הכנות יעקב

רמב"ן, פרק י"ב פסוק ו':

ד"ה ויעבר אברם בארץ: אמר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה ואמרו (תנחומא לך-לך) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בסיפור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם מקרים מיותרים, אין בהם תועלת; וכולם באים ללמוד על העתיד.

רמב"ן, בהקדמה לפרשת וישלח:

נכתבה הפרשה הזאת להודיענו כי הציל הקב"ה את עבדו וגאלו מיד חזק ממנו ושלח מלאך והצילו; וללמדנו עוד, שהוא לא בטח בצדקו והשתדל בהצלתו בכל יכולתו. ויש בה עוד רמז לדורות, כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו, יארע לנו תמיד עם בני עשו וראוי לנו לאחוז בדרכו של צדיק שנזמן עצמנו לשלושה דברים שהזמין הוא עצמו, לתפילה לדורון ולהצלה בדרך מלחמה לברוח ולהנצל, וכבר ראו רבותינו הרמז הזה מן הפרשה הזאת כאשר אפרש (לפסוק ט' והיה המחנה הנשאר לפליטה).

רמב"ן, פסוק ד':

ד"ה אל עשו אחיו ארצה שעיר: בעבור היות נגב ארץ ישראל על יד אדום ואביו יושב בארץ הנגב, יש לו לעבור דרך אדום או קרוב משם, על כן פחד אולי ישמע עשו והקדים לשלוח אליו מלאכים לארצו. וכבר תפסוהו החכמים על זה: אמרו בבראשית רבה (ע"ה ב') (משלי כ"ו י"ז) "מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו" אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך (עשו היה הולך לדרכו) (לא רצה להתגרות ביעקב) והיית משלח אצלו ואומר לו: כה אמר עבדך יעקב?! (עד כאן דברי המדרש). ועל דעתי גם זה ירמוז, כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים, ומהם שבאו ברומה והיא היתה סיבת נפילתם בידם, וזה מוזכר בדברי רבותינו ומפורסם בספרים.

רמב"ן, פסוק י"ז:

ד"ה ורוח תשימו בין עדר לעדר: כדי להשביע עיניו של אותו רשע ולתווהו (פירוש: שיהיה תמה) על הדורון. וסברו בבראשית רבה שיש בזה רמז: אמר יעקב לפני הקב"ה: "רבונו של עולם, אם יהיו צרות באות על בני – לא תביא אותן זו אחר זו, אלא תרוח להם מצרותיהם", עשה רמז, שיהיו המסים והארנונות שיגבו בני עשו מזרעו ברווח והפרש בין זו לזו.

פסוקים ז'-ח'

"וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ..."

רמב"ן:

ד"ה וישובו המלאכים אל יעקב לאמר: השלוחים האלה עשו שליחותם, אבל לא ספר הכתוב זה, כי אין צורך.
וטעם וגם הולך לקראתך, לאמר: כאשר אתה הולך לקראתו, כן הוא הולך לקראתך ומחר תפגשו זה בזה.

ד"ה ויירא יעקב מאד: בעבור שאמרו לו כי יצא עשו מעירו והוא בא לקראת יעקב, והוא שלקח עמו אנשים רבים, ארבע מאות, היה ירא לנפשו מאד, כי אמר: לא לקח כל אלה אלא רק להלחם בי.
והנראה בעיני בענין הזה, כי עשו לא קבל השלוחים כהוגן ולא השגיח עליהם, ואולי לא היו לפניו, כי לא נתן רשות שיבואו לפניו וידברו עמו כלל, כי היה הכתוב מספר ששאל להם: "מה שלום אחי, ומה ענינו ועניני ביתו ובניו? וקראו לו בשלומו, ואמרו לו, כי אני הולך לקראתו לראותו", והם היו מגידים כן ליעקב. והכתוב לא ספר שיאמרו השליחים דבר בשם עשו, אבל עברתו שמורה בלבו ולעשות לו תועה * היה הולך בחיל הזה.
והנה השלוחים חקרו במחנה וידעו כי הוא הולך לקראת יעקב, וזה טעם "וגם", כי אמרו: "באנו אל אחיך אל עשו ולא ענה אותנו דבר ולא שלח לך דבר שלום וגם הולך לקראתך בזרוע וחיל". ולכך הוסיף לו פחד על פחדו "ויירא יעקב מאד ויצר לו"; וכך אמרו רבותינו (בראשית רבה ע"ה ז'), בשלוחים כי הכירו בו שנאה, אמרו: "באנו אל אחיך אל עשו" – אתה נוהג בו כאח והוא נוהג עמך כעשו.
אבל בסוף כאשר ראה הכבוד הגדול שעשה לו יעקב ואשר הפיל עצמו לפניו שהשתחווה ארצה שבע פעמים מרחוק עד גשתו אליו, נכמרו רחמיו, וחשב כי הוא מודה בבכורתו וגדולתו עליו כאשר פירשתי והתנחם בזה, כי הלבבות לה' המה, לכל אשר יחפץ יטה אותם.

------------------------------------------------------------------------------------

* עיין נחמיה ד' ב'.

פסוק ט'

"אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה"

רמב"ן:

ד"ה והיה המחנה הנשאר לפליטה: על דרך הפשט זה באולי, כי אמר: אולי ינצל המחנה האחר, כי בהכרתו האחד יברחו, או שמא תשוב חמתו, או תבוא להם הצלה מאת השם. וכן אמרו בבראשית רבה (ע"ו ג') "למדתך תורה דרך ארץ, שלא יניח אדם כל ממונו בזוית אחת".
ורש"י כתב "והיה המחנה הנשאר לפליטה" על כרחו, כי אלחם עמו. התקין עצמו לשלשה דברים לתפילה, לדורון ולמלחמה. וראיתי במדרש (קהלת רבה ט' י"ח ועוד) "מה עשה? זיינם מבפנים והלבישם בגדים לבנים מבחוץ, והתקין עצמו לשלושה דברים...". וכן עיקר, והכונה בזה, כי יעקב יודע שאין זרעו כולו נופל ביד עשו, אם כן ינצל המחנה האחד על כל פנים.
וגם זה ירמוז, שלא יגזרו עלינו בני עשו למחות את שמנו, אבל יעשו רעות עם קצתנו בקצת הארצות שלהם. מלך אחד מהם גוזר בארצו על ממוננו או על גופנו, ומלך אחר מרחם במקומו ומציל את הפליטים. וכך אמרו בבראשית רבה (ע"ו ג'): "אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו" – אלו אחינו שבדרום, "והיה המחנה הנשאר לפליטה" – אלו אחינו שבגולה.
ראו כי גם לדורות תרמוז הפרשה.