בני גד ובני ראובן

שים לב: למבנה הפרק ולתכנו הכללי, עיין גיליון מטות-מסעי תש"י.

פסוק א'

"וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד"

במדבר רבה כ"ב, הלכה:

שלש מתנות נבראו בעולם, זכה באחת מהן, נטל חמדת כל העולם: זכה בחכמה – זכה בכל; זכה בגבורה – זכה בכל; זכה בעושר – זכה בכל. אימתי? בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכח התורה, אבל גבורתו ועושרו של בשר ודם אינו כלום. שכן שלמה אומר (קהלת ט'): "שבתי וְרָאֹה תחת השמש כי לא לקלים - המרוץ; ולא לגבורים - המלחמה; וגם לא לחכמים – לחם; וגם לא לנבונים – עושר; וגם לא ליודעים – חן. כי עת ופגע יקרה את כולם".
וכן ירמיהו אומר (ירמיה ט'): "כה אמר ה': אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל: השכל וידוע אותו, כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי, נאום ה'." ומתנות אלו בזמן שאינן באין מן הקב"ה, סופן להפסק ממנו.
שנו רבותינו: שני חכמים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם: אחיתופל מישראל ובלעם מאומות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם. וכן שני גיבורים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם: שמשון מישראל וגלית מאומות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם. וכן שני עשירים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם: קרח מישראל והמן מאומות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם. למה? שלא היתה מתנתן מן הקב"ה אלא חוטפין אותן להם.
וכן אתה מוצא בבני גד ובבני ראובן, שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחיבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחילה מכל השבטים, שנאמר (דברי הימים א' ה' כ"ו) "ויער אלוקי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח תגלת פלנסר מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויביאם לחלח וחבור..." ומי גרם להם? על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קניינם. מניין? ממה שכתוב בתורה (במדבר ל"ב א') "ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד."
"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד" – זה שאמר הכתוב (תהלים ע"ה) "כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים, כי אלוהים שופט, זה ישפיל וזה ירים." מהו "כי לא ממוצא וממערב"? לא ממה שאדם יוצא ועמל בסחורה והולך ממזרח למערב נעשה עשיר; אפילו פורש בספינות והולך ממזרח למערב וחוזר על המדבריות ועל ההרים, אינו נעשה עשיר. מהו "ולא ממדבר הרים"? אמר ר' אבא מרומניה: כל "הרים" שבמקרא – הרים הם, חוץ מזה, שהוא – "רוממות", שאין אדם מתרומם מן הדברים האלה. מה הקב"ה עושה? נוטל נכסים מזה ונותן לזה! שנאמר (תהלים ע"ה) "כי אלוקים שופט, זה ישפיל וזה ירים". לכך נקרא שמם "נכסים", שנכסים מזה ונגלים לזה. ולמה נקרא שמם "זוזים"? שזזים מזה ונתנים לזה. "ממון"? מה אתה מונה? אינו כלום!

רמב"ן, פסוק ב':

ד"ה ויבאו בני גד ובני ראובן - הקדים הכתוב בני ראובן בפסוק הראשון ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד - כמשפט, כי הוא הבכור ובן הגבירה, וכן כשיספר הכתוב המעשה הזה יאמר (דברים ג' ט"ז) ולראובני ולגדי נתתי. אבל בכל הפרשה הזו יקדים בני גד, כי הם נתנו העצה הזאת והם היו המדברים תחילה למשה בנחלה הזאת, והם היו גיבורים יותר מבני ראובן כמו שנאמר (דברים ל"ג כ'): וטרף זרוע אף קדקד, ולפיכך לא היו יראים לשבת לבדם בארץ הזאת מפני יושבי הארץ. והנה משה חשד אותם כי יאמרו כן מפחד אנשי ארץ כנען שאמרו בהם המרגלים (י"ג ל"א) לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו, ולכן אמר להם שאינם בוטחים בה' כאבותם, ויסף עוד להענישם כהם להניחם במדבר. ולכך ענו אותו, חלילה שנירא מהם, אבל נעבור חלוצים למלחמה ונהיה מהירים וראשונים לפני העם להלחם באויבי ה' כי לחמנו הם.

פסוק ל"א:

ד"ה ויענו בני גד ובני ראובן לאמר וגו' נחנו נעבור: אמרו לו, אין אדוננו צריך לצוות עלינו בתנאי כפול, חלילה לעבדיך מעבור על מה שאדוני מצוה כי הם דברי ה' ולא נעבור על מצותו. וזה טעם "את אשר דבר ה'", כי מתחילה אמרו (פסוק כ"ה) כאשר אדוני מצוה.