איסור במות

פסוקים ה'-ו'

"כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה. וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם..."

פסוק י"א

"וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר... לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם"

פסוקים י"ג-י"ד

"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה. כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר..."

רמב"ם, הלכות בית הבחירה א' הלכה א'-ג':

מצוות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבין בו הקרבנות... כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו וחלקו, ומשם באו לשילה ובנו שם בית... וכשמת עלי חרב ובאו לנוב ובנו שם מקדש, וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש ומגבעון באו לבית עולמים...
...כיון שנבנה המקדש בירושלם נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה' ולהקריב בהן קרבן ואין שם בית לדורי דורות אלא בירושלם בלבד ובהר המוריה...

רמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות י"ח:

כל הקרבנות כולן... מצוות עשה להקריבן בבית הבחירה שנאמר (דברים י"ב י"ד) "ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך"...
המקריב קרבן חוץ לעזרה ביטל מצוות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר (דברים י"ב י"ג) "השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תרצה".

רמב"ם, מורה נבוכים ג' ל"ב:

שאי אפשר לצאת מן ההפך אל ההפך פתאום; ולזה אי אפשר לפי טבע האדם שיניח כל מה שהורגל בו פתאום. וכאשר שלח ה' משה רבנו ע"ה לתתנו ממלכת כהנים וגוי קדוש בידיעתו יתברך ... כמו שאמר "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל", ולהנתן לעבודתו כמו שאמר "ולעבדו בכל לבבכם" ואמר "ואותו תעבודו".
והיה המנהג המפורסם בעולם כולו, שהיו אז רגילין בעבודה הכוללת אשר גדלו עליה להקריב מיני בעלי חיים בהיכלות ההם, אשר היו מעמידים בהם הצלמים ולהשתחוות להם ולקטר לפניהם, לא גזרה חכמתו ותחבולתו המבוארת בכל בריותיו, שיצוונו להניח מיני העבודות ההם כולם ולבטלם, כי אז היה מה שלא יעלה בלב לקבלו, כפי טבע האדם, שהוא נוטה תמיד למורגל. והיה דומה אז כאילו יבוא נביא בזמננו זה שיקרא לעבודת ה' ויאמר: "ה' ציוה אתכם שלא תתפללו אליו ולא תבקשו תשועתו בעת צרה - אבל תהיה עבודתכם מחשבה מבלתי מעשה!" ומפני זה השאיר ה' מיני עבודות ההם והעתיקם מהיותם לנבראים ולעניינים דמיוניים שאין אמתות להם לשמו יתברך וציוונו לו, יתברך, וציוונו לבנות היכלו "ועשו לי מקדש" ושיהיה המזבח לשמו ושיהיה הקרבן לו "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'" ושישתחוו לו ושיקטירו לפניו, והזהיר מעשות דבר מאלה המעשים לזולתו... ... והגיע התחבולה בזאת הערמה האלוקית, שנמחה זכר עבודה זרה. והתקיים היסוד הגדול האמתי באומתנו והוא מציאות ה' ואחדותו. ולא יברחו הנפשות וישתוממו בבטל העבודות אשר הורגלו בהן – ולא נודעו להם עבודות זולתם.
ואני יודע שנפשך תברח מזה הענין בהכרח בתחילת המחשבה ויכבד עליך ותשאלני בלבך ותאמר לי: "איך יבואו מצוות ופעולות עצומות מבוארות מאד והושם להם זמנים והם כולם בלתי מכוונים לעצמם – אבל הם מפני דבר אחר, כאילו הם תחבולה שעשה ה' לנו להגיע אל כוונתו הראשונה. ואיזה מונע היה אצלו לצוות לנו כוונתו על צד הכוונה השניה? – שמע תשובתי, אשר תסיר מלבך זה הספק האל ואגלה לך אמתת מה שעוררתיך עליו, והוא שכבר בא בתורה כמו זה הענין בשוה:
והוא אמרו (שמות י"ג) "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים... ויסב דרך" – וכמו שהסב ה' אותם מן הדרך הישרה, אשר הייתה מכוונת תחילה, מפני יראת מה שלא היו יכולים לסבלו לפי הטבע, אל דרך אחרת עד שהגיעה הכוונה הראשונה. כן צוה בזאת המצוה אשר זכרנו (=הקרבנות) מפני יראת מה שאין יכולת לנפש לקבלה לפי הטבע, עד שיגיע הכוונה הראשונה והיא השגתו יתברך והנחת (=עזיבת) עבודה זרה.
כי כמו שאין בטבע האדם שיגדל על מלאכת עבדות בחומר ובלבנים והדומה... ואחר כך ירחץ ידיו לשעתו מלכלוכם וילחם עם ילידי ענק פתאום – כן אין בטבעו שיגדל על מינים רבים מן העבודה ומעשים מורגלים (שכבר נטו אליהם הנפשות, עד ששבו כמושכל ראשון) ויניחם כולם פתאום.
וכמו שהיה מחכמת ה' להסב אותם במדבר עד שילמדו גבורה, כמו שנודע שההליכה במדבר ומיעוט הנאות הגוף מרחיצה יולידו הגיבורים, והיפוכם (=הפינוק, הנוחיות) - יולידו מורך לב. ונולדו גם כן (במדבר) אנשים שלא הורגלו בשפלות ובעבדות; וכל זה היה במצוות אלוקיות ע"י משה רבנו "על פי ה' יחנו על פי ה' יסעו"... כן בא זה החלק מן התורה (=תורת הקרבנות) בתחבולה אלוקית, עד שישארו עם מין המעשה המורגל, כדי שתעלה בידם האמונה, אשר היא הכוונה הראשונה...
... כאשר היתה זאת העבודה – הקרבנות – על צד הכוונה השנית והצעקה והתפילה וכיוצא בהם מן העבודות יותר קרובה אל הכוונה הראשונה ההכרחיית הושם בין שני המינים הפרש גדול. והוא שהקרבת הקרבנות, אף על פי שהם לשמו יתברך, לא יחויב עלינו בכל מקום ובכל זמן ולא שנעשה היכל כאשר יזדמן ושיקריב מי שיזדמן – "החפץ ימלא את ידו" – אבל נאסר כל זה עלינו והושם בית אחד, אל המקום אשר יבחר ה' ואין מקריבים בזולתו, אמר "השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה" – ולא יהיה כהן אלא זרע המיוחד – כל זה הענין למעט זה המין מן העבודות שלא יהיה ממנו אלא מה שלא גזרה חכמתו להניחו לגמרי. אבל התפילה והתחינה היא מותרת בכל מקום ובכל מי שיזדמן וכן הציצית והמזוזה והתפלין...
ובעבור זה הענין אשר גיליתי לך, נמצא הרבה בספרי הנביאים שמוכיחים בני אדם על רוב השתדלותם והתחזקם להביא הקרבנות, וביארו להם (הנביאים)... שה' אינו צריך אליהם. אמר שמואל "החפץ לאלוקים בעולות ובזבחים כשמע בקול ה'" (שמואל א' ט"ו) ואמר ישעיה (א') "למה לי רב זבחיכם".