פרשת שקלים

גיליון זה הוקדש הפעם לא לפרשת השבוע אלא לפרשת שקלים, הנקראת בשבת ראש חודש אדר או בשבת שלפני ראש חודש אדר.

יפה להסביר לתלמידים את הקשר שבין התאריך לבין קריאת פרשה זו עפ"י הנאמר בגמרא מגילה י"ג:

אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. והיינו דתנן: "באחד באדר משמיעין על השקלים".

רעיון זה שהמעשים הטובים בכוחם לבטל את המעשים הרעים, הדומים להם בבחינת מה, פוגשים אנו לא אחת במדרשים. (ועיין ויגש תשי"ח).

בגיליוננו זה הבאנו בעיקר פרשנים מאוחרים (רש"ר הירש, בנו יעקב) אשר תפישותיהם לטעם המצווה הזו שונה עקרונית מן התפישה הרגילה, מן הטעם הניתן ברש"י (שהיא הדעה המקובלת, אם כי רבים המפרשים המתנגדים לה).

רש"י:

ד"ה ולא יהיה בהם נגף: שהמנין שולט בו עין הרע, והדבר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד.

וכבר אברבנאל מתנגד התנגדות תקיפה ביותר לתפישה זו, ומאריך הוא בהתנגדות זו בעיקר בפירושו לשמואל ב' כ"ד.

חומר רב לכל עניין זה של מנין ישראל על ידי מחצית השקל ימצא המעיין ב"מלואים" לכרך כ"א של תורה שלמה (פרשת כי תשא)  עמודים קס"א-קס"ח. ושם מובאים טעמים שונים של כמה מן הראשונים אשר אינם מקבלים את דעת רש"י הנ"ל.

בשאלה ג בהבנת דברי המדרש יש להבדיל בין שני דברים: בין הסיבה החיצונית-לשונית שעליה מיוסדים דברי המדרש – ושבגללה הוא מובא בדברי רש"י, ובין תוכנו האידאי המבוטא במדרש בלשון סמלית:

לראשון (שאלה ג 3) נביא בזה את דברי המלבי"ם:

מלבי"ם, (ויקרא, פרשת צו, כ"ד) "תורה אור":

הנה כנוי הרומז "זה" זאת מצאנום במקומות רבים שידמה שבאו למותר. למשל (דברים ב' כ"ה) "היום הזה אחל תת פחדך"; (דברים כ"ו ט"ז) "היום הזה ה' אלוקיך מצוך", שמלת "הזה" מיותר, שמצאנוהו בלא מלת "הזה" כגון (שמות י"ג ד') "היום אתם יוצאים בחדש האביב".
וכן מצאנו (בראשית ז') "ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה"; (שמות י"ט) "ביום הזה באו מדבר סיני"; (בראשית ט"ו) "ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית"; (שמות י"ג) "והגדת לבנך ביום ההוא". ומה ההבדל בין "הזה" ל"ההוא"?
מהמבואר כי שתי המלות "הזה" ו"ההוא" מובדלים, במה שכנוי "ההוא" מורה נרמז רחוק שאינו לפנינו, וכנוי "הזה" מורה נרמז קרוב וכמו שפירש רש"י על פי המדרש (שמות י"ט) "ביום הזה באו מדבר סיני".
היה לו לומר: ביום ההוא – מהו "ביום הזה"? שיהיו דברי תורה חדשים בעיניך כאלו היום נתנו.
וכן פירש רש"י על הנאמר (דברים כ"ו) "היום הזה ה' אלוקיך מצוך": בכל יום יהיו בעיניך כחדשים.
ולכן בכל מקום שבא מלת "הזה" על נרמז בלתי קרוב דרשוהו חז"ל.
ודרשו פעמים שהיה הענין למראה עינים כמו שאמרו במנחות כ"ח:
בשלשה דברים נתקשה משה במנורה, בראש חדש ובשרצים.
(במדבר ח') "וזה מעשה המנורה", (שמות י"ב) "החדש הזה לכם", (ויקרא י"א) "וזה לכם הטמא"...
וכן: "זה יתנו כל העובר על הפקודים" – כמין מטבע של אש הראה לו.

ואילו להבנת התוכן הפנימי רעיוני של דברי המדרש (שאלה ג2) נביא בזה את פירושו של האלשיך:

כונת המאמר – כי מה שנתקשה משה הוא: איך יתכן כופר נפש חצובה מתחת כסא הכבוד שלא תסולה כסף מחירה, שיותן כופרה במחצית שקל הכסף? על כן מה עשה הוא יתברך? הראהו כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד, ממקום יציאת הנשמות, לומר:
לא יעלה על דעתך שמטבע כסף גשמי אני מעלה עליהם, (אלא) שאני מקבל כל אחד כאלו אש מתחת כסא הכבוד הם נותנים לי, כאלו את נפשם שהיא אש מתחת כסא הכבוד יתנו לי, וזה הוא אמרו: כזה יתנו לי, כזה – שהוא אש רוחני מכסא הכבוד יתנו, כי כל אחד נפש הוא מקריב על ידי תשובה, בכונת קחה אותי, שאדור ביניהם. 

        עד כאן דברי האלשיך.

לדברי רש"י (שאלה ד 2) מעניין כאן השוני בדעות בין שני מפרשיו הגדולים ר' אליהו מזרחי ומהר"ל מפראג (גור-אריה):

הרא"ם:

...ואמר "סכום מניינם" להורות שפירוש "הראש" סך חשבון, ומפני שמנהג החשבנים שיכתבו הסך בראש הפרטים, נקרא הסך "ראש".

גור-אריה:

...פירש "ראש" סכום מנין, כי החשבון הפרטי יכנס תחת חשבון הכללי, שהוא סכום החשבון, כמו שיכנס כל החלקים תחת השרש שהוא ראש להם.
והרא"ם פירש... שכן דרך בעלי חשבונות כותבים סכום חשבון בראש ואחר כך כותבים הפרטים באגרת שלהם. ואין ראוי לפרש דברי תורה בענין זה שהוא דבר הסכמי, ואין לו שרש חכמה. אבל הפירוש הוא כמו שנתבאר לעיל.