"והיה אם שמוע"

הערה: גיליון זה הוא המשך גיליון עקב תש"ט שעסק אף הוא בפרשה זו.
לשאלת השכר והעונש הגשמי המובטח בפרשה זו (פסוקים י"ד-י"ז) עיין גיליון בחקותי תש"ו.

"באור לתלמיד":

ודע, שפרשת "שמע" (ו' ד'-ט') היא פרשת הייחוד, ויש בה סוד האהבה, שנאמר "ואהבת את ה'" ופרשת "והיה אם שמע" הוא סוד היראה, ולכן אמר: אם תשמעו - הרי טוב, ואם לאו – "וחרה אף ה' בכם"... ודע, כי האוהב את ה' אין חילוק בלבו ואף אם יהיו כמה רבבות אנשים הם כולם כאיש אחד נחשבים, כי האהבה השלמה אחת היא. אך אם אין העבודה שלמה ורק מחמת היראה הם עובדים, אין יראה של זה כיראה של זה...

פסוק י"ח

"וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם..."

ספרי:

אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוץ לארץ, היו מצוינים במצוות, שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים.
משל למלך שכעס על אשתו וחזרה לבית אביה, אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, כשתחזרי לא יהיו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, הֱיו מצוינים במצוות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים. וירמיהו אמר (ל"א) "הציבי לך ציונים".

רש"י:

ד"ה ושמתם את דברי: אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצוות: הניחו תפילין, עשו מזוזות, כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו. וכן הוא אומר (ירמיה ל"א כ') הציבי לך ציונים.

גור אריה, (מהר"ל מפראג, במחצית השניה של המאה ה-16):

...ולי נראה דהאי קרא "ושמתם את דברי אלה..." בכל זמן איירי, לעולם אתם חייבים במצוות אלה, אלא שלכך סמך הכתוב אל "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה" לומר, שאף אחר שתגלו, תהיו חייבים במצוות.
אבל מה שכתב רש"י "כדי שלא יהיו דומים עליך כחדשים" קשה, דהרי בלא טעם זה חייבים, דהא כל מצוה שהיא חובת גוף חייבים בין בארץ בין בחוצה לארץ?! ויש מפרשים, כי כאשר גלו בין האומות ואין לישראל מקומות ובתים בפני עצמם רק על דרך שאלה לשכירות, ואם לא יקיימו ישראל מצוות מזוזה בגלות, שאין להם בתים מיוחדים וכן לא יקיימו מצוות תפילין מפני שצריך שלא יסיח דעתו מן התפילין, ראוי שיהיו פטורין מן התפילין בגולה, כי איך לא יהיה להם הסח הדעת בגולה בשבתם בין העמים – ואם כן יהיו המצוות עליהם חדשים כשיחזרו, לכן אמר, שאף בחוץ לארץ יקנו להם בתים כדי שיעשו להם מזוזה וגם בגלות יסירו הטרדות ויתחייבו בתפילין כדי שלא יהיו נראין להם כחדשים...

הכתב והקבלה, (ר' יעקב צבי מקלנבורג, בסוף המאה ה-18):

...ואפשר שנשתבשה לפנינו הנוסחא בלשון רש"י, שהיה כתוב בהעתקה ראשונה בראשי תיבות: "היו מצוינים במצוות תו"מ", והוא ראשי תיבות "תרומות ומעשרות" והמעתיק טעה שהם "תפילין ומזוזות" והוסיף כן בלשון רש"י. אמנם ראיתי מרמב"ן שהעתיק גם כן לשון רש"י כמו שהוא לפנינו. וסיים הרמב"ן: "יש בענין זה סוד עמוק". ואני בעניי לא זכיתי להיות מאנשי הסוד, אמנם נפקחו עיני מעט כאשר הסתכלתי בדברי רז"ל בספרי שאמרו "משל למלך שכעס על אשתו וחזרה בבית אביה..." (עיין לעיל מה שמובא בגיליון מתוך הספרי) כמה גדולים דברי חז"ל במשל זה! כי הודיעונו בזה גודל חיוב מצוות התלויות בגוף אף בחוץ לארץ, כמו שהאשה מחוייבת להתקשט לכבוד בעלה המלך אף כשהיא מרוחקת מביתו, כי אם תפרוק עדיה מעליה הנה היא משפלת כבודה וכבוד בעלה כאילו היא מתיאשת ממנו, שלעולם לא תחזור אליו עוד. אמנם אם גם בעת רחוקה תתקשט בתכשיטים כמו בבית בעלה, הנה היא מראה בזה גודל דבקות אהבתה ותשוקתה לשוב אל ביתו כמקודם. ככה בקיום מצוות הגוף בחוץ לארץ יראה לעין כל, שאין כאן יאוש מן הגאולה, אבל יש תקוה ותוחלת לשוב מהרה אל בית מלך עולמים כבימי קדם.