחרי חכמי הדור הנה כבר עשינו רצונו ואין בזה היזק כלל.
אבל לדעת האומר, שכל מה שמנעתנו התורה ממנו הוא בעצמו מזיק לנפשותינו ומוליד בנו רושם רע – אף על פי שלא נודע סיבתו – כמו שהוא האמת בעצמו, הנה כשיסכימו חכמי הדור בדבר שהוא טמא שהוא טהור, האם נאמר, שלא תזיק לנפשותינו אכילתן ושלא יפעל כפי טבעו בעבור מה שהסכימו החכמים?! (ואין זה אלא כמו שיסכימו הרופאים על סם אחד שיהיה שוה בהיותר חם במעלה הרביעית, שאין ספק שלא תמשך פעולתו בגופנו, כפי הסכמת הרופאים). כן הדבר שאסרה התורה, לא יוסר היזקו, אם יסכימו חכמי הדור שהוא מועיל – בהיות היפך האמת?
והאריך בשאלה זו הר"ן (רבינו נסים) בדרוש האחד עשר משנים עשר דרושיו על התורה, והנה קטע מתוך דבריו: ואני סובר שאי אפשר שימשך ממה שיכריעו הסנהדרין הפסד בנפש כלל, גם כשיאכילו דבר האסור ויאמרו בו שהוא מותר. לפי שהתיקון אשר ימשך בנפש מצד ההכנעה למצוות החכמים מורי התורה הוא הדבר היותר אהוב אצלו, כאמרו (שמואל א' ט"ו) "הנה שמוע מזבח טוב". והתיקון ההוא יסיר הרע אשר הוא מעותד להתיילד בנפש מצד אכילת הדבר האסור ההוא. וכיוצא בדבר הזה בעצמו יקרה בגוף, כי המאכל המזיק, כשיאכלהו האוכל על דעת שמועיל אליו, הנה מחשבתו תפעל באוכל ההוא ויסור ממנו היזקו – אם לא שיהיה מופלג. כן הענין כשימשך האדם אחר מצוות הסנהדרין, גם כי יכירו בדבר האסור שהוא מותר, המשכו אחר עצתם והיותו נמשך אחריהם יסיר מנפשו כל אותו רוע שהיה ראוי שיתיילד מצד אכילת הדבר האסור. ולכן ציוותה התורה: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל."