נאום משה: העגל והלוחות

הקושי הגדול בפרשיות דברים-ואתחנן-עקב כפי שכבר ראינו בגיליון הקודם הוא להבין את הקשר שבין הדברים. זכרונות העבר המועלים בדברי תוכחתו של משה אינם מובאים בסדר היסטורי אלא בדרך אסוציאטיבית, או כהדגמה או כזירוז או כראיה לדברי תוכחתו. (יושם לב לכך, כיצד חוזר ונשנה בדברים כפעם בפעם זכר חטאו וענשו של משה ומדי פעם בקשר אחר ולמטרה אחרת: א' ל"ז; ג' כ"ו-כ"ז; ד' כ"א-כ"ב).

נביא בזה את דברי ר' דוד הופמן, הנותן לנו סקירה על פרק ט' א'-י"א כ"ה, ובאר את הקשר בין העניינים:

החלק השלישי מתחיל כמו החלק הראשון ב"שמע ישראל" וגם הוא כמו הראשון כולל חמשיה, אשר כל אחת מהן היא פרשה פתוחה או סתומה, חוץ מן הראשונה הנכתבת בתורה בצורת שתי פרשיות, כנראה מפני אריכות הסיפור ההיסטורי אשר בה. הנאום ההיסטורי הזה מתחיל בפסוק ט' ז' ומגיע עד י' י"א שהוא סיום הפרק הראשון. גם הפרק השני המרבה לזרז על אהבת ה' ויראת ה' הוא ארוך למדי, אבל בכל זאת אינו נכתב בתורה אלא בפרשה אחת.

החמשיה הזאת הכלולה בפרשה זו היא:

פרק ט' א' – פרק י' י"א

פרק י' י"ב – פרק י"א ט'

פרק י"א י' – פרק י"א י"ב

פרק י"א י"ג – פרק י"א כ"א

פרק י"א כ"ב – פרק י"א כ"ה

לפני גשת הלומדים לגיליוננו ראוי לסקור את החלק הזה של פרשתנו ולהבין את הקשרים ואת המעברים שבין החלקים השונים ומתוך כך גם תתיישב פליאת האברבנאל המובא בשאלה א.

לשאלות ברש"י:

לשאלה 1: אין להסתפק בשאלה סתמית של: היתכן ש"ישב" כאן היה פירושו ישיבה ממש? (למה לא ייתכן?) אין להסתפק בקביעה, שרש"י מפרש כאן את המילה ישיבה במובנה המורחב, אלא יש למצוא את הסיבה המכריחה אותו לפרש את המילה במקומנו. הלא גם בדברים א' מ"ו אין "ותשבו" ישיבה ממש אלא ל' עכבה ולא העירו רש"י במקומו. אלא מפני שמקומנו נראה כסותר את הכתוב בדברים ה' כ"ח (בחומשים המחלקים את הדברות לפסוקים מרובים זהו ה' ל"א, מצד אחד, ונראה סותר את הפסוק י' י' מצד שני).

(תלמידינו מתקשים כרגיל למצוא את הקושי העומד בפני רש"י, אם אינו בפסוק עצמו אלא אם הוא בעמותו עם פסוק מרוחק ממנו).

לשאלה 2 נתנו פירושים שונים. מעניינת תשובתו של בעל צידה לדרך המיישב את התמיהה בכך שיש להבין את כל פסוק י"ד כ' כשייך לדברי משה הפותחים בה' י"ג, כלומר כסיום תפילתו. ואולם קשה אז פסוק כ"א אשר תחסר לו הפתיחה לדיבור הישיר, היינו תחסרנה אז המילים "ויאמר ה'" בראש כ"א. וגם מילת "ואולם" קשה קצת.

דברי הכתב והקבלה שבשאלה ה ודאי אינם פשוטו של מקרא, אך אופייניים לפרשן זה בדרך קישור פעלים ע"י שרשם המשותף. תשובה אחרת לשאלה זו נתן בעל אור החיים:

ואולי כשלא חטאו ישראל היו הלוחות גבוהות על יד משה ולא היתה ידו משגת לקחת אותם, וכמו שדקדק לומר בפסוק שלפני זה "ושני לוחות על שתי ידי" ולא אמר בשתי ידי, או "בידי", אלא נתכוון לומר שלא היו בידיו ממש אלא גבוהות למעלה מידיו והיו נושאות עצמן, ואחר שראה העגל הוסר כח קדושתם והוצרך לתופשם בידו.

ויש להבין סמליותם של דברים אלה.