נדרים

על יחסם השלילי של חז"ל לנודרי נדרים עמדנו כבר השנה בגיליון בהר-בחוקותי, שאלות ג ד, ובייחוד בעלון ההדרכה.

הפעם עמדנו בעיקר על פירושיו של רש"י למספר פסוקים בפרשתנו, פירושים שרבות הקשו עליהם פרשני רש"י, והשאירו גם כמה דברים בצריך עיון.

עניין התרת נדרים ע"י חכם המוזכר בדברי רש"י בשאלה ב אינו מוזכר במפורש בפרקנו ולמדוהו חכמינו מכמה רמזים בפרקנו:

ברכות ל"ב (על פי ג' "לא יחל דברו"):

הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלים לו.

(ועיין לזה גיליון מטות תשי"ד ודברי בעל ספר החנוך ורש"ר הירש המובאים שם).

לשאלה ג להבדל שבין "כה אמר ה'" ובין "זה הדבר אשר צוה ה'" שבו רואים חז"ל לא הבדל בסגנון אלא הבדל בדרגות הנבואה בין משה רבנו ובין שאר נביאים, עיין בדברי המדקדק האפודי המפרש הבדל זה פירוש כפול:

ר' יצחק בן משה המכונה פריפוט דוראן הלוי, מעשה אפוד, פרק ל':

ודע כי עם שהניח בעל הלשון הכף להורות על הדמיון וכמו שתתבאר משמושה, הניח גם כן מלות מה ישמשו השמוש הזה, ר"ל לתת דמיון בין שני דברים והם "כה", "ככה", "כמו", "כן". (במדבר ל"ב ח'): "כה עשו אבותיכם"; (בראשית ל"ב ה'): "כה תאמרו לאדוני לעשו", ירצה: כדומה לאלה הדברים, כי לא הקפיד על הדברים, רק שישמרו על הכונה. וכן אחשוב שיהיה כל "כה אמר ה'" הנזכר בדברי הנביאים, כי יכוונו בו אל המכוון מדברי ה' להם, והעולה מדבריו, ולא יקפידו בו, אם יהיה בו שנוי מלות מה, אחר שמירת הכונה ולא לשנות ממנו דבר. ולזה יהיה פירוש "כה אמר ה'": כדומה לאלה הדברים אמר ה'.
ולזה אמרו החכמים (ספרי מטות): כל הנביאים התנבאו ב"כה אמר ה'", מוסיף עליהם משה, שנתנבא ב"זה הדבר אשר..." ירצו: כי מה שיגיד משה מדבור ה' הוא הדבור שאמרו ה' בעצמו מזולת שנוי במלות מה, ולא היה מספיק לו (=למשה) בהגדת זה (עם) שמירת הכוונה והענין, כמו בשאר הנביאים.
וזה אפשר לפרש מצד כח המלות, אבל היותר נכון, שנאמר מצד הענין בעצמו: כי לפי שהיו שאר הנביאים מגידי העתידות לבד ולא שלוחי מצוה, אבל מיסרים ומוכיחים על שמירת התורה, ומשה ע"ה הוא לבדו היה שלוח המצוה והתורה, לזה אמר שכל הנביאים נתנבאו ב"כה אמר", וירצה בזה הגדת העתיד והתוכחות, אבל משה ע"ה – עם שהגיד העתידות גם כן, הנה מוסיף עליהם כשהיה נותן התורה והמצוה והוא אמרו "זה הדבר אשר צוה ה'".

ואולם פירוש אחר מעמיק לדברי רש"י אלה – ובזה להבדל בין נבואות כל הנביאים. לנבואת משה – נותן לנו מהר"ל מפראג בפירושו גור אריה לרש"י. ויש לקרוא את דבריו בעיון:

(אחרי הביאו קיצור דברי הרא"ם, שהבאנו בגיליון):

ואין דבריו מספקים, כי לפי זה לא היה משה כלל מתנבא בלשון "כה" שהיא נבואה שאינה באספקלריה מאירה?
ונראה כי הנבואות הן שתים: האחת היא שנתנבאו בה כל הנביאים, על מעשה ה' והנהגתו בעולם, לכל אשר נעשה העולם, והמדרגה של משה היה כולל זה; ומדרגתו כולל גם כן להתנבאות על התורה והמצוה שצוה לו ה' ומפיו. וזאת המדרגה אינה דומה לראשונה: המדרגה הראשונה בדברים אשר יחדש ויעשה בעולם, והמדרגה של משה רבינו ע"ה היא התורה, מה שהשי"ת רוצה שיהיה נוהג תמיד בעולם מבלי שנוי, והוא סדר מציאות כללי בעולם, כי התורה אשר נתן ע"י משה סדרה את ישראל בסדר כללי, לא בענינים המתחדשים בפרטים מן הסבה הראשונה, שזה אינה מדריגה כל כך. ובשביל זה תבין למה היה משה רבנו מתנבא באספקלריא מאירה יותר משאר כל הנביאים, כי הענינים הכוללים הם מופשטים מן החמר ומושכלים ביותר, ומדרגת שאר הנביאים היה למטה מזה, בענין אשר הוא (=ה' ית') יחדש בעולם... אשר הוא ית' פועל ועושה ומשנה. אבל משה רבנו נתן תורה כללית בנצחי, לא ישתנה דבר, וזה נקרא הויה כוללת. ובשביל זה היה מתנבא ב"ה הדבר המורה על הנבואה באספקלריא המאירה, השייך למצוה אשר נתן ה' ית' לישראל, כי מצות התורה הם בענינים כוללים, לכך הם יותר מושכלים; אבל במקום אשר רוצה להתנבאות על מעשי ה' והנהגתו – כמו שאמר משה "כה אמר ה' כחצות הלילה" וכן (בשמות ל"ב) "כה אמר ה' עברו ושובו" – כי זאת המצווה אינה מן המצוות הנצחיות, רק לזמן נמצא מן רצון ה' ית' למעשה שהיה, בזה שייך לשון "כה".
כי מה שלא היה מתנבא משה רבנו ע"ה תמיד באספקלריא המאירה, לא בשביל שלא היה מדרגתו שוה תמיד חס ושלום, אלא שאין כל הדברים שוים, ודבר שהוא באספקלריא המאירה היה מתנבא ב"זה הדבר", ודבר שלא שייך היה מתנבא ב"כה אמר".

וביטא בזה את היחס שבין התורה לנבואה כיחס שבין כללים על זמניים, נצחיים ליישומם של כללים אלה למצבים היסטוריים מתחדשים וחולפים.